728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

לא אותה הגברת

לא אותה הגברת
אילוסטרציה.צילום מסך, ערוץ 20

מישל אובמה הגדירה מחדש את תפקיד הגברת הראשונה ושינתה באופן חסר תקדים את השיח הציבורי בסוגיות של העצמה נשית, חינוך, תזונה ועוד. ומה אצלנו?

יום קשה היה שלשום (שלישי) לעיתונות הישראלית. בדיון בתביעת הדיבה שהגישו נגדו שרה ובנימין נתניהו, בלטה בדידותו של יגאל סרנה. הקולגות הלא מפרגנים, שביעות רצונם המופגנת של בני הזוג נתניהו, לצד כאבם של מושלכי רשות השידור והראיון התועמלני בערוץ 20 עם שרה נתניהו – היוו המחשה למציאות העצובה בה מצויה כיום התקשורת הישראלית. יותר מאי פעם, היא נראית במלוא נרפותה וחידלונה.
 
יחסי בני הזוג נתניהו הם הסוד השמור ביותר במדינה, לדעת כל מי שהיה וכל מי שעדיין קרוב אליהם, והיה ברור כי גם סרנה – שבית המשפט לא אפשר לו להרחיב את הדיון וכלא אותו במסגרת של עילה משפטית מצומצמת – לא יוכל לפרוץ את טבעת השתיקה שמאפשרת את הישרדותם השלטונית רבת השנים. סרנה, אולי תופתעו לשמוע, הציף נושא ראוי מאין כמוהו ואף חשוב יותר מאשר חלק מהמרכיבים הפולקלוריסטיים בתיקים שעליהם מדווחים בימים אלה כתבי המשפט והמשטרה בערוצי התקשורת השונים.
 
בימים כתיקונם לא קל תמיד לצפות בערוץ 2 שתפס את מקומו של הערוץ הראשון כמדורת השבט, בשל אופיים הממסדי של שידוריו החדשותיים, נטייתם הפרו-שלטונית והסחת הדעת המתבצעת בערוץ זה, דרך אינסוף שעשועונים רדודים באופיים, המסייעים בשימור שלטונו ארוך השנים של נתניהו. רק שתי תחנות משם בממיר – ומגיעים לפלנטה אחרת. כך חשתי בראיון עם הגברת. אלה אמנם הימים העליזים והמשוחררים של הפייק ניוז ושל העובדות האלטרנטיביות – אבל מה שהיה שם התעלה על כל מה שמוכר לנו מההגדרות המתחדשות מדי יום למקצוע העיתונות.
 
כדי להקל על הקושי בצפייה נדדתי במחשבותי לדיון מרתק, שנכחתי בו לפני ארבעה חודשים באוקספורד. הדיון התקיים יממה לפני הבחירות בארה"ב. ארבעה פאנליסטים, כולם חוקרי מדע המדינה, נדרשו לעסוק במורשת שישאיר אחריו ברק אובמה. כשהגיע תורה של אחת משתי הנשים בפאנל, ד"ר קלודה הרינגטון, היא ביקשה את סליחת הנוכחים ואמרה כי למרות שהתבקשה לדבר על המורשת של ברק אובמה היא תתמקד במישל אובמה, מהסיבה הפשוטה: באופן מסורתי האקדמיה נוהגת בהתנשאות בגברות הראשונות, העיסוק בהן מצומצם ולא מספיק מעמיק. הגברת הראשונה נחשבת באקדמיה כמעין צלע נוספת של הנשיא, אם תרצו, וכתוצאה מכך מוקדשת תשומת לב מחקרית מועטה לתפקיד שהיא ממלאת והוא לא נלקח ברצינות.
 
חוקרים מסוימים כן הפכו את הגברת הראשונה לנושא שאותו הם בחרו לחקור, אבל תמיד בכתיבה שלהם יש נימה של התנצלות, של הצדקה על כך שבחרו לכתוב על נושא שאינו מספיק "רציני" כמו לכתוב על הנשיא ועל מוסד הנשיאות. לפני מישל אובמה נהגו לתאר את הגברת הראשונה או לפחות את חלקן, כנהדרת, בעלת יכולת, אינטליגנטית, שנקלעה לתוך פוזיציה קלאוסטרופובית ללא משרד רשמי, תיק, תפקיד וכמובן משכורת. אבל מישל, לפי ד"ר הרינגטון, העיפה כל גדר אפשרית, את כל הגבולות החונקים האלה שהיו מזוהים עם הגברת הראשונה מאז ומתמיד ויצרה מודל שאף פעם לא היה בבית הלבן ומי יודע מתי יהיה שם שוב אי פעם.
 
ד"ר הרינגטון הסבירה, שהאימפקט של מישל אובמה הוא גם סמלי וגם מהותי. מישל אובמה עשתה מהפכה בתפקיד הגברת הראשונה וכתוצאה מכך יהיה כעת הרבה יותר עניין מחקרי במה שבן זוג נשיאותי יכול לעשות.
 
ובחזרה למציאות שלנו: מה תהיה המורשת המחקרית שלנו בבואנו לדון בשרה נתניהו? אינספור פרשיות קשורות בגברת הראשונה שלנו: התעמרות בעובדים, דרישת מתנות, חמדנות ללא קץ ודרישות לכיבודים. שום מורשת עצמאית, אף נושא שרשום על שמה בכל השנים שנתניהו בשלטון, שהיא לקחה עליו הובלה, נטלה עליו אחריות – והיא מקדמת באופן עצמאי לטובת הציבור.

 

מול הריק הזה יש בעיקר האשמה אינסופית של התקשורת, שנטפלת אליה כדי להדיח את בעלה ולהפיל אותם מהשלטון.
 
הגברת נתניהו נושאת את שם הפמיניזם לשווא. מישל אובמה יצרה חידוש ענק ,לפיו הפמיניזם הוא מעתה ואילך מרכיב אינטגרלי באופן בו הגברת הראשונה של אמריקה תגדיר את עצמה. על אף שמלאניה טראמפ לא תרים ככל הנראה את הכפפה של מישל, החוקרים של מדיניות ציבורית יצטרכו כעת להכיר בהשפעה המשמעותית שיש לגברת הראשונה במונחים של העברת חקיקה ויישום של שינוי מדיניות משמעותי, כי זה התקדים שמישל אובמה יצרה בתפקיד.
 
בבואנו לדבר על תפקיד הגברת הראשונה חשוב לזכור, שלפני שברק אובמה נכנס לחיים הציבוריים מישל היתה המנטורית שלו. כאשר הוא נבחר לסנאט היא הרוויחה יותר ממנו. הרבה אמרו שהיא חכמה ממנו. לפי ד"ר הרינגטון, מישל אובמה היא סמל עוצמתי של מה שטוב באמריקה. היא מזכירה לנו שלנערה אמריקאית אפריקאית מהקצה העני של העיר יש פוטנציאל להיות ולעשות כל דבר. בנחישות ובעבודה קשה היא למדה בהארוורד ובפרינסטון והשיגה לעצמה קריירה מצליחה, בזכות עצמה.
 
השינוי שמישל אובמה הביאה לשיח הציבורי הוא חסר תקדים בסוגיות כמו העצמה נשית, חינוך, תזונה ואזרחים ותיקים. גם השימוש שלה במדיה החברתית יצר תהודה שמעולם לא היתה לרעיית נשיא: יש לה 5.6 מיליון עוקבים בטוויטר.
שרה אינה מצייצת בעצמה, או מעלה פוסטים בפייסבוק על עיסוקיה העצמאיים כרעייית ראש הממשלה. בניגוד לרבות מהנשים מובילות הדעה הנשואות למנהיגים ברחבי העולם, היא נזקקת לקביים של בעלה שנאלץ, כך לפי התחושה, לכתוב על מפעלותיה בדף הפייסבוק שלו, לצורך ושלא לצורך.
 
הצלחתה הפנומנלית של מישל אובמה כאישיות רבת עוצמה והשפעה בפני עצמה, הקנו לה מקום של כבוד כחברה באליטה הממוסדת, שגם היא, כך מסתבר כיום, סוג של מכשול לאור הבוז שאליטה זו סופגת. עם המהמורה הזאת תצטרך מישל אובמה, שעשתה את כל הדרך מהצד הדרומי של שיקגו, להתמודד בשלב הבא של חייה. לפי מה שגילה לנו ה"ווניטי פייר", מישל אובמה אינה מועמדת להתכווץ לתוך הפנסיה של אלה שמוגנים על ידי השירות החשאי.
 
על כל הדילמות האלה לא למדנו כלום בראיון ההאדרה העצמי בערוץ 20. מקורות ההשראה של בית ראש הממשלה שלנו כוללים את הספר ז'אן כהן, הסטייליסטית סנדרה רינגלר, המעצב מושיק גלאמין ומנהל מועדון המעריצים ליאור הררי.
 

אל מול הגישה השמרנית, לפיה על נשות מנהיגים להתנהל בפרופיל נמוך, שיעורי התמיכה במישל אובמה נשארו גבוהים ואפילו עלו, כאשר יצאה באופן פומבי להשתתף בקמפיין הנשיאותי וכשהייתה ה-כוכבת בקמפיין של הילארי קלינטון. הסקר האחרון של גאלופ נתן לה 64 אחוזי תמיכה – תוצאה גבוהה יותר מאשר בעלה, אבל אם משווים זאת, למשל, ללורה בוש או ברברה בוש – המספרים שלה יחסית נמוכים. זה אומר, שמי שהוא פורץ גבולות כמו מישל אינו יכול למצוא חן בעיני כולם.
 

ואצלנו? לדיון מהותי מהסוג הזה אזרחי ישראל לא נחשפו. כנראה שנצטרך להסתפק במה שנשקף לנו על הגברת הראשונה מהמסך של ערוץ 20 ומשיתוף הפעולה שבשתיקה של כלי התקשורת האחרים.

 


ד"ר גלילי צוקר היתה בעבר עיתונאית בהארץ. בין השנים 2011-2013 עבדה עם יו"ר הליכוד בנימין נתניהו. כיום היא חוקרת פוליטית יישומית.

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה
STD11

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz