728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

פורש בשיא

פורש בשיא
מוטי בסוק.צילום מסך, מתוך עמוד היו-טיוב של מכון ון ליר בירושלים.

מוטי בסוק נאלץ לפרוש בגיל 73 מעבודתו בקבוצת "הארץ", אך מתכוון להמשיך לכתוב: "יש מקצועות, כמו עיתונות, בהם לגיל המבוגר יש יתרון. טעות לוותר על נכס כזה"

בתום 21 שנות עבודה בקבוצת "הארץ", כשהוא מתקרב לגיל 73, מוטי בסוק יפרוש בסוף החודש מעבודתו ב"דה מרקר". מחליפו של בסוק – שלא יגוייס מבחוץ, מטעמי חיסכון – יהיה חגי עמית, כיום כתב ובעל טור קבוע ב'מרקרוויק', המופיע בסופי השבוע. בסוק הוא המבוגר בקרב קבוצה של 15 עובדים שמו"ל "הארץ", עמוס שוקן, החליט על פרישתם מהעיתון בשבועות הקרובים, במסגרת מה שהוגדר כ"צעדי התייעלות".

 

בסוק לא תכנן לעבוד בעיתונות. את הקריירה שלו הוא החל כמורה ולימד במשך 23 שנה כימיה ופיסיקה בבתי ספר תיכוניים בירושלים, בדגש על רנה קסן. עם זאת, מאחר שהוא אהב לכתוב וגם חיבב ספורט, בסיום כל יום לימודים הוא החל לעבוד בעיתון "חדשות הספורט".
על נסיבות החלטתו לעזוב את ההוראה, הוא מספר: "יום אחד, ב-92', השתתפתי במסיבת עיתונאים של שר האוצר אז, בייגה שוחט. זרקתי לו שאלה, 'מתי תדאג לשפר את תנאי שכרם הירודים של המורים?'. הוא ענה לי שגם אם יוסיף לשכר המורים 100 שקל, זה לא יחלץ אותם מהכנסתם הנמוכה וכרגע הוא לא יכול לעשות אפילו את זה. באותו רגע החלטתי שאני מפסיק להיות פראייר שמוכן לעבוד תמורת שכר נמוך עד כדי בזיון, ולא אמשיך ללמד, למרות שראיתי במקצוע ההוראה שליחות חשובה".

 
לקראת פרישתו מההוראה, בסוק התבקש לחנוך את המורה שתחליף אותו בבית הספר. זו היתה מקסין פסברג. אלא שפסברג, שנחשבה מורה מצליחה, החליטה גם היא לעזוב את המקצוע מאותה סיבה, כעבור ארבע שנים בלבד. היא פנתה להיי טק וכיהנה עד לאחרונה כמנכ"לית אינטל ישראל וכסגנית נשיא אינטל העולמית.
"ההוראה הפכה למקצוע נורא. המשכורות נמוכות ואצל צעירים מתחת לגיל 40 לא תמצא נכונות לפנות למקצוע הזה, אלא אם כן אין להם אלטרנטיבות אחרות", אומר בסוק. "גם הסיפור של מעבר עובדי הייטק להוראה, הוא קשקוש. הניסוי הזה עשה קצת יחסי ציבור אבל בפועל הוא לא הצליח, כי רק מי שנולד עם גנים של מורה, יכול באמת להשתלב במקצוע הזה".
 
בסוק החל לעבוד ב"על המשמר", שם כתב במשך 13 שנה. תחילה, ככתב המסקר את המשטרה ואת רשות השידור ובהמשך ככתב מדיני. לדבריו, הוא החליט לעזוב את עבודתו בעיתון לאחר שעמיתו ברשות השידור, דוד ויצטום, הזהיר אותו ש"על המשמר" נקלע לאי יציבות ועלול להיסגר. הוא עבר לעיתון ההסתדרות "דבר", שבו שימש כתב מדיני. "העיתון, בעריכתם של ד"ר יורם פרי ודני בלוך, סבל ממאבקים פנימיים. העיתונאים חגגו ועשו ככל העולה על דעתם. כשראיתי שאין עתיד לעיתון הזה, עזבתי, והתקבלתי ככתב כלכלי בירושלים בעיתון "הארץ".

. "זו כמובן לא מחמאה, אבל אני מרגיש שותף לסגירתם של שלושה עיתונים: 'חדשות הספורט, 'על המשמר' ו'דבר'", הוא אומר

.
– עבדנו יחד ב"דה מרקר". אני זוכר שאתה מקפיד לצאת לחופשה בכל פעם שיש טורניר ספורט או אליפות עולם בכל ענף ספורט שלא יהיה.

"אני נמשך לספורט. כתבתי שני ספרים בתחום, האחד על משחקי הגביע העולמי בכדורגל ב-78' והשניה על האולמפיאדה ב-92' בברצלונה. עכשיו אני מתכוון לעדכן את שני הספרים האלה. אני אוהד 'הפועל' ירושלים ורואה את עצמי מומחה לכל ענפי הספורט האולימפיים, החל מכדורגל וכדורסל ועד לשחייה, האבקות והתעמלות אמנותית".

 

– עבדת בעבר בעיתונות סוציאליסטית. זו באמת ההשקפה שלך?

"אני סוציאל- דמוקרט שמצדד במאבקי עובדים. פעם הגיע עמיר פרץ, אז יו"ר ההסתדרות, למפגש עם חברי מערכת 'הארץ'. הוא האשים את 'הארץ' בקפיטליזם חזירי ובאותה נשימה טען שאני עלה התאנה של העיתון. התנגדתי גם לדעותיו הכלכליות של גיא רולניק, מייסד 'דה מרקר', אבל יום אחד, לפני יותר מ-10 שנים, כשהוא עדיין היה עורך מדור שוק ההון, הוא צלצל אלי ואמר לי ש'עכשיו אני מסכים עם דיעותיך'. רולניק הסביר כי הסיבה לכך היא הדרך שבה התנהלה ההפרטה של חברת מפעלי ים המלח. השבתי לו: 'לא נכון שאתה מסכים לדעותי. אתה מתנגד להפרטה של מפעלי ים המלח בגלל שהיא נכשלה, בעוד שאני מתנגד, אידיאולוגית, להפרטה עצמה כי היא פוגעת ביציבות התעסוקתית של העובדים. זה הבדל מהותי".

 


"אני מבין את השיקול של 'הארץ', שהוא כלכלי. הם רוצים לחסוך בעלויות, כי שכר הוותיקים אולי גבוה יותר מזה של הצעירים. אבל, המהלך הזה סותר את עמדת העיתון, שהתבטאה באין סוף מאמרים, בעד העלאת גיל הפרישה במשק. אין סיבה לזרוק אנשים לקרח"


 

– אתה רואה עתיד לעיתונות המודפסת?

"אני בטוח שעיתונות הנייר תשרוד עוד הרבה שנים, למרות האתגרים העצומים שיצרה לה התקשורת הדיגיטלית. חשבנו שהעיתונים הגדולים בארה"ב לפני כלייה? תראה מה קרה שם. עלייתו של דונלד טראמפ העלתה בעשרות אחוזים את מספר המינויים על העיתונים החשובים כמו 'ניו יורק טיימס' ו'וושינגטון פוסט'". נכון, יש בעיה עם הצעירים שמעדיפים להשתמש במדיה הדיגיטלית, אבל בהמשך יווצר איזון וככל שהעיתונות המודפסת תהיה אמינה ותחרותית יותר, היא תצליח לשרוד ולהיות חלק חשוב מהחיים הפוליטיים. גם הספרים ניצבו בפני איום קיומי, ולמרות זאת, רבים מאלה שזנחו את הספרים, חוזרים כיום לקרוא בהם".

 

– העדפת המעסיקים בעיתונות לפטר עובדים מבוגרים, לא ממחישה את העובדה שעיתונות היא בעצם מקצוע לצעירים?

"אם אתה עיתונאי בנשמה, הגיל לא משחק תפקיד. עד היום אני מרגיש צעיר בעבודתי העיתונאית. אני אפילו מרגיש טוב יותר מאשר הרגשתי כאשר הייתי בן 30, עם זיכרון טוב, ידע מצטבר, אותה חריצות, אותו רעב בעיניים ואותו רצון לפרסם סיפור בלעדי. גם אין לי דאגות כמו שירות מילואים שנתי והילדים שלי כבר מבוגרים, כך שיש לי יותר זמן פנוי לעבודה מאשר עמיתי הצעירים. בתחרות מול הצעירים אין לי במה להתבייש".

 


"אם אתה עיתונאי בנשמה, הגיל לא משחק תפקיד. עד היום אני מרגיש צעיר בעבודתי העיתונאית. אני אפילו מרגיש טוב יותר מאשר הרגשתי כאשר הייתי בן 30 – עם זיכרון טוב, ידע מצטבר, אותה חריצות, אותו רעב בעיניים ואותו רצון לפרסם סיפור בלעדי"


 

עברת מזמן את גיל 67. אתה לא חושב לפעמים שבגילך עדיף להתמקם באיזה חוף ים?

"אני אוהב את העבודה העיתונאית ומקווה להמשיך בה. לאחר שאפרוש אקים אתר משלי שייקרא 'כסף' – ראשי תיבות של כלכלה, ספורט ופוליטיקה. אני מקווה שאנשים איכותיים ירצו לכתוב בו. הייחודיות של האתר, שתהיה לו פרספקטיבה היסטורית. הקשר בין פוליטיקה, כלכלה וספורט לא מסוקר כיום במדורי הספורט של העיתונים, ובתחום הזה יש הרבה מעשים חמורים הגובלים בשחיתות".
" בארה"ב, למשל, יש קבוצות צמרת, כגון 'ניו יורק ניקס', שהבעלים שלהן מוותרים על אליפות המדינה. לא רוצים גביע. למה? כי זכייה באליפות מחייבת אותם להשקיע הון בשיפור האיצטדיון וברכש של שחקנים חדשים ויקרים ושל מאמן, והם לא רוצים להוציא כספים רבים. זה תופעה רעה שמסתמנת גם בארץ. וזה לא ספורט אלא שואו ביזנס".

 
– אתה מקבל בהבנה את החלטת "הארץ" להעדיף בסבב הנוכחי פיטורי עיתונאים מבוגרים מאשר פיטורי צעירים?

"אני מבין את השיקול של "הארץ", שהוא כלכלי. הם רוצים לחסוך בעלויות, כי שכר הוותיקים אולי גבוה יותר מזה של הצעירים. אבל, המהלך הזה סותר את עמדת העיתון, שהתבטאה באין סוף מאמרים, בעד העלאת גיל הפרישה במשק. אין סיבה לזרוק אנשים לקרח. יש מקצועות, כמו עיתונות, שבהם לגיל המבוגר יש יתרון בידע, ניסיון והיעדר נאיביות. טעות לוותר על נכס כזה".

3 תגובות

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

3 תגובות

  • דובי בראל
    9 במרץ 2017 @ 1:21 am, 1:21 am

    מוטי
    היכרותנו משתרעת על פניי עשרות שנים.
    יכולותיך, כשרונך, הגינותך משמשים דוגמא, והבנתך מרשימה.תהנה אני בדרך! החדשה והמרתקת גם בעתיד
    דובי בראל

    הגב
  • חכמון צור
    9 במרץ 2017 @ 6:01 pm, 6:01 pm

    מוטי שלום. כתבתי עבודה סמינריוניית בנושא תוך כדי שאני מסקר את הדיון המשפטי של אגד הפרופסורים מהטכניון. בסיום עבודתי אף זכיתי לפרס של שדולת נשים. חייבים לבטל את הפרישה הכפויה במדינת ישראל!!!
    תהיה לזה תקופת גישור אבל חובה לעשות את זה מהר ככול שניתן. בשולי הדברים גם נאה מקיים ואני מעסיק אנשים מעבר לגיל הפרישה.

    הגב
  • John Murphy
    10 במרץ 2017 @ 1:37 am, 1:37 am

    אין לי ספק שאילו הבעלים של העתון היו בדעה שהכתב הזה טוב ומצדיק את משכורתו, לא היו מסיימים את העסקתו.
    אפשר בהחלט לחלוק על דעתם וגם לטעון שהעובדה שהם מפטרים את אלה שעולים להם יותר במשכורות מראה שעניינם (של הבעלים) ברווחיות העתון גדול מעניינם באיכותו.
    ברקע נמצאת פרשת ביבי-נוני-אדלסון והקורא שואל את עצמו האם גם הבעלים של הארץ חושב שהקורא הוא בור טיפש וחסר דעה?

    הגב
KE2017

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz