728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

עולמו של אורי אבנרי

עולמו של אורי אבנרי
אורי אבנרי.

איך אפשר לקרוא לסיום הכיבוש ובה בעת לכתוב טקסט שכל כולו ביטוי של כיבוש דעתו, מחשבתו ויכולת ההגדרה העצמית של ציבור שלם על מגוון דעותיו ועמדותיו?

המונח "הסגברה" (Mansplaining) מציין את האופן בו אדם בעל ביטחון עצמי עודף והעדר מודעת עצמית מספקת מנסה להסביר דבר מה לבקיאים ולבקיאות ממנו בתחום השיחה. במרבית המקרים, השימוש במונח מתייחס לאופן בו גברים "מסבירים" דברים לנשים. אבל לא רק. התופעה יכולה להתרחש גם באופנים נוספים. כך למשל, העיתונאי אורי אבנרי שמסביר למזרחים בהתנשאות מקוממת מי הם, איך נוצרו ובמה הם מאמינים, במאמר "איך ומתי נוצר השבר בין אשכנזים למזרחים" (הארץ, 26/2/17).
 
אבנרי קופץ על העגלה הטעונה ממילא של פרשת אלאור אזריה ומציג תמונת מצב מופרכת, כוללנית וגזענית. לדבריו, בעקבות הפרשה החברה הישראלית התפרקה "לשני עמים". העם הראשון, זה האשכנזי, מתואר ככולל את מי "שמתגאים במורשתם האירופית." הוא קרוי "על שם גרמניה בעברית הקלאסית… מכיל את הישראלים שמוצאם מאירופה ומאמריקה, את אלו הדוגלים – או מתיימרים לדגול – בערכים מערביים."
 
אלא ש"עם" זה לא לבדד ישכון. בדומה לתיאורים הקבליסטים של הצד האחר (הסטרא אחרא), אבנרי משרטט גם קווים לדמותו של ה"חלק האחר בציבור" – דהיינו ה"מזרחים". קשה להאמין, אך על פי משנתו הפשטנית והנגועה בשנאה, מיליוני אזרחים ישראלים המשתייכים לקטגוריה "מזרחים" חושבים באופן אחיד לחלוטין. לדבריו, "כיום מאמינים המזרחים שהם 'העם'. הם הישראלים האמיתיים. הם בזים ל'אליטות'".
 
בהסתמכות על מקורות עלומים ומבלי שהוא מאפשר לקוראיו לקבל נתונים של ממש, טוען אבנרי שישנם סקרים המצביעים שעבור רוב המזרחים, "הריגת מחבל פצוע זה הדבר הנכון לעשות." דבר המעלה תהיות לא רק בנוגע למהימנות הממצאים ומידת תקפותם, אלא לזהותו של מי שהזמין סקרים המייצרים פילוח בין אשכנזים לבין מזרחים בשאלת אלאור אזריה, כמו גם למטרה של הזמנת סקרים כגון זה – אם אכן נערכו באמת.

 


ניתן לראות בדברים האמורים ניסיון כן לפתור משבר של זהות חברתית. הבעיה היא שניסיון זה מתבסס על טקטיקה של התגזענות כלפי מזרחים מצד אחד, והתרפקות על עבר בדיוני, מצד שני.


 

למרות שגילויי הגזענות בהמשך המאמר רבים, בין השאר בשל ההבחנה שמייצר אבנרי בין אשכנזים הגאים במוצאם ומחזיקים בדעות ליברליות מתקדמות לבין "מזרחים" הנעלבים משיוכם האתני ומחזיקים בדעות חשוכות, אין להתייחס לכתיבתו רק כשיקוף של עידן פוסט-אמת בו שיח חסר ביסוס של ממש מופץ בקלות יחסית והופך לוויראלי. במקום זאת, ניתן לראות בדברים האמורים ניסיון כן לפתור משבר של זהות חברתית. הבעיה היא שניסיון זה מתבסס על טקטיקה של התגזענות כלפי מזרחים מצד אחד, והתרפקות על עבר בדיוני, מצד שני.
 
למרות השיוך האירופי שעוטה אבנרי על אוכלוסיות נרחבות בישראל, הוא שוכח כי מבחינה היסטורית, לא באמת התאפשר ליהדות אשכנז לחוות את הזהות האירופית במלואה ולא רק בשל העובדה שהמורשת היהודית מבוסס על הגדרה פרטיקולרית ועל מנהגים ייחודיים. כשם שהיהודים יוצאי ארצות האסלאם מעולם לא היו באמת ערבים, כך גם האשכנזים לא באמת נחשבו לאירופים בזמן שהותם באירופה. במקום זאת, הם ניצבו במעמד של יוצאי הדופן. מי שסומנו כאחרים ובוזו לאורך הדורות בשל זהותם היהודית. הרצל עצמו, שניסה תחילה בכל דרך להשתייך לחברה בה גדל, כתב בשלב מסוים ביומנו שיתכן והתשובה לשנאת היהודים היא להזמין את האפיפיור ולהטביל בטקס חגיגי את כל היהודים לנצרות.
 
כך יצא שהמקום שבו התאפשר ליהודי אשכנז (ממערב וממזרח) לעטות על עצמם בייתר נוחות את הזהות האירופאים המדומיינת הוא ישראל. כאן בארץ, הצליחו אבנרי וחבריו לבסס זהות בדיונית באמצעות בידול מהמרחב הים תיכוני, התנשאות ביחס לתושבי המדינה ה"מזרחים" ויחס אוהד כלפי הפלסטינים, תוך ביטול מקומם כסובייקטים, הנושאים גם הם באחריות למצב בו הם חיים. ניתן לראות באקט זה מעשה חקייני להתנהלותה של אירופה הקולוניאליסטית; לדרך שבה אוסף של מעצמות הממוקמות במקום מרכזי ביססו את הונן ומעמדן על חשבון בזיזת עמים אחרים והתנשאות כלפי תרבותם. למעשה אירופה עצמה תרמה במו ידיה לבעיה בינינו לבין הפלסטינים כאשר בתקופת המנדט החליטו הבריטים שרירותית, כמחווה של תודה אישית, להעניק את האזור שממזרח לנהר הירדן לאמירות עבר הירדן.
 
המבט העורג שמפגין אבנרי כלפי האירופיות והמערביות לא רק משכיח את שנאת העבר והעדר תחושת השייכות בארצות המוצא, אלא גם את העובדה שהכינוי "מזרחים" צמח למעשה עוד באירופה, במטרה לבדל וללעוג ליהודי מזרח אירופה "האוסט-יודן". בשעה שאבנרי מעדיף לשכוח, מחקרה של עזיזה כזום שב ומזכיר כי המונח העולב "מזרחים" התגלגל מהכינוי "יודן" שסימן ובידל את היהודים, למונח "אוסטן-יודן" (יהודים מזרחים) שהצביע על יהודי מזרח אירופה כפרימיטיביים ונחותים, עד שבישראל ביטוי השנאה הפך ל"מזרחים": שם כולל ליהודים ממכלול של גלויות, שחלקן אינן עונות לסימון הגיאוגרפי של מזרח; מי שמורשתם – לפחות עד למסקנותיה של ועדת ביטון – מעולם לא נלמדה כראוי במערכת החינוך ומכאן שההתנשאות וההלעגה כלפיהם הפכה עבור קבוצות מסוימות ל"טבעית" יותר.
 
בניגוד לדבריו של אבנרי המשרטט מחנה פוליטי אחד ואתניות אחת כמוקדי התמיכה של אזריה, בחינה של השיח הציבורי ברשתות החברתיות מעלה תמונה אחרת המצביעה על כך שההזדהות עם אזריה מגיעה ממגוון מיקומים פוליטיים וייצוגים אתניים. משפטו של אלאור אזריה לא פילג את החברה לשניים על בסיס אתני. הוא סימן לחלק מהחברה שלו אזריה היה שייך לאליטות ומדבר בקודים המוכרים למערכת, יתכן ולא היה מגיע למצב שהגיע אליו. עבור אחרים, יצר מצבו תחושה של רחמים כלפיו וכלפי משפחתו, למרות גינוי המעשה עצמו. כך שבמקרים רבים התמיכה באזריה התרחשה על בסיס אנושי ולאו דווקא פוליטי. וכמובן שיש גם את מי שסברו שיש למצות את הדין עם אזריה וגם הם הגיעו ממיקומים וזהויות מגוונים.

 


אבנרי לא לבד. הוא חלק משמאל א-חברתי, סקסיסטי ומתנשא. קבוצה המדברת שלום באופן מתחסד כחלק מתהליך מתמשך שנועד למצב את מעמדה החברתי. קבוצה, שעושה רושם שעל פי תפיסת עולמה הפתרון הרצוי הוא שלוש מדינות לשני עמים.


 

כנציג של סקטור בשמאל שאינו מקיים ממד של סולידריות חברתית, אבנרי בוחר לראות בטובת הפלסטיני הרחוק ממנו, אך לא ה"מזרחי" המצוי לצדו. בהתאם לזאת, את השיח הגזעני הוא מסיים בקריאה לקץ הכיבוש. אלא שיש להשכיל ולהבין כי קריאה זו ודומות לה הן בעצם ריקות מתוכן ואין בהן כל כוונת פעולה ומימוש. כי איך אפשר באמת לקרוא לסיום הכיבוש ובה בעת לכתוב טקסט שכל כולו ביטוי של כיבוש דעתו, מחשבתו ויכולת ההגדרה העצמית של ציבור שלם, את מוצאו ואת המגוון הנרחב של דעותיו ועמדותיו?
 
אבנרי לא לבד. הוא חלק משמאל א-חברתי, סקסיסטי ומתנשא. קבוצה המדברת שלום באופן מתחסד כחלק מתהליך מתמשך שנועד למצב את מעמדה החברתי. קבוצה המפריעה לאחרות ולאחרים במלאכה האמתית של תיקון חברתי והשכנת שלום. קבוצה, שעושה רושם שעל פי תפיסת עולמה הפתרון הרצוי הוא שלוש מדינות לשני עמים.

 


*ד"ר שלומית ליר היא חוקרת מגדר ותקשורת מאוניברסיטת בר אילן

2 תגובות

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

2 תגובות

  • Amos
    3 במרץ 2017 @ 2:42 am, 2:42 am

    מאמר הביקורת על המאמר של אורי אבנרי מלמד על הכותבת לא פחות משהוא מלמד אודות אורי אבנרי.
    ד"ר ניר לא טורחת לסתור בצורה עניינית את טיעוניו של אורי אבנרי, ולדעתי ראוי לעשות זאת.
    בנוסף, ראוי בהחלט וגם מעניין, לבדוק את מידת המיתאם הסטאטיסטי בין דעתם של אשים בעניין אלאור אזריה לבין ארץ המוצא שלהם, של הוריהם ושל הורי הוריהם.
    אני מנחש, שסקר כזה אם ייעשה, יראה שהמכנה המשותף המובהק ביותר לקבוצה התומכת מוסרית במעשהו של אלאור אזריה הוא התפיסה הדתית, לאו דווקא ארץ המוצא.

    הגב
  • אילנה שזור
    12 ביוני 2018 @ 12:48 pm, 12:48 pm

    47% ממצביעי הליכוד הם מזרחיים. מעניין מה אחרים… אסקימואים?

    הגב

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.