728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

אופל בקצה המינהרה

אופל בקצה המינהרה
תומכי ארדואן מפגינים באיסטנבול, לאחר כשלון נסיון ההפיכה, יולי 2016צילום: Mstyslav Chernov, CC BY-SA 4.0

בעקבות משאל העם בתורכיה: יכולתם המוגבלת של עיתונאים לדווח לפי מיטב שיפוטם המקצועי - המתנהלת תחת איום מתמיד על חירותם - צפויה להפגע קשות

גם לפני שנודעו תוצאות משאל העם ההיסטורי בתורכיה, שנערך שלשום (יום ראשון) על שינוי החוקה – בין השאר, מעבר לשלטון נשיאותי והרחבה משמעותית לסמכויותיו של רג'פ טאיפ ארדואן – מהווה הרפובליקה התורכית סיוט לעיתונאים הפועלים בה. על פי מדד חופש העיתונות של ארגון "עיתונאים ללא גבולות" ( RSF) לשנת 2016 ממוקמת תורכיה במקום 151 מתוך 180 מדינות בעולם. בתורכיה נתונים כעת במעצר כמאה עיתונאים. רובם נעצרו בחסות מצב החירום שהוכרז במדינה לאחר ניסיון ההפיכה הכושל ביולי 2016 – חלקם הגדול כלל לא נשפטו. עשרות מהם עצורים במתקן הכליאה השמור בסיליברי, בפאתי איסטנבול. בסוף מרץ הורה בית משפט באיסטנבול על שחרורם על תנאי של 21 מהם, אך הדבר לא יצא אל הפועל לאחר פניה של התביעה הכללית לבית המשפט עם סעיפי אישום חדשים.
 

"חייהם של עיתונאים בתורכיה צפויים להיות קשים מתמיד בעקבות תוצאות משאל העם במדינה, שיאפשרו לרג'פ טאיפ ארדואן לשלוט ללא מיצרים. גם ללא המשאל, יכולתם של עיתונאים לכתוב לפי מיטב שיפוטם המקצועי היא מוגבלת ומתנהלת תחת איום מתמיד". כך אומר חי איתן כהן ינרוג'ק, חוקר במכון למחקרים אסטרטגיים על שם משה דיין שליד אוניברסיטת תל אביב.

 

חי-איתן

חי איתן כהן ינרוג׳ק.

 

ינרוג'ק, יליד תורכיה, אומר כי תוצאות המשאל הופכות אותו לפסימי הרבה יותר בנוגע לחופש העיתונות במדינה. "גם כך יש לא מעט עיתונאים היושבים בבתי הכלא תחת האשמות שונות, כגון 'ריגול', "חתירה תחת השלטון' ו'חשיפה של סודות מדינה'. אז המצב החדש אליו מוביל המשאל שיזם ארדואן, רק יחמיר את מצב חופש העיתונות במדינה. אבל לא מדובר במהפך, כי יש לזכור שהמצב בתחום זה קשה ממילא".

 

– בנאום הניצחון שלו אמש אמר ארדואן כי בכוונתו לקדם מיד, כפי שהבטיח לעשות בעקבות ניסיון ההפיכה, חוק שיחזיר לתוקף את עונש המוות – שבוטל ב-2004 כדי לאפשר את צירופה לאיחוד האירופי שלא הושלם. האם  עלול להתממש הסיוט שלפיו עיתונאים יוצאו להורג בתלייה בכיכר העיר?

"הנהגת עונש מוות בתורכיה היא מהלך פשוט כשמדובר ברטוריקה, אבל יש קושי גדול ליישם אותו, משום שפירוש הדבר ניתוק מוחלט ממדינות האיחוד האירופי, המתנגדות להטלת עונש מוות. יתרה מכך: ארדואן יצטרך להביא בחשבון שהאיחוד האירופי עלול להטיל במקרה זה סנקציות שיצמצמו מאוד את הסחר עם תורכיה, דבר שימיט מכה קשה על כלכלת המדינה, שקשורה מאוד עם אירופה. לכן, אני בספק רב אם ההכרזה על הנהגת עונש מוות תגיע לכדי ביצוע".

 


חי איתן כהן ינרוג'ק: עיתונאי בתורכיה יכול להרגיש בטוח כל עוד הביקורת שהוא מותח נוגעת לנושאים הקטנים של חיי היום-יום. ברגע שהכתיבה הביקורתית נוגעת למדיניות פנים או חוץ ומתייחסת ישירות לארדואן – פה העיתונאי כבר בבעיה ומסכן את עצמו. ממש כך"


 

– יש עיתונים שמעיזים בכל זאת לבקר את ארדואן ואשר עודדו את המצביעים להצביע 'לא' במשאל העם. מה יהיה אתם? הם ייסגרו?

"יש שני עיתונים בולטים המשמשים במה אופוזיציונית לארדואן: 'ג'מהורייט', שתומך במפלגת העם הרפובליקנית שבאופוזיציה ו'בירגון' שתומך בשמאל הכללי. גם בפריפריה פועלים עיתונים קטנים, בעלי השפעה מוגבלת כמובן, שמתנגדים לארדואן. אני מניח שהעיתונים האלה לא ייסגרו, לפחות לא בקרוב. אבל העיתונאים שמועסקים בהם ימשיכו ביתר שאת לחיות תחת החשש התמידי כי יואשמו במשהו ויושלכו לכלא".

 

– האם עיתונאים בתורכיה מרגישים מאוימים גם אם הם מותחים ביקורת בנושאים של סביבה ותשתיות, שאינם קשורים ישירות או אישית לארדואן?

"תלוי בסוג הביקורת. עיתונאי בתורכיה יכול להרגיש בטוח כל עוד הביקורת שהוא מותח נוגעת לנושאים הקטנים של חיי היום-יום, כגון כביש גישה רעוע, מזון מקולקל בסופרמרט, או רכבת שאינה מגיעה בזמן. זה בסדר ופה אין כרגע סכנה לעיתונאי, בעיקר כאשר הוא נותן לקורא להבין שמדובר בביקורת בונה, מתקנת ליקויים, שאינה מופנית כנגד השליט. אבל ברגע שהכתיבה הביקורתית נוגעת למדיניות פנים או חוץ ומתייחסת ישירות לארדואן – פה העיתונאי כבר בבעיה ומסכן את עצמו. ממש כך".

 

– עיתונאים בתורכיה ערערו על תקינות המשאל? הרי האופוזיציה טוענת שליקויים נפלו ביותר ממחצית הקלפיות וגם המשקיפים האירופים ציינו שהמשאל נערך באופן לא תקין, לפחות בחלק מהקלפיות.

"איש מהעיתונאים בתורכיה לא יוצא כנגד תקינות המשאל. לכל היותר, העיתונאים הכותבים בעיתוני האופוזיציה המעטים, מצטטים את דבריהם של המשקיפים האירופים המערערים על תקינות המשאל. אבל הם לא מפרסמים את הדברים הללו כדיעה שלהם, מחשש כי יבולע להם".
 

איך אתה מסביר את העובדה שבערים הגדולות – איסטנבול, אנקרה ואיזמיר, ארדואן הפסיד במשאל?

"שתי סיבות לכך: ראשית, בערים אלה, היקף הליקויים בעריכת המשאל היה קטן יותר מאשר בפריפריה, וגם ההזדמנות שניתנה למצדדי ה'לא' לנהל תעמולה ברחובות נגד הרחבת הסמכויות של ארדואן, היתה קרובה יחסית להיות שוויונית לזו שניתנה למצדדי ה'כן' שתמכו במהלך. שנית, בערים הלללו מתרכזת האינטליגנציה התורכית, זו שמתנגדת לארדואן. מבין שלוש הערים הללו, איזמיר היא המעוז האנטי-ארדואני החזק ביותר, בשל היותה חילונית. זו עיר חוף תיירותית קרובה ליוון, שמושפעת מהתרבות המערב אירופית. יש שקוראים לה 'עיר החטאים', וארדואן יודע לשלול ממנה תקציבים אחרי כל מערכת בחירות, כחלק מצעדי ענישה כלפי העיר הסוררת".

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה
STD11

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz