728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

"בעיני 'הארץ' הוא עיתון ימני"

"בעיני 'הארץ' הוא עיתון ימני"
אהוד עין-גילצילום: תומר אפלבאום

העיתונאי, הסופר ופעיל השמאל אהוד עין-גיל, ששימש עד לפרישתו בשבוע שעבר לגמלאות כאומבודסמן של "הארץ": "רוב התלונות לא היו בעניין הקו שנוקט העיתון"

"לעיתון יש קו אותו קובעים חברי המערכת וההנהלה שלו. על העיתון להיות נאמן לקו הזה שהוא קבע לעצמו, שהוא לא תמיד פופולרי, גם אם הוא לא מתאים תמיד לרצונות של קוראיו". כך רואה אהוד עין-גיל את תפקידו של עיתון "הארץ", תפקיד המבדיל אותו, לטעמו, מרוב העיתונים האחרים בישראל, המעדיפים לפרסם תכנים המשתדלים לשקף את נטיות הלב של קוראיהם. בכך מתייחס עין-גיל לביקורת המוטחת לעתים קרובות בעמדות ובסגנון הכתיבה השולטים בעיתון "הארץ", המתבטאת לעתים בגלי עזיבה של קוראים.

 

עין-גיל, 67, היה בעברו חבר בקבוצה אנרכיסטית, איש "מצפן" וחבר בעמותת "אור אדום" שהוקמה כדי להגן על אזרחים, בעיקר פלסטינים, מפני אלימות שוטרים. זמן קצר אחר שחנה זוהר הקימה את עמותת קו לעובד, במטרה לסייע לעובדים בכלל ולעובדים פלסטינים וזרים בפרט – הצטרף לפעילותה. בשבוע שעבר הוא פרש לפנסיה מעבודתו, לאחר 24 שנים בתפקידי עריכה בכירים ב"הארץ" (קודם לכן עבד 4 שנים בעיתון "חדשות"). בתפקידו האחרון ב"הארץ" הוא שימש כאומבודסמן -טיפל בתלונות של קוראים, התמודד עם איומים בתביעות משפטיות ושמר על קשר עם קוראים שהיו להם השגות על תכני העיתון. עד 2014 הוא גם היה חבר בוועד העובדים של העיתון, ובשנים האחרונות לכהונתו הוא ניהל מאבקים מול המו"ל עמוס שוקן והנהלת "הארץ", על רקע מצבו הלא פשוט של העיתון ופיטורי עשרות רבות של עובדים שנילוו לו. עין-גיל ממשיך לעבוד בהתנדבות בעמותת "קו לעובד", בעיקר בסיוע לפלסטינאים שנפגעו בעבודה בישראל ותובעים את זכויותיהם מהביטוח הלאומי.

 

-אתה טוען ש"הארץ" צריך להמשיך ולהיות נאמן לעקרונות שנקבעו בישיבות המערכת וההנהלה, ולא בהכרח להישמע לרצונות הקוראים. אבל לכל מהדורה מודפסת יש אתר אינטרנט, ובאתר חייבים אולי לבוא גם שיקולים של הקשבה לרחשי הלב של הגולשים, אחרת לא יהיה טראפיק.

"אין ספק שבעידן החדש, לקיומו של האתר יש השפעה כלשהי על תכני המהדורה המודפסת. העובדה שיש אתר, משפיעה על השיקולים של העיתון המודפס איזה חומר להכניס ועל מה לוותר או לקצץ. והאתר בנוי על מספר צפיות ולכן הוא קשוב יותר להלכי הרוח בקרב הגולשים. יש פרשנים וכתבים בעיתון שבמהלך הכתיבה למהדורה המודפסת חושבים גם על כוח המשיכה של היצירה שלהם באתר האינטרנט והם מכוונים בהתאם את כתיבתם. לדבר הזה יש השפעה על תכני העיתון ועל סגננו – לא תמיד לטובה.

 

– "הארץ" לא שמאלי מדי, אפילו לטעמך כפעיל שמאל?

"מנקודת המבט שלי, כסוציאליסט אנטי-ציוני,  'הארץ' הוא עיתון ימני גם בתחום המדיני וגם בתחום הכלכלי- חברתי: הארץ מצהיר על עצמו כעיתון ציוני והוא בוודאי לא עיתון סוציאליסטי.

 

-מה דעתך על המאמרים של גדעון לוי, שמעוררים התנגדות של קוראים רבים?

צריך להבדיל בין המאמרים לכתבות. הכתבות של גדעון לוי על חיי הפלסטינים בשטחים, המתפרסמות בימי שישי, הן שיקוף של המציאות היומיומית הקשה שם. בעניין מאמרי הדעה שלו – לחלק אני מסכים ולחלק לא, אבל לא מההיבט של ימין או שמאל. גדעון החליט למקד את הביקורת שלו במדיניות הרשמית של ישראל וזה מובן וגם הגיוני, אבל לדעתי שום גורם אינו צריך להיות חסין מביקורת, וזה כולל גם את הרשות הפלסטינית. הכתבת עמירה הס גרה ברמאללה וזה לא מונע ממנה למתוח ביקורת על הרשות הפלסטינית, או על פעילות פלסטינית – כשהיא נתקלת בתופעות המצדיקות ביקורת.  החלק הכלכלי של העיתון, "דה מרקר", היה בשנותיו הראשונות קפיטליסטי באופן מובהק ובשנים האחרונות הוא התקרב בעמדותיו לסוציאל דמוקרטיה.

 


"אני זוכר שאחרי שהקמנו את ועד העובדים בעיתון, ב-2007, באנו לעמוס שוקן עם רשימה של דרישות לשיפור בשכר ובתנאים הסוציאליים. עוד לפני שהוא שמע מה שיש לנו להגיד, הוא הבהיר לנו: 'דעו לכם שהסכם קיבוצי לא יהיה כאן'"


 

– בשנות פעילותך בוועד העובדים ב"הארץ" חתרת לחתימה על הסכם עבודה קיבוצי בעיתון. זה לא קרה. חמש שנים לאחר שעזבת את הוועד, אין הסכם קיבוצי.

"אני זוכר שאחרי שהקמנו את ועד העובדים בעיתון, ב-2007, באנו לעמוס שוקן עם רשימה של דרישות לשיפור בשכר ובתנאים הסוציאליים. עוד לפני שהוא שמע מה שיש לנו להגיד, הוא הבהיר לנו: 'דעו לכם שהסכם קיבוצי לא יהיה כאן'. לא הרמנו ידיים וקיימנו עמו לא מעט פגישות מתוך רצון שההבנות שיושגו בינינו לבין נציגי ההנהלה יעוגנו בהסכם קיבוצי, אבל זה לא צלח. יחד עם זאת, הגענו לכמה הישגים, כגון צמצום מספר המפוטרים והגדלת הפיצויים לפורשים. ההנהלה גם נאותה לדווח לנו באופן שוטף על מצבו הכספי של העיתון, בתמורה על חתימה מצידנו על שמירת סודיות. להסכמות האלה הגענו רק אחרי שקיימנו כמה אסיפות מחאה, שאחת מהן אף הובילה לשביתה בת יום אחד שמסגרתה נמנעה הוצאתו של העיתון, צעד נדיר ב'הארץ'.
"ב-2014 פרשתי מהוועד בגלל ההחלטה של רוב חברי הוועד ורוב העיתונאים לעבור לארגון העיתונאים של ההסתדרות, אבל לא חל שינוי. המשא ומתן עם הנהלת העיתון נמשך. אני מבין שהגיעו לכל מיני הסכמות, אבל יש מחלוקת לגבי גודל התוספות וההטבות שיקבלו העובדים. נציג של העובדים גם יושב בישיבות של דירקטוריון העיתון, אבל לא ברור אם זה יוביל לחתימה על הסכם עבודה קיבוצי בעיתון. גם אם יגיעו להסכמות בכל הסעיפים, חברי הוועד יצטרכו להציג בפני העיתונאים את ההישגים, ופה תהיה בעיה: אם ההישגים יהיו קוסמטיים בלבד, עלול להיות מצב שבו רוב העובדים ידחו את ההסכם. אחרי חתימת הסכם קיבוצי, ההסתדרות גובה מהחברים בה 0.95% מהשכר, ואם ההסכם לא יניב לעובדים תוספת שכר של מעבר ל-0.95%, הם יעשו שיקול אם כדאי להם לתמוך בהסכם".

 

– באותה אסיפת עובדים לפני שלוש שנים התנגדת להחלטת העובדים להצטרף להסתדרות הכללית, ולכן הודעת על פרישת מפעילות בוועד. למה? הנהלת העיתון ודאי שמחה על המהלך שלך.

"יש לי סיבות אידיאולוגיות להתנגדות שלי למעבר להסתדרות. ההסתדרות הייתה תאגיד שהעסיק עובדים שכירים. היא לא הוקמה כאיגוד מקצועי, אלא ככלי להגשמת הציונות ועד שנת 62' לא היו מאוגדים בה חברים ערבים. היא היתה המעסיק השני בגודלו במדינה.

 

– אבל כיום אין להסתדרות כמעט נכסים והיא אינה משמשת כמעסיק במשק למעט את עובדיה שלה.

"הבעיה היא שה-ד.נ.א. ההיסטורי של ההסתדרות נשאר טבוע בה, גם אחרי שהיא איבדה את המשק העצום שהיה בידה. נכון שהאיגוד המקצועי שלה התחזק בשנים האחרונות, אבל מי שממלא תפקידים בהסתדרות כיום אינם אנשים שנבחרו לכך במקומות העבודה, אלא כאלה המשובצים ברשימות מפלגתיות, פרט לכמה יוצאי דופן, כמו עובדי התעשיה האווירית. בראשות רוב האיגודים המקצועיים השונים הפועלים במסגרת ההסתדרות מכהנים אנשים שאינך יודע כיצד נבחרו. כל המבנה המפלגתי הזה ממשיך לאפיין את ההסתדרות. למה סיעות פוליטיות צריכות לקבל מימון על חשבון חבר ההסתדרות?
 

והנה דוגמא מובהקת להנהלות אופיינית של ההסתדרות: במסגרת פעילותי בעמותת 'קו לעובד' ניסיתי לפעול ליישומו של חוק המגן בדרכים שונות על עובדי סקטור הדלק מפני נזקיו הבריאותיים של הבנזן (חומר כימי רעיל ומסרטן שמוסיפים לבנזין), אבל גיליתי שיש סעיף בחוק שאומר כי התקנות המגנות על העובדים אינן חלות על עובדי תחנות הדלק! פניתי למחזיק תיק עובדי הדלק בהסתדרות ושאלתי אותו, ' למה הסכמתם לזה'? הוא ענה לי: 'למה אתה מדבר אתי. תפנה בעניין זה למנהלי משאבי האנוש בחברות הדלק. בקיצור, הוא ניפנף אותי. הוא שאמרתי: הד.נ.א של ההסתדרות הישנה נשאר. במקום לגייס את העובדים למאבק על בריאותם, הוא שלח אותי לנציגי המעסיקים".

 


"התלונות המגיעות למערכת מהקוראים הן במגוון עצום. התלונות על כתיבתו של גדעון לוי אינן רבות, בניגוד למה שנהוג לחשוב, פרט לשבוע חריג זה או אחר. יש הרבה, ממש הרבה, תלונות על מה שקורה באתר של העיתון, ובמיוחד על הטוקבקים"


 

– אבל המהלך שלך, של פרישה מהוועד שיבש את המו"מ שהוועד ניהל עם הנהלת "הארץ".

"זה לא כך. אני סברתי שבמקום לעסוק בהצטרפות להסתדרות, היה עלינו לנצל שיפור זמני שחל במצבו הפיננסי של העיתון, כדי להעלות דרישות לשיפור השכר של העובדים שנשארו אחרי גלי הפיטורים ואולי אף להגיע לחתימה על הסכם קיבוצי. אבל המאבק שלי מול חברי בוועד לא צלח. ואכן, החמצנו את ההזדמנות להתקרב להסכם קיבוצי. אילו לא הייתי פורש, הייתי אחראי לגרירת רגליים של שלוש שנים".

 

– אני חוזר לרגע להסתדרות. יש לה הישגים נאים בתחום ההתארגנות של עובדים. אפילו בחברות היי טק מורגשת התארגנות.

"ההסתדרות נאלצה לארגן עובדים לא בשל יוזמה שלה, אלא בגלל שהיא פועלת בתנאי תחרות. ב-2007 הוקם ארגון 'כוח לעובדים' וזה הפחיד אותה. גם הסתדרות העובדים הלאומית התחילה לארגן עובדים במסגרתה, אז זה הניע את ההסתדרות להתחיל לפעול. גם המחאה החברתית של 2011, שעודדה את הרצון של עובדים לדאוג לעצמם באמצעות התארגנות במסגרת אחד מארגוני העובדים, עוררה את ההסתדרות לקפוץ על ההזדמנות. אבל את עובדי הקבלן, שהם הכי חלשים במשק, היא לא ארגנה. היא דיברה בשמם, ניסתה לסייע להם, אבל לא ארגנה אותם באיגוד מקצועי משלהם".

 

ה"ניו יורק טיימס" ביטל בשבוע שעבר את משרת האומבודסמן. אתה סבור שזהו תפקיד חיוני בעיתונות כיום?

"אני לא יודע אם צריך אומבוסדמן בכל עיתון, אבל מה שעשיתי בתחום הקשר עם הקוראים היה חשוב. התלונות המגיעות למערכת מהקוראים הן במגוון עצום. רוב התלונות לא היו דווקא בעניין הקו שנוקט העיתון, אלא בעניין צורת העריכה וגם מובעת בהן ספקנות לגבי האמינות של מחקרים שונים המתפרסמים. התלונות על כתיבתו של גדעון לוי אינן רבות, בניגוד למה שנהוג לחשוב, פרט לשבוע חריג זה או אחר. יש הרבה, ממש הרבה, תלונות על מה שקורה באתר של העיתון, ובמיוחד על הטוקבקים. זאת באמת נקודה בעייתית. הרמה של הטוקבקים המופיעים באתר של 'הארץ', אינה לכבוד העיתון, בשל ניבולי הפה והקללות שהם מכילים לרוב. צריך לסנן אותם. במקום שיתקיים בטוקבקים דיון ענייני, יש בהם קרב שבו כל אחד מתחרה מי ילכלך יותר".

 


"יש מקרים רבים יותר ויותר שבהם עורכים בעיתונות הישראלית מתערבים בתוכן של הכתבות משיקולים לא ברורים. אבל, עדיין לא הידרדרנו למצב של עיתונות מושחתת. העיתונאים ככלל אינם נכנעים ללחצים של אינטרסנטים. בהשוואה לפוליטיקאים, רמת היושרה של העיתונאים גבוהה משמעותית"


 

– השקיעה של העיתונות המודפסת לא עלולה לפגוע באתיקה המקצועית של העיתונאים?

" השקיעה הזו בהחלט מאיימת על היושרה העיתונאית. אומרים שהשופטים צריכים לקבל שכר גבוה, כדי שהיושרה שלהם תישמר. בעיתונות, המשכורות אינן גבוהות והענף כולו אינו יושב על קרקע מספיק בטוחה, ואתה רואה שבעיתונים מסוימים, הכתיבה מושפעת מאינטרסים כלכליים. התוכן השיווקי הסמוי, שכבר הפך ללא כל כך סמוי – חוגג. יש מקרים רבים יותר ויותר שבהם עורכים בעיתונות הישראלית מתערבים בתוכן של הכתבות משיקולים לא ברורים. אבל, עדיין לא הידרדרנו למצב של עיתונות מושחתת. העיתונאים ככלל אינם נכנעים ללחצים של אינטרסנטים. בהשוואה לפוליטיקאים, רמת היושרה של העיתונאים גבוהה משמעותית. הבעיה העיקרית שאני מזהה בעידן האינטרנט היא אחרת: אם פעם לעיתונאי היו ארבע שעות כדי לדווח על אירוע, היום, כאשר עליו לכתוב גם לאתר של עיתונו, עליו להשלים את מלאכתו בתוך 4 דקות. לחץ הזמן הזה עלול לגרום לטעויות, אבל פעמים רבות גם אינו מאפשר לעשות את העבודה העיתונאית הנדרשת: מביאים תגובה מהצדדים ומסתפקים בזה – לא בודקים לעומק".

 

-מהו מעמדם של העיתונאים כיום, בעיניך?

"אין להם שום ביטחון תעסוקתי. רובם מועסקים לפי חוזים אישיים. קל לפטרם בהתראה של חודש ימים. ב'הארץ' דאגנו שייעשה למועמדים לפיטורים שימוע כחוק, בהשתתפות חבר הוועד והצלחנו לעתים למנוע את רוע הגזירה. גם השכר של העיתונאים אינו מהמשופרים, פרט לטאלנטים, וזה חלק ממצבו הבלתי יציב של הענף.

1 תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

1 תגובה

  • סערה בקבוצת "הארץ" - עיתונות
    31 באוגוסט 2017 @ 1:55 pm, 1:55 pm

    […] שם שימש בתפקידו האחרון כאומבודסמן של העיתון, סיפר בראיון לאתר אגודת העיתונאים, על הניסיונות לאורך השנים של ועד […]

    הגב
KE2017

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz