728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

"זו טעות להילחם בהדלפות"

"זו טעות להילחם בהדלפות"
ראש הממשלה בנימין נתניהו אורח משטרת ישראל, במטה הארצי בירושלים, עם המפכ"ל דאז אסף חפץ. ינואר 1997צילום: אבי אוחיון, לע"מ

אסף חפץ, לשעבר מפכ"ל המשטרה: "הדלפות תמיד היו - ותמיד יהיו; תפקידם של העיתונאים לדעת. הם משיגים אינפורמציה בכל מיני דרכים - וזה בסדר גמור"

גם עשרים שנה לאחר שאסף חפץ, המפכ"ל ה-12 של משטרת ישראל, סיים את כהונתו בתפקיד, הוא סבור שבמקרים מסויימים אין כל פסול בכך שלובשי מדים מעבירים מידע לעיתונאים. בשנת 1984, בעת ששימש כמפקד היחידה המרכזית במחוז תל אביב, הורה מפכ"ל המשטרה דאז, אריה איבצן  לקיים האזנות סתר אצל קצינים בכירים במשטרה, במטרה לאתר את מי שהדליף מידע שהביך מאוד את המשטרה, בעניין הטיפול הכושל של משטרת מרחב ירושלים במידע מודיעיני שהעביר מחוז תל אביב אודות כנופיית ליפתא, שיכול היה למנוע את נסיון הפיגוע בהר הבית. מהאזנות הסתר התברר שמפקד הימ"ר חפץ שוחח עם העיתונאים יוסי בר, חיים הנדוורקר, ראובן שפירא ואמנון אברמוביץ' – ואימת את המידע.

 

"הצוות שלי שידע מהסיפור, הבין שזו שערורייה שלא מגיבים ומסכנים את המדינה בפיצוץ כיפת הסלע. הם הדליפו את המידע לכתב עיתון ידוע והדבר העמיד באור מביך את המפכ"ל ומפקד המרחב דאז. אני לא הדלפתי, אבל כשפנו אלי לקבל אישור למידע, אישרתי שהמידע נכון. המפכ"ל דאז, על אף שידע שלא אני הדלפתי, השעה אותי לשנה שלמה בגלל היחסים הלא טובים שהיו לי איתו  הוא ידע מה דעתי עליו, באמצעות האזנות לטלפון שלי. אני בעד שיחשפו תמיד מה שהמשטרה מנסה להסתיר וחובה שהציבור ידע. אז ניסו להסתיר לכאורה שכנופית משוגעים הניחה 26 ק"ג של חומר נפץ על כיפת הסלע. למרבה המזל, שומר הווקף תפס אותם וסילק אותם. מבחינתי, זה משול לנסיון פיצוץ הכור בדימונה והמדינה לא עושה כלום. לדעתי, גם היום מי שהדליף עשה הדלפה חיובית לטובת עם ישראל".

 

השופטים בביה"ד המשמעתי של המשטרה, ששפטו את חפץ,  קבעו  כי ההוראות המחייבות הן איסור קיום ראיונות עם עיתונאים ולמעשה כל קשר עם עיתונאי חייב להיעשות בתיאום עם דובר המחוז ובאישורו. חפץ לא קיבל ואף לא ביקש אישור להתראיין בעניין המידע שהועבר מהימ"ר בת"א לירושלים בעניין כנופיית ליפתא. בהתייחסם לטענת סניגורו, כי פקודת המשטרה האוסרת על שוטרים להתראיין, פוגעת בחופש הדיבור, שהינו אחד מזכויות היסוד של הפרט, הם דחו אותה מכל וכל וקבעו: "האם יעלה על הדעת שניתן לקיים פעולות חקירתיות של המשטרה לטובת הציבור ולמענו כשכל שוטר מוסר מידע שהגיע לידיעתו במסגרת תפקידו לכל דיכפין? האם יעלה על השעת שאיסור פרסום נושאי מודיעין וחקירה, מבצעים רגישים, הינה פגיעה בחופש הדיבור?". בהמשך קבעו שופטי בית הדין כי שיחותיו של אסף חפץ עם העיתונאים הן "ראיונות" ו"מסירת מידע" והיו אסורות על חפץ על פי פקודות הקבע של המשטרה. עוד קבעו השופטים כי עיתונאי הוא "אדם בלתי מוסמך לקבל מידע סודי". הם קבעו שחפץ גילה לאדם בלתי מוסמך דבר שמחובתו לשמור עליו בסוד. חפץ הורשע ונגזר עליו קנס כספי.

לאחר מכן שימש חפץ כמפקד מרחב השפלה, כראש אגף מבצעים במטה הארצי, כמפקד מחוז מרכז, כסגן המפכ"ל ובשנת 1994 מונה לתפקיד המפקח הכללי של משטרת ישראל – כהונה שהסתיימה, כאמור, בשנת 1997.

 


מפכ"ל שמרגיז ככה ראש ממשלה הוא מפכ"ל חזק. זה מזכיר לי כיצד הרגשתי שביבי ואביגדור קהלני, אז השר לביטחון פנים, הורידו לי שלושה חודשי שרות אחרונים מתוך ארבע שנות כהונתי כמפכ"ל. בשנת 1997 זרקו אותי כי המלצנו להגיש כתב אישום נגד ביבי בפרשת בראון-חברון. והשאר זו היסטוריה שמתגלגלת לפתחנו שוב"


 

לטענת חפץ, המתקפה של ראש הממשלה בנימין נתניהו על המשטרה ועל מפכ"ל המשטרה אלשיך בטענה של "שיטפון של הדלפות מגמתיות ובלתי חוקיות" בנוגע לחקירותיו- היא חסרת תקדים. חפץ: "מה פה חדש? כולם יודעים שהעיתונאים יודעים. זה תפקידם. הם משיגים אינפורמציה בכל מיני דרכים וזה בסדר גמור. בהקשר למפכ"ל, אני לא רואה מה הוא יכול היה להדליף? שביבי יוזמן לחקירה? הרי המפכ"ל מבין שראש הממשלה מסובך קשות. הוא לכאורה קיבל מתנות בסכומים של 400 אלף שקלים. לא יכול להיות מצב שלא יוגש נגדו כתב אישום. ברור לי שביבי לא יכול לצאת מזה. לדעתי, זו הסיבה לכך שביבי יצא מכלל שליטה בתקיפותיו נגד המפכ"ל. אני לא זוכר שבעבר תקפו ככה מפכ"ל. לא בתקופתי ולא אחרי או לפני".
 

"אי אפשר להשוות את התקשורת היום לתקופה בה כיהנתי כמפכ"ל", מוסיף חפץ. "היום יש תקשורת מרובת ערוצים, אתרים, בלוגים, עיתונות כתובה ואלקטרונית וכולם רוצים אינפורמציה. זאת הסיבה שאפשר לקבל בהבנה את העובדה שאלשייך עושה שימוש בשירותיו של יועץ תקשורת. הוא צריך מקצוען מומחה להתמודד עם הנושא. לכן, אני לא מתרגש מהמהלך הזה שבעיני הוא ראוי. לא דיברתי עם אלשיך, אבל אין לי ספק שאין לו יד ורגל בהדלפה. אגב, לא מדובר באיזו הדלפה גדולה. מתנות ב-400 אלף שקל?! – צריך להגיש כתב אישום. אני מסיק שביבי בלחץ ולכן הוא יוצר מהומה. אני לא חושד במפכ"ל שהוא יוזם קמפיין של הדלפות ומי שעושה לו את השרות הזה הוא ליאור חורב.  אין מצב שיתעסק בזה, בייחוד שהוא הכריז על מלחמה בהדלפות".
 

"הדלפות תמיד היו ויהיו כשיש לחצים בתוך המערכת הפוליטית", אומר חפץ. "להלחם בזה זו טעות". לטענתו, "המפכ"ל בפרשה הזאת רק מתחזק. הוא יודע לעמוד על דעתו. מפכ"ל שמרגיז ככה ראש ממשלה הוא מפכ"ל חזק. זה מזכיר לי כיצד הרגשתי שביבי ואביגדור קהלני, אז השר לביטחון פנים, הורידו לי שלושה חודשי שרות אחרונים מתוך ארבע שנות כהונתי כמפכ"ל. בשנת 1997 זרקו אותי כי המלצנו להגיש כתב אישום נגד ביבי בפרשת בראון-חברון. והשאר זו ההיסטוריה שמתגלגלת לפתחנו שוב".

1 תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

1 תגובה

  • יצחק מאיר
    20 באוקטובר 2017 @ 3:26 pm, 3:26 pm

    חכמים פוסקים כי מי שסועד את ליבו על "גובאי", מין ארבה , כשר ומותר לאכילה, אותו לקט הלהקה הגדולה והנוראה שירדה על הארץ והשמיד את צמחייתה וקיפח את לחמה, והיא קללה לכל דבר, מברך בשם ובמלכות על אכילתו. רבי יהודה חולק. לדידו, כל שהוא מין קללה לא מברכים עליו.
    כך נראה הויכוח על ההדלפות. המדליפים, לדידם של רבים, הם מין ממיני הקללה. הם מועלים בחובת שמירת הסודיות, הם מקדמים אגנדות שהן אישיות או מגדריות או מפלגתיות, הם חוטאים אם לא בכל -בעוון אומץ לב ציבורי שצריך היה להביא אותם לומר בגלוי מה שהם מדליפים בחסות האנונימיות שלהם – הם חוטאים בוודאי. יש הרואים בריבוי ההדלפות מכה, יש שאומר צונאמי, יש שהיה אומר ארבה. אבל בארבה יש גם 'גובאי', ואלא אם כן הוא נוחת בקדרה של העיתונות והיא מגישה אותו לאחר שנבדקה כשרותו לציבור, אין התקשורת יכולה למלא תפקידה כחוקרת מה שתקיפי כוח רוצים להסתיר ואין הציבור יכול להתוודע אל מה שמסתירים ממנו ולתבוע דין וחשבון וקבלת אחריות מקובעי גורלו.
    במחלוקת הזאת המשנאית היה רבי יהודה דעת יחיד….. גם דעת יחדי צריכה להישמע. אבל גם דעת רבים.
    יצחק מאיר

    הגב
KE2017

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz