728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

יחסיות עיקרון פומביות הדיון

יחסיות עיקרון פומביות הדיון
השופט מני מזוז

בית המשפט העליון קבע כי ערוץ 10 יוכל לפרסם חלק מהעדויות בתיק נסים חדד שזוכה ממעשה מגונה בתינוק: "עיקרון פומביות הדיון עשוי לסגת מפני זכויות ואינטרסים חשובים אחרים"

בית המשפט העליון קבע בשבוע שעבר כי ערוץ 10 יוכל לפרסם חלק מהעדויות בתיק נסים חדד שזוכה ממעשה מגונה בתינוק. בית המשפט קבע כי פרסום פרוטוקול עדות חדד יסויג בכך שלא יחשפו פרטים הפוגעים בפרטיות האם וכי יותר פרסום פרוטוקול העדויות של מנהל האחזקה והשכנה בלא חשיפת שמם. מנגד, לא התיר בית המשפט העליון את פרסום עדותה של אם הפעוט ולא את פרסום קלטות השמע המתעדות את העדויות.

 

החל משנת 2012 התנהל בבתי המשפט תיק פלילי בעניינו של נסים חדד, שהועמד לדין בחשד לביצוע מעשה מגונה בבנה התינוק בן השנה וחצי של בת זוגו בעת שהיה נתון תחת השגחתו בחדר הכושר בבניין מגוריו. בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי התקיימו הדיונים בתיק בדלתיים סגורות ובסופו של יום הורשע חדד בביצוע המעשה.

 

בתום ההליך, הוגשה בקשה ע"י חברת החדשות של ערוץ 10 להתיר את פרסום הפרוטוקול וההקלטות של כמה מן העדויות שנשמעו במסגרת ההליך לצורך כתבת תחקיר שתשודר במסגרת תכנית "המקור". בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בין היתר נוכח הפגיעה בפרטיותם של הקטין ואמו, והחשש כי חשיפת העדויות תרתיע עדים פוטנציאליים מלמסור עדות חופשית וכן החשש להשפעה על הליך הערעור, שהיה תלוי ועומד באותה עת. בקשת רשות לערער על החלטה זו נדחתה. בספטמבר 2016 התקבל ערעורו של חדד לבית המשפט העליון והוא זוכה מחמת הספק ברוב דעות.
 

לאחר שהסתיים הליך הערעור הגישה חדשות 10 בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי לפרסום החומרים, וזה התיר לפרסם את הפרוטוקול הכתוב של עדויות חדד, חוקרי המשטרה וד"ר זייצב שהעיד מטעם המכון לרפואה משפטית, בכפוף להסתרת כל פרט שיש בו להביא לזיהוי הקטין או בני משפחתו. מנגד, נדחתה הבקשה לפרסם את פרוטוקול עדויות האֵם, מנהל האחזקה והשכנה, והבקשה לפרסם את קלטות השמע המתעדות את העדויות המבוקשות כולן. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שאמנם נקודת המוצא היא שהדיונים בבתי המשפט הם פומביים, אולם מול עקרון פומביות הדיון עומדות זכויותיהם של הקטין, אמו ועדים נוספים, אשר להגנתם התקיים הדיון בדלתיים סגורות.
 

בית המשפט המחוזי קבע כי אין להתיר את פרסום עדות האם, אשר הייתה עדות סוערת ורווית רגשות וכללה פרטים אינטימיים ורגישים, וחשיפתה עלולה להביא לחשיפת זהותה וזהות הקטין ולפגיעה בפרטיותם ובכבודם. אשר לעדויות השכנה ומנהל האחזקה, נקבע שאף הם, כמו האם, העידו ביודעם שהדיון חסוי ולפיכך חשיפת עדויותיהם עלולה לפגוע בפרטיותם. כן נקבע כי חשיפת העדויות במקרה זה עלולה להרתיע עדים פוטנציאליים במקרים אחרים מלמסור עדות שעלולה להיחשף בפני כל. אשר לקלטות השמע, קבע בית המשפט כי ככלל אין להתיר פרסום הקלטות מדיוני בית המשפט למעט במקרים חריגים בהם יש חשיבות מיוחדת בפרסום, אלא שחשיבות כזו לא הוצגה במקרה הזה. מכאן הערעורים ההדדיים, שנידונו בפני מותב השופטים שדן בערעורו של חדד.
 

בהחלטתו התייחס השופט מזוז להתנגשות בין האינטרסים הנוגדים בסוגיה והזכיר כי עקרון פומביות הדיון הוא עקרון חוקתי יסודי בשיטתנו, שבבסיסו כמה תכליות עיקריות ובהן זכות הציבור לדעת, חופש הביטוי, חופש העיתונות, חיזוק האמון במערכת המשפט והצורך לאפשר ביקורת ציבורית על התנהלות רשויות השלטון. יחד עם זאת, כמו עקרונות יסוד חשובים אחרים, גם עיקרון פומביות הדיון אינו עקרון מוחלט אלא יחסי, ולכן הוא עשוי לסגת מפני זכויות ואינטרסים חשובים אחרים.
 

בשורה של חוקים קבע המחוקק חריגים קונקרטיים, בהם יתקיים הדיון בדלתיים סגורות ובהם דיונים בענייני משפחה, אימוץ, כשרות ואפוטרופסות, עבריינות נוער, אזרחות ועוד. בנוסף, לצד הקביעה הכללית כי "בית משפט ידון בפומבי" קבע המחוקק רשימה ארוכה של אינטרסים בעלי חשיבות ציבורית שלשם הגנתם מסור לו שיקול דעת להורות כי הדיון יתקיים בדלתיים סגורות, ובהם שמירה על בטחון המדינה או יחסי החוץ שלה, הגנה על עניינם של קטין או חסר ישע, של מתלונן או נאשם בעבירת מין, של עד החושש להעיד בפומבי ועוד. אשר לשלב שלאחר תום המשפט, קובע סעיף 70 לחוק בתי המשפט, כי פרסום אודות דיון שהתנהל בדלתיים סגורות טעון רשות בית המשפט. בעניין זה, ציין השופט מזוז כי המגמה בפסיקה היא התרת הפרסום בשלב שלאחר תום המשפט וצמצום בחריגים לו. לצורך האמור, יבחן בית המשפט תחילה האם התכלית בגינה הורה על סגירת הדלתיים עומדת בעינה אף לאחר שמיעת המשפט וככל שאמנם כך הוא, יערוך איזון בין מכלול השיקולים והאינטרסים שעל הפרק.

 


השופט מני מזוז קבע כי מעבר לאינטרס האישי של האם והפעוט קיים גם אינטרס ציבורי ראשון במעלה להימנע מחשיפת העדות, כדי לעודד נפגעי עבירות מין להגיש תלונה ולמסור עדות ללא חשש מחשיפה


 

במקרה הזה, מדובר במשפט שעניינו עבירת מין חמורה בפעוט ובמסגרת הבחינה האם להתיר את פרסום העדויות שנשמעו בדלתיים סגורות, יש לבחון האם הצורך בהגנה על הפעוט ואמו עומד בעינו ולאזן בין מכלול השיקולים והאינטרסים הציבוריים והפרטיים שעל הפרק.
 

בכל הנוגע לעדותו של חדד עצמו, הסכימה חדשות 10 לבקשת המדינה לפיה פרסום הפרוטוקול יסויג באופן שלא יחול גם על קטעים שיש בהם משום פגיעה בפרטיות אם הפעוט ולכן עניין זה בא על פתרונו. אשר לעדותם של מנהל האחזקה והשכנה, סבר השופט מזוז כי אין בנמצא טעם טוב המצדיק לחסות את פרוטוקול עדויותיהם. צוין, כי הצורך לשמוע עדות עד בדלתיים סגורות אכן עשוי להתעורר גם בגדר עילות אחרות, אלא שבמקרה זה לא הועלתה ולא בוססה כל עילה כזו ועיון בפרוטוקול עדויות מנהל האחזקה והשכנה אינו מעלה כל קושי בהתרת פרסומן, בשים לב לכך שאלו לא מסרו עדות בעלת תוכן רגיש.
 

בכל הנוגע לעדות אמו של הפעוט, הסכים מזוז עם קביעת בית המשפט המחוזי לפיה אין מקום להתיר את פרסומה, משום שחשיפת העדות תהיה כרוכה בפגיעה משמעותית בפרטיותה ופרטיות בנה. עוד הוסיף מזוז כי מעבר לאינטרס האישי של האם והפעוט קיים גם אינטרס ציבורי ראשון במעלה להימנע מחשיפת העדות, כדי לעודד נפגעי עבירות מין להגיש תלונה ולמסור עדות ללא חשש מחשיפה. לדעת השופט מזוז, מדובר באינטרס ציבורי ברור ומובהק שקשה להפריז בחשיבותו והחורג מתחום עניינה של מתלוננת ספציפית, כמו גם האינטרס של הגנת הציבור כולו מפני עברייני מין ויצירת סביבת חיים וסביבת עבודה הנקיים מפגיעה וניצול מיניים.
 

לדבריו, הצורך בעידוד נפגעי עבירות מין להתלונן ולהעיד נובע בין היתר מהצורך של אלו להתגבר על רגשות בושה, רגשות אשם ועכבות אישיות ולעתים גם על טאבו חברתי בחשיפת מעשים כאלה. כמו כן, מסירת תלונה במשטרה ועדות בבית משפט בדבר עבירת מין כרוכה בחשיפה אינטימית ורגשית קשה, ואם מתלוננים פוטנציאליים יחששו כי עדותם תפורסם וסיפורם הקשה והפרטי ייוודע ברבים, הם עלולים להירתע מהגשת התלונה או ממסירת עדות חופשית ומלאה. גם הסתרת שם המתלוננת אין בה כדי למנוע רתיעה זו לדעת השופט מזוז, משום שהמעגל המכיר אותה ומודע לאירוע שעברה ייחשף לפרטים נוספים מעבר לאלה שבחרה למסור לו, ומכאן הדרך קצרה בעידן של רשתות חברתיות ודרכי תקשורת המונים אחרות, להרחבת המעגל.
 

עוד קבע השופט מזוז כי גם מקום שמתלוננת התראיינה בתקשורת אין לראות בכך עילה להתרת פרסום עדותה, שכן קיים הבדל בין ראיון מבוקר אותו יכול המרואיין להגביל ולהתנות לבין עדות וחקירה נגדית בה מחויב העד להעיד ולהשיב לשאלות קשות, גם אם אינו רוצה בכך. יתרה מזו, גם מקום שנפגע עבירת מין אינו מתנגד לחשיפת עדותו, לא יהא בכך בדרך כלל די כדי להצדיק את החשיפה לדעת מזוז, ועל בית המשפט לבחון את האיזון הכולל של הדברים בשל החשש להשפעה של החשיפה על כלל ציבור נפגעי העבירה והגברת החשש והרתיעה של אלו להתלונן ולהעיד.
 

בעניין זה הוסיף והדגיש מזוז כי החברה הישראלית מצויה בעיצומו של תהליך קשה וכואב של מאבק בתופעות של עבירות מין והטרדות מיניות ועידוד נפגעי עבירה לחשוף את הפגיעה בהם למרות הקשיים הרבים הכרוכים בכך, לרבות בציבורים וקהילות שבעבר נמנעו לחלוטין מפניה לרשויות האכיפה. לדבריו, מדובר בתהליך בעל חשיבות חברתית עליונה ועל כולנו לתמוך ולסייע בקידומו ובעידודו, ועל כן בשלב זה לפחות יש לתת מעמד בכורה לאינטרס ציבורי זה על פני שיקולים אחרים. אשר על כן, סבר מזוז כי ככלל יש להותיר את החיסיון על עדות מתלוננת בעבירת מין אשר נשמעה בדלתיים סגורות גם לאחר סיום המשפט ולא להתיר את פרסומה, אלא במקרים חריגים בהם יש טעם קונקרטי מיוחד בחשיפת עדות המתלוננת אשר בכוחו לגבור על האינטרסים האישיים והכלליים שביסוד חיסוי העדות.
 

לבסוף, נדרש מזוז לשאלת פרסומן של קלטות השמע וקבע כי מקום שיש הצדקה להסיר חסיון מעדויות שניתנו בדלתיים סגורות, ככלל יש להסתפק במסירה של פרוטוקול כתוב של העדות, ורק במקרים חריגים תקום הצדקה גם לפרסום קלטות השמע של העדות.

הובהר, כי אין חולק שלתקשורת תפקיד חברתי חשוב בסיקור הליכים משפטיים וכי לפרסום עדות בקולו של העד עצמו עשוי להיות לעתים ערך מוסף תקשורתי, אך מכל מקום אל מול השיקול התקשורתי האמור עומדים אינטרסים ציבוריים כבדי משקל. לדעת מזוז, פתיחת פתח רחב לפרסום קלטות השמע המתעדות את דיוני בית המשפט עלולה להרתיע את נפגעי העבירה מהגשת תלונה ומתן עדות, וכל מה שנאמר לעיל לעניין מסירת עדות בכתב חל במשנה-תוקף ביחס לתיעוד הקולי של העדות.

 

כמו כן, הקלטה לשם פרסום של עדות עלולה להשפיע גם על אופן ותוכן עדותם, וממילא תיפגע התכלית של מסירת עדות חופשית ואותנטית. לפיכך, פרסום קלטות השמע עלול לפגוע באינטרס הציבורי בהגשת תלונות בעבירות מין כמו גם לכרסם במיצוי הבירור העובדתי-משפטי ולגרוע מן התשתית הדרושה לבית המשפט לחקר האמת. לצד זאת הבהיר השופט כי במקרים בעלי נסיבות מיוחדות – כגון מקום שמדובר בעדות של איש ציבור שקיים אינטרס ציבורי להשמעתה בקולו הוא, או מקום שישנו קטע קונקרטי בעדות לגביו יש חשיבות מיוחדת לתיעוד השמע לעומת הפרוטוקול הכתוב – ניתן יהיה לשקול קונקרטית היתר לפרסום התיעוד הקולי של העדות או חלקים ממנה. עם זאת, נקודת המוצא היא שאין דין היתר לפרסום הפרוטוקול הכתוב של עדות כדין היתר לפרסום התיעוד הקולי שלה. עוד העיר מזוז כי סוגיה זו בהיבטה הכללי נבחנה על ידי "הוועדה לבחינת הפתיחה של בתי המשפט בישראל לתקשורת אלקטרונית" בראשות נשיאת ביהמ"ש העליון לשעבר דורית ביניש, אשר הגישה את מסקנותיה בשנת 2004, וכי בסופו של יום הוחלט שלא להנהיג בישראל סיקור אודיו-ויזואלי של דיוני בתי המשפט.

 


בשפ 7630/16 – מדינת ישראל נ' רביב דרוקר ואח'

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה
STD11

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz