728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

חיסיון עיתונאי על-פי חוק

חיסיון עיתונאי על-פי חוק
אילוסטרציה: pixabay

זהבה גלאון ומיקי רוזנטל מתכוונים להגיש שוב הצעת חוק, שהונחה בעבר על שולחן הכנסת, ולפיה עיתונאי אינו חייב למסור מידע שהגיע אליו במסגרת עבודתו

חברי הכנסת זהבה גלאון (מרצ) ומיקי רוזנטל (המחנה הציוני) מתכוונים להגיש שוב הצעת חוק, שהניחו על שולחן הכנסת ביוני 2015, ולפיה עיתונאי אינו חייב למסור ראיה על מידע שהגיע אליו תוך עבודתו והוא מן הדברים שלפי טיבם נמסרים לעיתונאי בדרך כלל מתוך אימון שישמור אותם בסוד. לפי ההצעה עיתונאי גם אינו חייב למסור ראיה על זהות האדם שמסר את המידע – אלא אם כן ויתר האדם על החיסיון או שמצא בית המשפט שיש לגלות את הראיה במקרים שהגילוי נדרש לצורך מניעת פשע, או כדי למנוע עיוות דיו חמור בהליכי המשפט. זו אינה הפעם הראשונה שחברי כנסת מנסים להעביר הצעת חוק ברוח זו, בעשורים האחרונים.

 

החיסיון העיתונאי, בשונה מחיסיונות מקצועיים אחרים, כמו של רופא או של פסיכולוג, אינו מוחלט וקבוע בחוק, אלא יחסי בלבד, כפי שנקבע בפסיקת בתי המשפט. "מידע שעיתונאים מקבלים ממקורות חסויים חיוני לדיון הציבורי בדמוקרטיה", אומרים ח"כים גלאון ורוזנטל בהצעת החוק שלהם, שתוגש שוב עם פתיחת מושב החורף של הכנסת באוקטובר. "זהו כלי מרכזי בחשיפת עוולות חברתיות, פרשיות שחיתות וליקויים בתהליכי קבלת החלטות ברשויות השלטון. חיסיון יוצר מעין הסכם בין עיתונאי למקור המידע שלו: האחד מספק מידע והאחר, העיתונאי, מתחייב לא לפרסם את זהות המקור ולעתים גם את תוכן המידע. בתי המשפט והמשטרה זקוקים מעת לעת לצורך עבודתם, למידע אשר מצוי בידיו של העיתונאי. האינטרס העיקרי העשוי להתנגש במקרה כזה הוא הרצון לעשיית צדק".

 

בניסיון להתמודד עם בעיה זו הוקמה בשנת 1993 ועדה לבדיקת סוגיית החיסיון העיתונאי, בראשות ד"ר (כיום פרופ') אשר מעוז. הוועדה קבעה כי יש לתקן את פקודת הראיות וליצור חיסיון עיתונאי יחסי גם על זהותו של מקור המידע וגם על המידע עצמו, שבית המשפט רשאי לבטלו במקרים מסוימים. הצעת החוק של גלאון ורוזנטל נשענת בעיקרה על המלצותיה של ועדת מעוז.

 


"כיום המצב אבסורדי, כי יש סתירה בין הדרישות של האתיקה העיתונאית, שאוסרת על העיתונאי לחשוף מקורות מידע, לבין המצב החוקי, שאינו מכיר בחיסיון העיתונאי במידה מספקת. הצענו לשריין בחקיקה את החיסיון העיתונאי, כך שעיתונאי יידרש לחשוף את מקורותיו רק לצורך מניעת עוול חמור"


 

הצעות חוק דומות הונחו כבר מאז 2003 על שולחן הכנסת על ידי הח"כים זהבה גלאון, ניצן הורביץ, אילן גילאון ונחמן שי, אך לא קודמו, ונזנחו. אחת המכשלות להעברת הצעות החוק הייתה העובדה שאין תשובה מוסכמת ומוגדרת, לשאלה "מיהו עיתונאי", אף כי ועדה בראשות פרופ' מעוז קבעה עוד ב-93' כי עיתונאי הוא כל מי שמקבל מידע לצורך פרסומו בתקשורת, גם אם אינו עובד קבוע בעיתונות. הגדרה דומה של "מיהו עיתונאי" כלולה בהמלצות של ועדה בראשות השופטת (כיום בדימוס) שרה פריש מנובמבר 2011.
 

הצעת החוק, כמו קודמותיה, מבוססת על עקרונות שקבע נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט מאיר שמגר, בפסק דין תקדימי שנתן ב-86'. שמגר קבע בפסיקתו כי אין לחייב עיתונאי למסור את מקורותיו או המידע שקיבל מהם, למעט תחת הוראה של בית המשפט אשר דן במקרים כמו עבירות או עוולות חמורות וכאשר אין שום דרך סבירה אחרת להגיע לחקר האמת. התקדים של שמגר נחשב כתחליף חוק שמיש, אך פחות יציב מחוק. עיקרון החיסיון העיתונאי נחשב חיוני לחופש הביטוי במשטרים דמוקרטיים.
 

פרופ' מעוז אמר בזמנו כי הצעת החוק שהתגבשה על פי המלצות הוועדה בראשותו יכלה לעבור אלמלא ניסו לנצל את הפופולריות שלה ולצרף לה שינויים נוספים לפקודת הראיות, ובכך להגביל את החיסיון על מידע שמסר לקוח לעורך דינו.
 

לדברי גלאון ורוזנטל, "חייבים לייצר הגנה לאינטרס החשוב של הזרימה החופשית של המידע אל העיתונות, שהוא תנאי להגשמתה של חירות הביטוי בכלל ושל חופש העיתונות בפרט, כדברי השופט שמגר".
 

"לו הצעת החוק שלנו לשיריון החיסיון העיתונאי היתה עוברת, הפרקליטות לא היתה מעיזה לחשוף את התימלולים מהאזנות הסתר בין העיתונאים לבין מקורותיהם", אומרים השניים. לטענתם, הפירסום נעשה למרות שהשיחות לא היו רלוונטיות לתיק הנחקר על ידי המשטרה ואמור היה לחול עליהן חיסיון עיתונאי".

 
לדבריהם, "המקרה הזה מצביע על הצורך לעגן בדחיפות בחוק את החיסיון העיתונאי באופן שימנע כל פעולה שעלולה לחשוף מקור עיתונאי בניגוד לאתיקה העיתונאית. החיסיון נועד לא רק לאפשר לעיתונאי לבצע את עבודתו כיאות, אלא הוא לשירות הציבור".
 

עוד אומרים גלאון ורוזנטל כי לו הצעת החוק שלהם היתה עוברת, לא היה ניתן לדרוש בזמנו מאמנון אברמוביץ' ומחדשות ערוץ 2 את "מסמך גלנט", או מברוך קרא מחדשות 10 לחשוף את זהות האנשים שאליהם הוא התקשר ואת מיקומם, תוך שימוש במאגרי המידע של החברות הסלולאריות, ולא ניתן היה לבקש מעיתונאי "הארץ" אורי בלאו למסור את המסמכים שקיבל מענת קם.
 

"כיום המצב הוא אבסורדי, כי יש סתירה בין הדרישות של האתיקה העיתונאית, שאוסרת על העיתונאי לחשוף מקורות מידע, לבין המצב החוקי, שאינו מכיר בחיסיון העיתונאי במידה מספקת", אומרים גלאון ורוזנטל. "הצענו לשריין בחקיקה את החיסיון העיתונאי, כך שעיתונאי יידרש לחשוף את מקורותיו רק לצורך מניעת עוול חמור. קבענו שיש להחיל את החיסיון גם על זהותו של מקור המידע וגם על המידע עצמו, כדי שלא לחשוף אינפורמציה שתסייע לזיהוי המקור.

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה
KE2017

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz