728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

מציאות מכל זווית אפשרית

מציאות מכל זווית אפשרית
גב מירון. עבודות בחוד החנית של זירת ה-VRצילום: Kathrine Kohl

הבמאי והיוצר גב מירון, שזכה בחודש שעבר בפרס שורטי, מסביר כיצד תחום המציאות הוירטואלית ישנה באופן מהותי את דיווחי החדשות ואת צריכתם

לפני כשלושה שבועות זכה הבמאי והיוצר גב מירון (32) בפרס שורטי בקטגוריית השימוש הטוב ביותר בוידאו 360 מעלות, על השידור החי של פרסי האמי עם המנחה ג'ימי קימל. פרסי השורטי'ז, שחולקו השנה בפעם התשיעית, מוענקים מדי שנה לאנשים וארגונים שמפיקים תכני "short form" בולטים במדיה החברתית – בטוויטר, פייסבוק, טאמבלר, יוטיוב, אינסטגרם ו-ויין. מירון זכה בפרס ביחד עם האקדמיה לטלוויזיה, חברת המדיה Surreal ופייסבוק, שהפיקו את המשדר, ובדרך גברו על פיינליסטים משמעותיים בקטגוריה, כמו "משחקי הכס", אלן דג'נרס וה"פאואר ריינג'רס".

 

מירון, שגדל בישוב מיתר בנגב, הוא שותף בחברת ההפקה MVH Creativeworks, שפועלת בלוס אנג'לס. פרס השורטי הוא הפריט הנוצץ האחרון בתיק העבודות המרשים שלו, שבשנתיים האחרונות כולל עבודות בחוד החנית של זירת ה-VR (המציאות הוירטואלית), תחום המדיה החדשני והמתפתח במהירות. בין הלקוחות שלו אפשר למנות חברות ענק כמו יוטיוב, פייסבוק, ניקלודיאון, יוניברסל פיקצ'רס ו-פוקס והוא הפיק תכנים עם טאלנטים כמו סנופ דוג (להשקה הרשמית של פלטפורמת ה-360 מעלות של יוטיוב), טום קרוז, השף גורדון רמזי (תכנית האוכל הראשונה של פייסבוק ב-360) ואחרים.

 

לא רק תעשיית הבידור והגיימינג פונה בהתלהבות לתחום ה-VR. גם ארגוני חדשות מובילים בעולם משקיעים באחרונה משאבים ניכרים בקידום אופני -דיווח חדשניים, העושים שימוש בטכנולוגיות של מציאות וירטואלית. למשל: "The Daily 360" של הניו יורק טיימס וה- CNNVR של רשת CNN. המטרה של כולם: להציב את הצופה בתוך הזירה.

 

-כרגע מדובר בניסויים מעניינים. מתי, להערכתך, אופן הדיווח הזה יהפוך לשגרה?

אני חושב שהרעיון של VR הוא לייצר חוויה חדשה, להפוך את הקהל מצופים פסיביים לחווים אקטיביים, לייצר הזדהות של הצופה דרך היכולת להציב אותו בתוך סיטואציות, מקומות ואירועים חדשותיים. היכולת של המדיום הזה לייצר אמפתיה היא גדולה מכל דבר שהיה לפניו. אחד הדברים הכי מעניינים שהבחנתי בהם כשהתחלתי לעבוד ב-VR היה השוני בתפישה. הדוגמה הכי מובהקת לכך היא מה אנשים אומרים אחרי שהם חווים VR בפעם הראשונה, ואך ורק דרך משקפי VR. הם מגדירים את החוויה שלהם בזה שהם אומרים: ״הייתי פה״ או הלכתי לשם״, הם לא ראו משהו או צפו במשהו, הם היו שם, וככה הם מתארים את זה, אפילו בלי לשים לב.

 

העובדה היא שזה משנה את החוויה לחלוטין, וברגע שהצופה נמצא ממש בתוך הסיטואציה, בתוך החדשות, האפקט שונה לחלוטין. לדעתי, כמו עם כל שאר חוויות ה-VR הלא חדשותיות, הדיווח החדשותי ב VR יהפוך לשגרה כשהטכנולוגיה תהיה זמינה, זולה וטובה מספיק וכשלרוב האנשים תהיה גישה אליה. כרגע, הגישה היא בעיקר לאנשים שנמצאים בתוך התעשיה הזאת, או למי שנקרא early adopters, אלו שמאמצים טכנולוגיות חדשות מיד כשהן יוצאות. יש ניסיון עצום של כל החברות להפוך את הטכנולוגיה לכמה שיותר זמינה וזולה ולאפשר גישה כמעט לכל אחד, אם זה דרך משקפי הקרטון של Google ,או דרך אביזרים אחרים שעולים בין 10 ל 100 דולר, אבל הטכנולוגיה, כטכנולוגיה, עדיין לא במקום שבו היא צריכה להיות כדי שכולם יכולו להשתמש בה. רוב האביזרים בשוק היום נתמכים על ידי סמארטפונים ותלויים בהם וזו אחת המגבלות הגדולות שלה. כשהמשקפיים יהיו טובים מספיק וזמינים מספיק לכולם, אז אני מאמין שנראה שינוי גדול מאוד בצריכת המדיה של ה-VR.

 


"הקושי הכי גדול בדיווח VR לדעתי הוא ״איפה לעזאזל שמים את המצלמה?!״ וזה נכון לדעתי לגבי כל דבר שנעשה ב-VR כיום. אין במאי, אין צלם, מעט מאוד עריכה, וכמעט הכל מסתמך על זה שהצופה הוא זה שמחליט על מה להסתכל ובמה להתמקד"


 

– מה הקשיים התפעוליים בהכנת דיווח VR, לעומת ENG רגיל?

הקושי הכי גדול בדיווח VR לדעתי הוא ״איפה לעזאזל שמים את המצלמה?!״ וזה נכון לדעתי לגבי כל דבר שנעשה ב-VR כיום. אין במאי, אין צלם, מעט מאוד עריכה, וכמעט הכל מסתמך על זה שהצופה הוא זה שמחליט על מה להסתכל ובמה להתמקד. להכתיב לצופה מה לראות זה בלתי אפשרי, לכן צריך לנסות לתת לו את האפשרות לחוות משהו מהמקום שבו יהיה הכי טוב לחוות אותו, ופה בדיוק הבעיה. לדוגמה, הפגנה, אפשר לחוות מתוך ההפגנה עצמה, מתוך ההמונים, ואפשר גם לחוות אותה כזבוב על הקיר, מלמעלה, או מרחוק, מפרספקטיבה רחבה יותר. וזו ההחלטה שצריכים לקבל כשמציבים את המצלמה. כמובן שאפשר להציב את המצלמה במספר מקומות ולתת מספר פרספקטיבות, אבל אני חושב שכהחלטה זה משהו שמאוד קשה להבין כשעובדים ב-VR ,שבעצם החוויה היא מאוד אינדיבידואלית וכל אחד חווה דברים אחרת, ולכן, המטרה היא לנסות ולתת את נקודות המבט הכי טובות ולאפשר לצופה פשוט לחוות.
 

דבר נוסף שמאוד משמעותי הוא גודל הצוות. מכיוון שאין דבר שלא נראה במצלמה, גם הצוות שנמצא במקום ומדווח נמצא בפריים, כולם וכל הזמן. כן, אפשר לנסות להתחבא ואפשר לנסות למצוא דרכים יצירתיות ולהעלם מהפריים, ללכת לחדר אחר, או להסתתר מאחורי עץ, אבל בסך הכל אחד הדברים שגילינו כבר בהתחלה הוא שהצוות חייב להיות מצומצם ככל האפשר וגם מבחינת ציוד, תאורה, סאונד וכו, הכל חייב להיות כמה שיותר פשוט, קטן ובלתי נראה, כי הכל בפריים. בפרויקטים מורכבים יותר יכולנו למחוק ולהעלים דברים בפוסט, אבל בדיווחים חדשותיים או פרוייקטים מידיים, אני חושב שזה אחד האתגרים הגדולים. הדבר הנוסף הוא עריכה. אחד האתגרים הגדולים ה VR הוא שוב, היכולת לתת לצופה פשוט לחוות, ולכן העריכה צריכה להיות מאוד מינימלית, כמעט בלתי מורגשת כדי שהחוויה לא תרגיש מקוטעת. הרעיון הוא לנסות לתת כמה שיותר מרווח נשימה וכמה שיותר סיפור בכל שוט, כדי שהחיתוך משוט אחד לזה שאחריו יהיה מאוד מינימלי, ולתת לכל שוט כמה שיותר זמן מסך. לכן, לכל שוט יש משמעות, ובכל שוט יש צורך להעביר משהו, לספר סיפור, ולנסות לעשות את זה באופן שהוא כמה שיותר דינמי, כי בגלל שאין הרבה עריכה, צריך לדאוג להשאיר את הצופה מתעניין ומרותק לסיפור גם בלי לקפוץ בין שוטים.
 

בסט הצילומים לתכנית של השף גורדון רמזי בפייסבוק 360. "מכיוון שאין דבר שלא נראה במצלמה, גם הצוות שנמצא במקום ומדווח נמצא בפריים". צילום: Kathrine Kohl


 

– כיצד עורכים דיווח חדשותי ב-360 מעלות?
כמו שאמרתי, לעריכה יש משמעות שונה לחלוטין ב VR. ומכיוון שהיא משמשת יותר כעזר מאשר כגורם סיפורי משמעותי, יש הרבה יותר אחריות על העורך לבחור את השוטים הנכונים ולתת להם את הזמן שלהם על המסך מאשר לחתוך הרבה בתוך שוטים כדי לספר סיפור. אחד הדברים שאנחנו מאוד מקפידים עליהם הוא לתת לכל שוט את הזמן שלו על המסך, ואם כבר חותכים, אז למצוא את הדרך לעשות את זה בצורה הכי אורגנית שאפשר, כדי לא לזעזע את הצופה ולהוציא אותו מהחוויה. יש הרבה יותר אחריות על הכתב והצלם להביא מהשטח את השוטים הנכונים כדי לבנות את הסיפור בצורה הכי טובה, והיכולת שלהם להישען על עריכה נכונה הרבה פחות רלוונטית.

 

– איך, למשל, כתב מצטלם לסטנד-אפ?
מה באמת עושים כשאין שוט מוגדר? אין קלוז אפ, אין מדיום שוט, הכל הוא סוג של ווייד-שוט אינסופי. זה אתגר, וזה הופך את ההגדרה של סטנד-אפ לשונה לחלוטין. לדעתי, הכתב צריך לחשוב על סטנד-אפ כשיחה עם הצופה. היכולת של להסתכל למישהו בעיניים ולספר סיפור זה משהו שלא היה עד עכשיו, כי כצופה, תמיד היה את המסך שהפריד בינינו לבין הכתב, זה יצר ריחוק שאפשר לשני הצדדים להיות הרבה פחות מחוברים. ה-VR שובר את המסך ואת הריחוק, והתחושה כשצופים במישהו מדבר אליך ב VR היא אותה תחושה שחווים כשמדברים עם מישהו ברחוב, או במשרד או בכל מקום אחר שבו אנחנו חווים אינטראקציה על בסיס יום יומי. אני חושב שהכתבים חייבים לדעת את זה כשהם מדברים לצופים שלהם, הם צריכים להבין שהם "נמצאים" איתם בלוקיישן, שהם חווים ביחד איתם את החוויה ואין מסך שחוצץ ביניהם. לכן הדרך שבה הם פונים לצופים צריכה להשתנות ולהיות הרבה יותר אישית והרבה פחות רשמית. תספרו לנו את הסיפור, תנו לנו להיות אתכם שם ותדברו אלינו כאילו שאנחנו שם ביחד. אני חושב שזה הכוח של VR, וכל מי שעובד בתחום צריך לזכור את זה.

 


"היכולת של הצופה לבחור מה לראות היא אחת מנקודות החוזק ומהאתגרים הכי גדולים של המדיום הזה. זה יתרון עבור הצופה ומה שמביא אותו לראות את הסיפור ב-VR. האתגר של הכתב או היוצר הוא ליצור עניין בתוך מרחב אינסופי"


 

– איך מכינים דיווח כשנקודת המבט של הצופה משתנה כרצונו ואיננה בחירה של המדווחים? כשצופים שונים חווים אחרת את אותו הדיוווח?
אני חושב שהיכולת של הצופה לבחור מה לראות היא אחת מנקודות החוזק ומהאתגרים הכי גדולים של המדיום הזה. זה יתרון עבור הצופה, ומה שמביא אותו לראות את הסיפור ב-VR והאתגר של הכתב או היוצר הוא ליצור עניין בתוך מרחב אינסופי. כמובן שלא תמיד אפשר שיהיה מעניין בכל מקום, וגם לא תמיד רוצים שיהיה מעניין בכל 360 המעלות של הפריים, כי אחרת קשה למקד את הצופה על משהו אחד. אבל מה שכן חשוב הוא שיהיה סיפור שלוקח את הצופה למקומות שונים בפריים. מתחיל במקום אחד ועובר למקום אחר. שתהיה תנועה ומשהו אורגני בפריים שיוצר עניין, גם אם זה לא קורה בכל מקום בו זמנית.

 

כשאנחנו נמצאים במקום חדש אנחנו אוהבים להסתכל מסביב, וזה מה שרוב האנשים עושים כשהם חווים משהו ב-VR. העניין הוא שכשאנחנו מדברים עם מישהו, או מסתכלים על משהו, גם אם זה במקום חדש לנו, עדיין אנחנו מתמקדים באדם ספציפי, או באזור ספציפי, אנחנו לא צריכים שבכל פינה סביבינו יהיה משהו מעניין, כי יש משהו שמעניין אותנו באדם מסויים או בחלק אחד של החדר. אני חושב שאותו דבר עובד לטובתנו ב-VR. כן, אנשים אוהבים להסתכל מסביב ולחוות מקומות חדשים, אבל אם אנחנו מספקים להם סיפור מעניין, אנשים מעניינים, סיטואציות מעניינות, הם ילכו איתנו לאן שנוביל אותם כי הם רוצים ללכת איתנו ולא כי הם חייבים.

 


"הרעיון של VR הוא לייצר הזדהות של הצופה דרך היכולת להציב אותו בתוך סיטואציות, מקומות ואירועים חדשותיים. אחרי שאנשים חווים VR בפעם הראשונה הם אומרים: 'הייתי פה' או 'הלכתי לשם'. הם לא ראו משהו או צפו במשהו, הם היו שם וככה הם מתארים את זה, אפילו בלי לשים לב"


 

– כדי לחוות את חוויית ה-VR במיטבה, יש צורך בהתקנים מיוחדים (משקפיים מיוחדים), שכיום רובם יקרים ולא בהישג יד. איך מתגברים על המכשול הזה?
הניו יורק טיימס ניסו לפתור אותה בכך שהם שלחו לכל המנויים שלהם את ה-Google Cardboard ,משקפי הקרטון של Google, שמאפשרים צפיה בתכני VR באמצעות כל מכשיר סמארטפון. אבל, זאת לא התשובה האולטימטיבית. את חווית ה VR במיטבה ניתן לחוות היום בעיקר באמצעות המשקפיים היקרים יותר כגון ה- Oculus Rift, VR Playstation ,Vive וכו'. המשקפיים הטובים יותר לסמארטפונים כמו ה Samsung Gear וה-Google Daydream ,טיפה יותר זולים, 100 דולר לעומת 700-600 דולר, אבל לא מעניקים את החוויה במלואה. אין ספק שכמו עם כל טכנולוגיה חדשה, המדיום הזה יגיע לשיאו כשהטכנולוגיה תהיה זמינה לכולם. אני חושב שאנחנו במרחק שנים בודדות מהרגע הזה, אבל אנחנו עדיין לא שם. כן, וידאו ב 360 זה משהו שזמין לכולם, אבל זה לא אותו הדבר.

הצפיה על מסך המחשב או הטלפון היא לא דומה בשום צורה לחוויה של צפייה במשקפי VR. מי שחווה את זה יודע, ומי שלא – יבין ברגע שינסה. אבל אין ספק שהפרקטיקה של הפקת תכנים ל 360 ול-VR ,דומה כמעט לחלוטין, ולכן השימוש בטכנולוגיה הקיימת, אני חושב, חיוני לכל מי שרוצה להיות חלק מהתחום בהמשך. כולנו לומדים מחדש לספר סיפורים דרך מדיום חדש שלא היה קיים לפני כן. זה ממש כמו ללמוד שפה חדשה, ללמוד את הניואנסים שהופכים אותה למעניינת, את הדרך שבה אנשים מבינים אותה. אנחנו לומדים כל הזמן איך ליצור בתוך המדיום החדש הזה, והאמת היא שאף אחד עדיין לא הגיע עם תשובות מוחלטות. זאת אחת הסיבות שזה כל כך כיף בשלב הזה, כי החוקים עדיין לא הוגדרו וכל אחד מוצא את הדרך שלו לעבוד עם המדיום.

 

– כיצד המציאות הרבודה (AR) תשנה את חוויית הצפייה הקולקטיבית (פרסונליזציה של תכנים)?
לדעתי עצם החוויה, כמו ב-VR, תשנה לחלוטין את חוויית הצפייה. אני חושב שב AR אחד הדברים המרגשים הוא האפשרות להרחיב את הסביבה הקיימת ולהכניס עומק חדש לדברים יומיומיים. לדוגמה, האפשרות להפוך כל משטח למסך, או לחבר לכל אלמנט מציאותי לינק וירטואלי למשהו שקשור אליו. לדוגמה, אני הולך ברחוב ומסתכל על בניין חדש שרק נבנה. נפתח לי חלון וירטואלי שמראה את הדירות הפנויות בבניין, מה שכר הדירה, אפילו סיור וירטואלי בתוך אחת הדירות. אותו דבר אני יכול לעשות עם חדשות, בשילוב עם נתונים נוספים כמו גאוגרפיה, העדפות אישיות, תחומי עניין, אנשי קשר. בכל מקום שבו אני נמצא, יכולות לצוף לי החדשות או התכנים הרלוונטים לי על פני הסביבה המוכרת ולספק לי חוויות חדשות. ככה, בעצם, כל אחד מאיתנו יוכל לחוות חוויה אישית בתוך המציאות קולקטיבית של כולנו. ההבטחה של AR היא לא רק להעמיק את המציאות הקיימת, אלא גם להפוך אותה לאישית יותר. מעבר לכל הדברים המגניבים שנוכל לעשות, ואלו שכבר אפשר לעשות ב AR ,היכולת לספר סיפורים בתוך המרחב המציאותי, ולהעמיק את המציאות ברבדים נוספים תהיה מה שלדעתי יהפוך את ה AR למאוד פופולרי, אולי אפילו יותר מ-VR במקומות מסויימים.
 

זה ברור שאנחנו הולכים לקראת עולם חדש שמשלב בתוכו מציאות ומציאות מדומה וייתכן שההבחנה ביניהם רק תלך ותקטן. היכולת שלנו לקחת את המדיום החדש ולהפוך אותו לכלי שמשרת לא רק את תחומי הבידור והגיימינג, אלא גם את תחומי העברת המידע והמדיה החדשותית היא יכולת עצומה. אני חושב שעם הזמן אנחנו נראה יותר ויותר גופי תקשורת גדולים פותחים מחלקות VR ומייצרים תכני VR לצופים שלהם. ברגע שהטכנולוגיה תהיה טובה מספיק וזמינה מספיק, כולם ירצו להיות שם, וכל מי שלא יהיה שם עד אז יישאר מאחור. אני חושב שזה הזמן שלנו ללמוד ולהתנסות כמה שיותר, ולהתחיל לייצר תכנים שיסללו את הדרך לעולם החדש של ה-VR.

2 תגובות

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

2 תגובות

  • אלף
    17 במאי 2017 @ 12:01 am, 12:01 am

    כתבה מרתקת על עולם עתידי. אין ספק שמדובר בבחור מוכשר שנמצא בחוד החנית של הטכנולוגיה העתידית.

    הגב
  • גידי
    28 במאי 2017 @ 2:15 pm, 2:15 pm

    טכנולוגיה מדהימה שמחפשת דרך ועדיין לא דובר על היישומים הטכנולוגיים בעולם ההנדסה, ארכיטקטורה, רפואה… טוב שיש מובילים צעירים ומוכשרים.

    הגב
aguda ad haaretz

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.