728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

אתיקה מן הפח אל הפחת

אתיקה מן הפח אל הפחת
פרופ' אסא כשרצילום מסך, Youtube, המרכז האקדמי שלם

פרופ׳ אסא כשר סבור שרגולציה עצמית אינה אפקטיבית לאכיפת אתיקה עיתונאית, אך כשהרגולציה החיצונית נשלטת בידי פוליטיקאים זה הרבה יותר גרוע

פרופסור אסא כשר, ממחברי הקוד האתי של צה"ל, חוקר ופעיל בתחומי האתיקה המקצועית בתחומים שונים, סבור שרגולציה עצמית בכל האמור לגבי אתיקה עיתונאית אינה אפקטיבית. ״בשנות ה-60 קמה בישראל מועצת העיתונות תחת רגולציה עצמית. העיתונאים העדיפו להשגיח על עצמם בעזרת אנשי ציבור שהוצבו במועצת העיתונות״, אומר כשר. ״המודל הזה יצר קוד של אתיקה מקצועית והתנהל בסדר, אבל לא קיימות נורמות מידתיות שניתן לאוכפן על אנשי התקשורת. זה לא עובד עם רגולציה עצמית. היום עוד פחות, כאשר יש תחרות עסקית קשה ובעקבותיה מלחמת תקשורת משחיתת מידות, שכללי האתיקה אינם נשמרים בה.

 

״אני מתייחס לשני היבטים אתיים. למשל, במקרה החריג כשנודע לאדם על שחיתות שלטונית והוא רוצה לדווח, אבל אם יספר על כך בגלוי יסבול מפיטוריו. צריך לכן לתת חסיון לזהותו. זה הגיוני ומאוזן, גם בית המשפט העליון הכיר ברעיון חסיון המקורות. היבט אחר הוא כתבים המצטטים מקורות יודעי דבר. אין שמות בסיפור של חסיון מקורות, כדי שהמקור יוכל לדבר באופן חופשי, בלי בעצם להיות אחראי למעשיו. בעיתון הניו-יורק טיימס, למשל, כל מי שמצוטט צריך להיות מזוהה, להוציא מקרים חריגים ביותר, למשל בכיר בC.I.A. אצלנו מצטטים מקורות ללא שמות והדבר הזה גורם לאמת להעלם. העיתונאים משרתים אינטרסים של מקורות. זה משרת גם את האגו המקצועי של העיתונאי ואינטרסים של המו"ל שלו ולציבור אין מושג מי אמר מה. בעצם, המקורות והעיתונאים משרתים אלה את אלה וזו תופעה שהיא אנטי-אתית.

 


״אצלנו מצטטים מקורות ללא שמות והדבר הזה גורם לאמת להעלם. העיתונאים משרתים אינטרסים של מקורות. זה משרת גם את האגו המקצועי של העיתונאי ואת האינטרסים של המו"ל שלו ולציבור אין מושג מי אמר מה. בעצם, המקורות והעיתונאים משרתים אלה את אלה וזו תופעה שהיא אנטי-אתית״


 

״ההיבט השני שהוא אנטי-אתי, הוא הטשטוש המוחלט בהבדל בין כתבים לפובליציסטים. יש היום עיתונאים פוסט-מודרניסטים שטוענים כי אין אמת ממש. זהו חוסר הבנה של הבדלים בין לתאר ולפרשן. העיתונאים לא מרגישים שהם חייבים לתת תיאור מדויק של העובדות והם מגישים תיאור הסתכלותם, עם בסיס או בלי. כל עיתונאי הופך פרשן וסבור שהוא מבין טוב יותר מהמפכ"ל או הרמטכ"ל, ממרום האולימפוס שהוא נמצא ויודע איך לנהל את העולם״.
 

פרופ׳ כשר מעדיף רגולציה שאוכפת את כללי האתיקה המקצועית ורגולטור חיצוני שמשגיח שיקויימו. כפי שמשרד הבריאות, למשל, הוא הרגולטור של הרופאים. בעולם מושלם, או לפחות במקום מתוקן, זה אולי נשמע הגיוני. אלא שהמחשבה על כך שהרגולציה על האתיקה העיתונאית בישראל תופקד בידי משרד ממשלתי, לצורך העניין משרד התקשורת, נשמעת במציאות שלנו כיום לא פחות מהזויה.
 

לטענתך, הרגולוציה העצמית בתחום התקשורת נכשלה כשלון חרוץ.

״כן. באנגליה הרגולטור מברר תלונות נגד התקשורת ולא העיתונאים ואילו אצלנו ראש הממשלה הוא גם שר התקשורת. כשהרגולציה בידי הפוליטיקאים, זה ליפול מן הפח אל הפחת״.

 


״התחקירנים רוצים שורה תחתונה שיפוטית ולא מתענינים כל כך בעובדות. האתיקה הרי מחייבת להבחין בין ידיעה לדעה. אין בעיה עם הבעת דעות, אבל הבאת ידיעות, קרי אינפורמציה זה ענין מקצועי. צריך להגיע למקור הכי טוב, לאפשר לכל צד להביע את דעתו. אנחנו לא רואים את זה״


 
האם הפוליטיקאים שלנו, נבחרי הציבור, שרי הממשלה, מחוייבים לקוד אתי כלשהו? התשובה לשאלה הזו שלילית. ומי מנע את החלתם של כללי אתיקה מחייבים לשרי הממשלה?
 
"כשאהוד אולמרט היה ראש ממשלה הוא מינה ועדה ציבורית לגיבוש כללי אתיקה לחברי הממשלה, בראשות השופט שמגר. גם אני הייתי חבר בוועדה הזו, שנתבקשה להמליץ לחברי הממשלה על קוד אתי״, מספר כשר. ״כשהגשנו את המסמך לאולמרט הוא כבר היה בחקירות המשטרה, ואז הגיעה ממשלת נתניהו. הוא מינה את יעקב נאמן ז"ל, לעמוד בראש ועדת שרים בנושא. הם הקימו דו"ח אתי משלהם, שקיצץ את הדו"ח שלנו בלי רחמים, אבל הכיל נוסח של כללי אתיקה. הדו"ח הזה לא אושר עד היום, ועכשיו אפשר להבין מדוע. הרי ביבי מודה שקיבל מתנות בהיקפים עצומים וזאת התנהגות שאיננה אתית. התנהגות היוצרת מראית עין קשה, במיוחד שקיבל מתנות מחברים הנזקקים להחלטותיו. נתניהו גרם לזה שאפילו מסמך נאמן, הגרסה הרזה של שמגר, לא אושר, אז סיפור האתיקה של חברי הממשלה הוא בושה וחרפה".
 
פרופ׳ כשר מציין את הממשל הבריטי כדוגמא לאכיפה אתית מוצלחת. "הקוד האתי של ממשלת בריטניה נאכף על ידי גורם חיצוני. אותו גורם יכול לפנות לראש הממשלה ולהעיר לו ששר בממשלתו אינו נוהג על פי כללי האתיקה, ואז ראש הממשלה מגיב בהתאם. אם זה ראש הממשלה שאינו נוהג על פי כללי האתיקה אזי רשאית הוועדה לפרסם את המקרה".
 

מה אתה מציע?
"להתחיל מהתחלה. דהיינו, לחנך את הילדים לתקשורת נכונה וערכית. ללמד אותם שיש המון אתרים ורשתות חברתיות, שיקראו וילמדו איך להבין תקשורת בעצמם ולא בעזרת מתווכים שאינם אתיים. העיתונאים מרבים להתמקד בפוליטיקאים. ההתמקדות הזאת היא בחישה בדייסה מעופשת, שאיננה ראויה למאכל אדם וצריך לעקוף אותה. התקשורת נשחקה ונמוגה. התחקירנים רוצים שורה תחתונה שיפוטית ולא מתענינים כל כך בעובדות. האתיקה הרי מחייבת להבחין בין ידיעה לדעה. אין בעיה עם הבעת דעות, אבל הבאת ידיעות, קרי אינפורמציה זה ענין מקצועי. צריך להגיע למקור הכי טוב, לאפשר לכל צד להביע את דעתו. אנחנו לא רואים את זה. רואים תגובה בת כמה שורות של מישהו שהתלונן ושגם תגובתו סורסה.

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה
KE2017

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz