728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

משקלו הנכבד של חופש הביטוי

משקלו הנכבד של חופש הביטוי
אילוסטרציה: pixabay

בית המשפט דחה בקשה להסרת פרסום בפייסבוק, עוד בטרם התבררה תביעת לשון הרע בעניינו: "ההלכה הפסוקה קובעת שהסעד ניתן בתום הבירור, ולא למפרע"

בית משפט השלום בתל אביב דחה בשבוע שעבר בקשה להסרת פרסום מפייסבוק, שהוגשה עם תביעת לשון הרע, עוד בטרם התבררה.
 

המבקש הוא שרברב אשר הוזעק לטפל בהצפת ביוב בדירתה של המשיבה. בין הצדדים התגלעה מחלוקת על השירות שניתן ועל העלות שסוכמה, ובעקבותיה- ולאחר תכתובת מסרונים בין הצדדים – פרסמה המשיבה פוסט ובה תיארה את השתלשלות המקרה, שנפתח במשפט "סיפור על אינסטלטור רמאי שרימה אותי באלפי שקלים". לאחר פרסום הפוסט נוצר קשר בין השרברב ובין קרובת משפחתה של המשיבה, ובמסגרתה דרשה קרובת המשפחה החזר כספי, שאם לא כן – תותיר את הפוסט על כנו, ואף תפנה לתקשורת. משלא הצליחו הצדדים ליישב את המחלוקות ביניהם, הוגשה תביעת לשון הרע על סך 100 אלף שקל, ועמה בקשה לסעד זמני שיורה על הסרת הפרסום.
 
על פי הלכות שנקבעו ומדריכות את בית המשפט בבחינת בקשות לצו מניעה בטרם בירור תביעת לשון הרע לגופה, "ככלל, אין להיעתר לבקשות למניעת פרסום בשלב המקדמי, שכן בשלב זה – שבו טרם הוכרע אם הפרסום אכן מהווה לשון הרע, וטרם נקבעה אחריותו של המפרסם לפגיעה בשם הטוב – משקלו הנכבד של חופש הביטוי והטעמים העומדים ביסודו גוברים על החשש מפני הפגיעה בשם הטוב. כך, אלא אם בית-המשפט משתכנע כי הגנתו של המפרסם היא הגנת סרק, או שאין בפרסום עניין לציבור".
 
השופט, עמית יריב, קבע שלא ניתן לומר שההגנה המסתמנת היא הגנת סרק: " המשיבה הבהירה בתגובתה כי היא עומדת על כל הדברים שכתבה ברשומה. למעשה, נראה כי תצהירה של המשיבה הוא העתק כמעט מלא של הרשומה, אלא שהפעם – היא עומדת מאחוריו בתצהיר ערוך כדין. הטענה היא, אפוא – טענת 'אמת דיברתי'".

 


"יתרונו של עידן הרשתות החברתיות בכך שהוא מאפשר לכל לקוח ליהנות מן 'הכוח העיתונאי' ומהתפוצה העיתונאית. מקום שבו אנו מטילים על מפרסמים ברשת החברתית את החובות החלות על עיתונאים, דומה כי יש הצדקה לזכות אותם גם בהגנות המוקנות לעיתונאים"


 

אשר לעניין לציבור, אמר השופט: "ככל שצודקת המשיבה בטענותיה כלפי המבקש – ואינני קובע כי כך הוא, כמובן, בשלב זה של הדיון – ברי כי יש בכך עניין לציבור…. ברי כי יש עניין ציבורי בפרסום פרטיו של איש מקצוע שאינו עושה עבודתו נאמנה (וזאת, כאמור, מבלי לקבוע כי זה המצב בענייננו). לפרסום כאמור עשויה להיות גם השפעה חיובית, שכן בעלי מקצוע שיידעו כי ככל שלא יעשו עבודתם במסירות ובנאמנות ימצאו עצמם מוקעים מעל עמוד הקלון של הרשת החברתית, חזקה עליהם שיעשו כל שביכולתם לתת שירות טוב, אמין ומסור יותר. הרשת החברתית מאפשרת, אפוא, לגשר מעט על פערי המידע המובנים במערכת היחסים שבין נותן שירות ובין הלקוח".
 
בפסיקתו קבע השופט עמית יריב, כי אין הצדקה "להבחין בין ההגנה המוקנית לעיתונאי ומונעת ככלל מניעת פרסום טרם בירור התביעה לגופה ובין ההגנה המוקנית לאזרח מן השורה". בהחלטה התייחס השופט לפסיקה בתביעה של ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה נגד יגאל סרנה, וכתב: "יתרונו של עידן הרשתות החברתיות בכך שהוא מאפשר לכל לקוח ליהנות מן 'הכוח העיתונאי' ומהתפוצה העיתונאית. מקום שבו אנו מטילים על מפרסמים ברשת החברתית את החובות החלות על עיתונאים, דומה כי יש הצדקה לזכות אותם גם בהגנות המוקנות לעיתונאים".
 

השופט ציין כי "אפשר שהמבקש יזכה בתביעתו, ויתברר כי לרשומה הפוגענית אין כל אחיזה בעובדות המקרה. אם כך יהיה – ברי כי המבקש יהיה זכאי לפיצוי כספי בשיעור מתאים, אשר יבטא גם את משך הזמן שהפרסום הפוגע היה זמין באתר. אולם ההלכה הפסוקה קובעת שהסעד ניתן בתום הבירור, ולא למפרע".

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה
KE2017

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz