728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

"מגרשים אנשים מהבית"

"מגרשים אנשים מהבית"
כרמלה מנשה.

כרמלה מנשה: הבטתי בעיניו של הטכנאי שעובד אתי. הוא אמר שאין לו לאן ללכת. ובאמת, למי אכפת ממנו?; חיים זיסוביץ': התקשורת אשמה במה שעוללו לרשות השידור

נשיא המדינה ראובן ריבלין הגיע היום לאולפן יומן הצהריים של קול ישראל בירושלים, להיפרד מהעובדים ביום השידורים האחרון של רשות השידור, 81 שנה לאחר שהשידור העברי בשירות השידור הארץ–ישראלי המנדטורי, החל את שידוריו. הנשיא ריבלין אמר למראיינת אסתי פרז כי הוא מבקש "להודות לכם, אנשי רשות השידור, מעומק הלב, על מה שהענקתם לציבור בישראל. ערוץ 1 ורשת ב' היו עבורנו עמוד האש של השידור הציבורי הראוי והמעמיק. בלי שידור ציבורי אין דמוקרטיה, בלי שידור ציבורי, מדינת ישראל היא לא מדינת ישראל. כמו כל צופה בישראל, גם לבי נחמץ אתמול למראה הפרידה החפוזה והמפתיעה". הנשיא הוסיף כי "יש להסתכל קדימה ולהבטיח את קיומו של שידור ציבורי בישראל".

 
כרמלה מנשה, הכתבת לענייני צבא של קול ישראל, העובדת 40 שנה ברשות השידור, אמנם תעבור לעבוד בתאגיד, גם כן ככתבת צבאית, אך היום היא הייתה עצובה מאוד. "זו לא סתם סגירה. סוגרים את המורשת התרבותית של המדינה, את פס קול שלה", היא אומרת. "רשות השידור היא מוסד שבו אצורים נכסי התרבות, ההפקות בעברית, רוסית ואמהרית, ספרות ותכניות עתירות היסטוריה שהן במסד של המדינה. קח את השידור על הכרזת המדינה עם נאומו של בן גוריון, או השידור הראשון של חנה רובינא. זה לא הספיק להם כדי להשאיר אתך המורשת הזו על כנה, בלי מחשבה".
 
"אתמול בלילה באתי לאולפנים כדי להכין את שתי הכתבות האחרונות שלי. ראיתי את הטכנאי דובר הרוסית מעברו השני של האולפן. עינינו הצטלבו והוא אמר לי, 'ממחר אין לי לאן ללכת'. חשתי מועקה. אני יודעת שאין לו סיכוי למצוא עבודה ושאין לו פנסיה. איש לא חושב עליו ולאיש לא אכפת". ועכשיו אני צריכה לארוז את כל התיקים שצברתי מלפני עידן המחשב. יש בהם את כל הכתבות וכל החשיפות שלי לאורך שנות עבודתי הרבות. אני לא יודעת מה לעשות עם התיקים שמלאים בהסטוריה של הרדיו ושל צה"ל".

 

– יש לך השגות על האופן שבו נסגרה רשות השידור והוקם במקומה התאגיד?
"כל תהליך הסגירה, שבו במשך שלוש שנים עובדי רשות השידור חיו באי ודאות תעסוקתית, היה חמור. יותר מזה: הוא אופיין בחוסר רגישות, חוסר הבנה, התנהלות לא מקצועית ורשלנית. אין מילים להגדיר את האופן שבו החליטו לרמוס את היסוד של חיינו. ההחלטות על הסגירה מכוונות לבני אדם שהרדיו היה לא ביתם השני, אלא הראשון. גם עבורי הרדיו היה ביתי הראשון. מקוממת ההחלטה להודיע לנו על הסגירה מעכשיו לעכשיו, בלי שנוכל להיפרד מהצופים כראוי, במוסד שמאחוריו 81 שנות שידור ציבורי מפוארות. פשוט מגרשים אנשים מהבית.

 


כרמלה מנשה: "כל תהליך הסגירה, שבו במשך שלוש שנים עובדי רשות השידור חיו באי ודאות תעסוקתית, היה חמור. יותר מזה: הוא אופיין בחוסר רגישות, חוסר הבנה, התנהלות לא מקצועית ורשלנית. אין מילים להגדיר את האופן שבו החליטו לרמוס את היסוד של חיינו"


 

"הכתבים ברדיו הם לא רק כתבים, אלא מעבר לזה. יש מהם שאיבדו פה את חייהם במהלך מילוי תפקידם העיתונאי, כמו אילן רועה, כתב קול ישראל בצפון שנהרג בלבנון במשימת סיקור . שרה פרנקל, שנפטרה לפני שבוע, הביאה מידע מתוך בתי הכלא בברית המועצות. אנשים מחוץ לרדיו לא יכולים לשער את גודל ההקרבה של כתבי קול ישראל והרשות בכלל. והנה, עכשיו סוגרים, כאילו 81 שנות שידורים היו כלא היו.

 

– יכול להיות מצב שבעתיד לא יהיה שידור ציבורי בכלל?
"אין לאיש יכולת לפגוע בקיומו של השידור הציבורי, שהוא אינטרס של כולם. ובכלל, שום גורם לא יכול למנוע מבעד העיתונאי לחשוף את האמת, כי זה היעוד שלו".

 

ZISO

חיים זיסוביץ'

 

חיים זיסוביץ', שעבד במשך 30 שנה ברשות השידור, תחילה ככתב פרלמנטרי ובהמשך כשליח רשות השידור בוושינגטון וכמנהל החדשות ועורך יומני הבוקר של קול ישראל (כיום הוא דובר אוניברסיטת בר אילן), אומר כי לא רק הדרך שבה נעשתה הסגירה של רשות השידור, באמצעות הודעה קצרה, היא כואבת, אלא עצם "ההוצאה להורג" של הרשות היא מטרידה ושערורייתית. "זו פגיעה נוראה בלי שום נימוק או צורך של ממש", הוא טוען.
 
"לאחר שהוסכם על רפורמה ברשות השידור האוצר חזר בו מיד לאחר מכן. אפשר היה לתקן מה שצריך ברשות השידור, ובמקום זאת החליטו להרוג אותה. נרשם פה תקדים חמור ביחסי עבודה. אני לא אומר, בהרבה גופים ציבוריים או ממשלתיים יש פגמים בהתנהלות. אז כאשר הם מתגלים, נעשה מאמץ לתקן את הליקויים. אבל במקרה של רשות השידור, לא מסתפקים ברפורמה או בטלטלה, אלא פשוט באים וסוגרים אותה. זורקים אנשים לרחוב, אפילו בלי זכות שימוע, ופותחים מחדש את אותו גוף ממש, ורק בתנאי העסקה פחות טובים.

 

– ואתה רואה בזה תקדים למקומות עבודה נוספים במגזר הציבורי- ממשלתי?
"כן, הסגירה של רשות השידור עלולה להיות תקדים שבו כל העובדים במשק הציבורי, ולא רק בו, ישלמו מחיר דומה. מישהו יבוא בטענות כלפי ניהול של מקום עבודה – והופ, יסגרו אותו.

 

-אבל לרשות השידור היו כשלים. הטענות כלפי התנהלותה לא היו מוצדקות?
"על ספסל הנאשמים במצבה של רשות השידור ובמה שעוללו לה כעת (סגירתה – ח"ב) אני מאשים לפני הכל את התקשורת כולה, מקצה עד קצה. כל הזמן היא הציגה את רשות השידור כמסואבת ונגועה בשחיתות ומנגד היא הגדירה את החשש מפני פגיעה בתאגיד השידור החדש כהתנכלות לדמוקרטיה. עיתון דה מרקר שימש יחצ"ן של התאגיד ולא רק הוא. גם בן כספית כתב במעריב שרשות השידור "קנתה את את הסגירה שלה ביושר", וכך כותבי טורים בידיעות ובעיתונים אחרים. שמעתי את יו"ר התאגיד, גיל עומר, אומר כי כשראש הממשלה שקל לא לסגור את רשות השידור אלא במקום זאת לתקן את הליקויים בה, היו כאלה שלחשו זאת על אוזנו. אני, כמי שהיה מנהל החדשות בקול ישראל יכול להגיד שמעולם ראש הממשלה לא לחש על אוזני ואני לא לחשתי על אוזנו. זו אגדה. שקר".

 


חיים זיסוביץ': "הדרך שבה הוקם התאגיד היא בעייתית. מנהלים וסמנכ"לים שהתקבלו אליו הוחתמו על הסכמי שתיקה, המחייבים אותם שלא לדבר בנושאים הקשורים לעבודתם, או האופן שבו נפסלו על הסף עובדים לא מעטים מרשות השידור, חלקם בעלי ניסיון של 10 שנים ויותר, שהגישו את מועמדותם לעבוד בתאגיד – ואף עיתון לא שואל מה קורה כאן. התקשורת אחראית ליצירת האווירה הזו"


 

– ובכל זאת, היו ברשות השידור אי סדרים שגבלו בשחיתויות.
"שחיתויות? תן לי דוגמא. נכון, היו שם פגמים בהתנהלות, כמו בכל גוף ציבורי או עסקי, אבל אלה פגמים שניתן לתקן אותם, הייתה הנהלה אחת מסוימת שהתנהלה בדרך קלוקלת ולא ראויה, אבל היא כבר לא קיימת והליקויים החמורים שהיא גרמה להם תוקנו מזמן".
 

האופן שבה נעשתה הגבייה של האגרה היתה קלוקלת, מאחר שהביצוע שלה נמסר לידי עורכי דין פרטיים.
"נכון, דרך הגבייה הייתה לא ראויה, אבל האגרה עצמה הייתה נחוצה, כי מטרתה היתה למנוע את התלות של רשות השידור במשרד האוצר. היום כשהאגרה בוטלה, תאגיד השידור החדש עלול בהחלט להיות תלוי באוצר".

 

-אתה רואה בעיות בדרך הקמתו של התאגיד החדש?
"אין לי דבר נגד עובדי התאגיד, שבאו לעשות עבודה טובה, אבל הדרך שבה הוקם התאגיד היא בעייתית. מנהלים וסמנכ"לים שהתקבלו אליו הוחתמו על הסכמי שתיקה, המחייבים אותם שלא לדבר בנושאים הקשורים לעבודתם, או האופן שבו נפסלו על הסף עובדים לא מעטים מרשות השידור, חלקם בעלי ניסיון של 10 שנים ויותר, שהגישו את מועמדותם לעבוד בתאגיד. דחו אותם בכל מיני תירוצים מוזרים. העלבון שחשו האנשים האלה הוא עצום. ואף עיתון לא שואל מה קורה כאן. אני חוזר ואומר שהתקשורת אחראית ליצירת האווירה הזו".

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.