728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

אוזניים לסמארטפון

"עקוב אחריי – מעקב אסור ומותר אחר עיתונאים"צילום: יעל שנרך

עיתונאי שלא יסתגל לעידן הטכנולוגי החדש ויתגונן כראוי - מסתכן בחשיפת מקורותיו. שרון שפורר: " אין לי מה לעשות כנגד מי שרוצה לפרוץ למחשב שלי"

העידן הטכנולוגי החדש מציב עיתונאים בפני סכנות של מעקב והאזנות, העלולות לחשוף את מקורותיהם ולחבל בעבודתם. זו המסקנה העולה מהדיון או הנחה העיתונאי רועי כ"ץ תחת הכותרת "עקוב אחריי – מעקב אסור ומותר אחר עיתונאים", שהתקיים היום (שני) במסגרת סדרת הפאנלים "המרחב הציבורי" בנושאי תקשורת, חברה ואקטואליה בבית ספר סמי עופר לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה.

 

שרון שפורר, בעבר תחקירנית "הארץ", "דה מרקר" וחדשות 10 וכיום עיתונאית עצמאית, הודתה כי היא אינה בקיאה ברזי הטכנולוגיה ולפיכך היא מנסה לשמור על החיסיון של מקורותיה באמצעים "מסורתיים" כמו העברת חומר ביד. "המקסימום שעשיתי, מבחינה טכנולוגית, הוא הורדה של אפליקציה המאפשרת לזהות את האנשים המתקשרים אלי", סיפרה שפורר, "אבל בסך הכל, העיתונאים אינם משתמשים ברשתות ההגנה הטכנולוגיות שהתפתחו. הם גם אינם נותנים את הדעת על כך שהיעדר היערכות טכנולוגית מאפשר לגורמים המבקשים להכשילם – לעקוב אחריהם. גם למחלקות המחשוב של מערכות העיתונים אין מספיק כלים כדי למנוע מעקבים או האזנות לעיתונאים ועל כולנו לקחת זאת בחשבון".

 


שרון שפורר: "העיתונאים אינם משתמשים ברשתות ההגנה הטכנולוגיות שהתפתחו. הם גם אינם נותנים את הדעת על כך, שהיעדר היערכות טכנולוגית מאפשר לגורמים המבקשים להכשילם – לעקוב אחריהם"


 

עיתונאי הטכנולוגיה דניס ויטצ'בסקי אמר שהעיתונאים, כמו גם המקורות המדליפים להם מידע, חשופים כיום למעקב ולהאזנות. "כל ארגון ממשלתי, צבאי או מודיעיני הרוצה לעקוב אחר העיתונאי או מי שהוא חושב שהדליף לו מידע, יכול לפרוץ לספר הטלפונים או לג'ימייל של העיתונאי או המקור שלו.
המנחה רועי כ"ץ, הוסיף בנקודה זו כי חברת ההייטק HP בארה"ב מצאה לנכון לפני שנים אחדות להאזין לעיתונאים, לאו דווקא כדי "לסמן" את אותם עיתונאים, אלא כדי לברר מי הדליף מידע מתוך החברה לתקשורת.
 
שפורר: "אין לי הרבה מה לעשות כנגד אדם שרוצה לפרוץ למחשב שלי ולחשוף מסמכים שבידי. אני מתנהלת די בחופשיות. אין לי כמעט מה לעשות כדי שמור על מקורותי מבחינה טכנולוגית".
ויטצ'בסקי הדגיש כי "יש דרך קלה להצפין מיילים, וג'ימייל תומכת בזה. אבל אף עיתונאי ישראלי לא עושה זאת, אף כי זה כרוך במאמץ של לא יותר מ-5 דקות".
 

שפורר הודתה כי העובדה שהיא אינה מצוידת בידע טכנולוגי, הביאה אותה לעתים למצב של סיכון ממשי בביצוע עבודתה. "יום אחד, כשעבדתי ב'הארץ' התקשר אלי מישהו שהתחזה לקרוב משפחתי. הוא סיפר לי שהוא מארגן מסיבה משפחתית ולכן הוא מבקש ממני את רשימת הטלפונים והזכרונות שלי. הוא גם התקשר למחלקת המחשוב של העיתון וניסה לאסוף מהם פרטים אודותי, כביכול לצורך ארגון המסיבה. ברגע האחרון עלה בי חשד ועצרתי את המהלך. האדם הזה בא אלי עם הרבה פרטים אישיים בשיחה אחת, וכמעט נפלתי".
המנחה, רועי כ"ץ, הזכיר את ההסתה כנגד התקשורת שיוצאת באחרונה מלשכת ראש הממשלה, דבר שלא קרה, לדבריו, מאז ימי שבועון "העולם הזה" של אורי אבנרי. הוא שאל: "האם עיתונאים צריכים להניח שגורמי מדינה מאזינים להם"?
 

עו"ד אלדד יניב, פעיל חברתי, השיב שאכן עיתונאים חייבים להיות מודעים לכך שב"עולם החדש" אין יותר הגנות על הפרטיות. "יש אין סוף דרכים להאזין לשיחותיך. זו לא פלדלת שאי אפשר לפרוץ אותה. אי אפשר להגן על דרכי התקשורת של עיתונאי עם מקורותיו. אפילו שרים בממשלה נתונים להאזנות בידי השב"כ", הוא אמר.
 
עם זאת, יניב הצביע גם על צידו השני של המטבע: "בעידן הזה של טכנולוגיה מפותחת האזרח כפרט מרגיש חזק בכל הקשור לקשר שלו עם העיתונאי. ראו את פרשת יזם הנדל"ן אלון קסטיאל, שנעצר בחשד לאונס ותקיפה מינית של נשים במהלך בילוי עמן. הקורבנות של האיש מצאו את הדרך לפנות לעיתונאים ולספר את סיפורן, דבר שהוביל למעצרו של האיש".
לדבריו, נשים במיוחד חשות כיום בעידן הטכנולוגי שהן חזקות יותר ויכולות להציף מידע שעד לפני שנים הן לא העלו בדעתן להעלותו. "אדם שרוצה לשתף את הציבור בדבר שמטלטל אותו, יפנה לעיתונאי. וזה כמו פעולת שרשרת: אדם אחד רואה שחברו היה מספיק אמיץ כדי להיחשף, מקבל בעצמו אומץ ונחשף אף הוא. הדבר בולט במיוחד בקרב קורבנות של אונס ותקיפות מיניות, אבל גם בתחום חשיפת שחיתויות במקומות עבודה".
דוגמא נוספת הביא יניב מתחום האקדמיה: "עד לפני שני עשורים, מרצים באקדמיה הירשו לעצמם להטריד או לתקוף מינית סטודנטיות, כמעט בלי חשש שייחשפו לעיני כל. היום זה כבר לא אפשרי. שרק יעיזו".

 
תומר אביטל, עיתונאי עצמאי ויוזם פרויקט "100 ימים של שקיפות", קרא לעיתונאים לצאת מתוך הנחה שתמיד הם מוקלטים ולהתנהג בהתאם. "אני נפגש עם אנשים בכנסת, שם כל השטח מצולם. כדי להבטיח סודיות מוחלטת למקורותי, הקמתי באתר 'תיבת הדלפות' המאפשרת להעביר אליה מידע, בלי חשש שזהות המעביר תתגלה ובלי רישום כתובות ה- I.P שלו, בניגוד למייל האדום בו משתמשות מערכות העיתונים, שאינו מבטיח חיסיון כזה".
"יש לזכור, שהמקור הוא הנכס החשוב ביותר של העיתונאי, ואני מקפיד לדבר עמו רק באמצעות מערכת המסרים המידיים 'טלגרם', שהיא מאובטחת", אמר אביטל. לדבריו, רבים מהאנשים המשמשים כמקורותיו, חוששים פן יתגלו ואז הם יאבדו את מקומות עבודתם, לכן חשוב לו כעיתונאי לעשות שימוש מירבי באמצעים הטכנולוגיים המוכרים לו, כדי לספק להם את מעטפת הסודיות שהם זקוקים לה.

 
עו"ד יניב: "גם הטכנולוגיה, אינה יכולה לספק הגנה על מקורות. לכן אפשרות נוספת היא שהעיתונאי ייפגש עם מקורותיו במקומות שבהם קיימת סבירות שבהם אין מצלמות מעקב או מכשירי האזנה".
המנחה כ"ץ: היום, לפי מה שעיתונאים כותבים בפייסבוק, פוליטיקאים אוהבים לנחש מהן העמדות הפוליטיות שלהם ואף דפוסי ההצעה שלהם. זה מה שעשה יו"ר הקואליציה, דוד ביטן, למשל, כאשר הוא או מי מטעמו, בדקו את דפי הפייסבוק של שלושה עיתונאים וכך הם הגיעו למסקנה שהם 'שמאלנים' ".
 
אביטל: "היום כל ביקורת שמיעים עיתונאים על התנהלות הממשל זוכה לכינוי 'שמאלן' או שהיא מתוארת כבגידה, או שהכותב זוכה לכינוי 'עיתונאי לא אמיתי'. זו הדרך שבה המבוקרים מקווים לנצח את התקשורת. שאול אמסטדמסקי, למשל, מרבה לבקר את המהלכים הכלכליים של הממשלה. האם הוא שמאלן? הוא בסך הכל עושה את עבודתו נאמנה".
 
יניב: "גם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט סימן עיתונאים, אבל הוא מעולם לא הגיע לרמות של עידן נתניהו, שהפך את המונח 'שמאלן' למילה נרדפת ל'בוגד'. בתחום הזה הפכנו לסדום ועמורה".
 


"עקוב אחרי"
מנחה: רועי כ"ץ
ד"ר נעם למשטרייך לטר, דיקן מייסד בית ספר סמי עופר לתקשורת
תומר אביטל, מוביל מיזם 100 ימים של …

Posted by ‎בית ספר סמי עופר לתקשורת – הבינתחומי הרצליה‎ on Monday, January 2, 2017

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה
KE2017

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz