728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

האובייקטיביות החדשה

האובייקטיביות החדשה
אילוסטרציה: pixabay

אימוץ כללי שקיפות עמוקה ע"י מערכות תקשורת והפנמה של חשיבות תחושת הכפיפות לכללים אלה, יובילו לבניה מחודשת של חוזה האמון בין הציבור לבין התקשורת

מנתוני אמון הציבור בתקשורת הישראלית בתוך "מדד הדמוקרטיה" של המכון הישראלי לדמוקרטיה שפורסמו לפני שנה, עולה שרק רבע מן הציבור מביע אמון רב או רב מאוד בתקשורת. נתונים אלה משקפים מגמה רב שנתית, שמשמעה שתוך קצת למעלה מעשור רמת האמון ירדה מבערך 50% לשפל של 25%. נתונים דומים אפשר לראות גם בסקרים שמבצע מכון "גאלופ" בארצות הברית והם מטרידים מאד: התקשורת היא חומר המילוי המדביק את אבני הדמוקרטיה אלה לאלה, וחוסר אמון בה עשוי להיות מתורגם לפגיעה ביכולת לנהל הליך דמוקרטי תקין, וגם לחתירה תחת המעמד החברתי של התקשורת עצמה ולאיבוד הפריבילגיות החוקיות המסורות לה.
 
מנגד, ייתכן שהנתונים האלה משקפים דווקא את העלייה באוריינות התקשורתית של הציבור, שהיא, בתורה, תוצאה של תהליכי חשיפת האינטרסים העומדים ביסוד פעולתה של התקשורת. הציבור הרחב יודע היום יותר מבעבר על המתרחש מאחורי הקלעים, הן בגלל הרשתות החברתיות שהפכו לאתרי ביקורת תקשורת ענקיים והן בגלל שינויים בפרקטיקות התקשורתיות – ובראשן הנכונות של אמצעי תקשורת להתייחס אלה אל אלה ובעיקר לבקר אלה את אלה. בקיצור, קהל צרכני התקשורת מבטא חוסר אמון הולך וגדל פשוט משום שהוא מבין יותר כיצד התקשורת פועלת וכולנו מתפכחים מהאתוס הרומנטי של אובייקטיביות עיתונאית.

 

יש להניח שהירידה באמון תיבלם בשלב מסויים כפי שקרה גם ביחס למוסדות אחרים שעברו תהליכי שקיפות ופתיחות, שבהם ראינו ירידה באמון הציבור בטווח הקצר ולאחר מכן שוב עליה, כפי שקורה כעת בארצות הברית (לפי סקר גאלופ האחרון מספטמבר):
 

מקור: מכון גאלופ http://bit.ly/2wo88iQ


 

גם בישראל, נראה שהגענו לתחתית הבריכה ועכשיו הזמן לבעוט בקרקעית ולהתחיל לעלות בחזרה. השאלה היא מה נדרש כדי לממש את העלייה הנכספת. התשובה, לתפיסתי, צריכה להיות בחשיבה מחודשת על כללי האתיקה העיתונאית. אותם כללים שהתייחסו אליהם בציניות במשך השנים, אבל הוציאו מהבוידעם כל אימת שעלה איום בחקיקה.
 
מדוע דווקא אתיקה? ראשית, משום שקשה לטפל באמון הציבור באמצעות חקיקה הואיל והמחוקקים נמצאים בניגוד עניינים מובנה כשהם באים לטפל במי שאמורים לבקר אותם. שנית, קשה לכפות פרקטיקות עיתונאיות ראויות באמצעות רגולציה כאשר השדה התקשורתי הולך ונעשה פחות ופחות מאוסדר – מזכיונות לרשיונות, מאנלוגי לדיגיטלי. שלישית, משום שהאחריות על אמון הציבור בתקשורת מוטלת, מקצועית ומוסרית, בראש ובראשונה על התקשורת עצמה.

 


תפיסת היסוד של האתיקה העיתונאית לא מתאימה לעולם שבו הרשתות החברתיות, וגם אמצעי תקשורת מתחרים, לימדו אותנו שאין אובייקטיביות ויש הרבה מאד אינטרסים לכל השחקנים. שהניסיון להציג את התקשורת כמתווך נטול הטיות (כולל אידאולוגיות) הוא ניסיון כושל מיסודו


 

הצורך בחשיבה מחודשת על כללי האתיקה נובע מכך שהניסוח של תקנוני האתיקה הקיימים בישראל, החל במסמך נקדי בשעתו, עובר בתקנון האתיקה של מועצת העיתונות וכלה בכללי האתיקה בשידורים של הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו – מלמד שאובייקטיביות עיתונאית היא הערך העליון של עבודת התקשורת. אולי אפילו שחלק ממנסחי התקנונים האלה חשבו שבאמת אפשר להבחין בכל מצב בין דיעות לידיעות. לכן, תפיסת היסוד של האתיקה העיתונאית לא מתאימה לעולם שבו הציבור כבר התחיל בתהליך הוצאת התקשורת מהארון. לעולם שבו הרשתות החברתיות, וגם אמצעי תקשורת מתחרים, לימדו אותו שאין אובייקטיביות ויש הרבה מאד אינטרסים לכל השחקנים. שהניסיון להציג את התקשורת כמתווך נטול הטיות (כולל אידאולוגיות) הוא ניסיון כושל מיסודו. הציבור מבין היום שהטיות מובְנות הן חלק אינטגרלי של העבודה העיתונאית, החל בבחירת הנושאים שיסוקרו, דרך התיעדוף בסיקור, הטון בו נהגות מילים, וכלה בבחירת הדימויים החזותיים.
 

אם יש כוונה לתקוף חזיתית את הירידה באמון הציבור בתקשורת ולהפוך את המגמה, צריך להבין ששקיפות היא האובייקטיביות החדשה. לכן, השלמת תהליך היציאה מהארון תהיה באימוץ כללי שקיפות וגילוי נאות ובהקפדה יתרה דווקא עליהם, ודווקא מצד התקשורת עצמה.

 


עקרונות השקיפות דורשים גילוי מלא וכן של אינטרסים הנוגעים לבעלים, לספקים ולשותפים; סימון ברור ולא מתחמק של עסקאות תוכן תמורת תשלום מסוגים שונים; התייחסות לניגודי עניינים מכל סוג של הכותבים, בראש הכתבה או לצדה ולא באותיות קטנות ומתחמקות בסופה


 

במהלך כתיבת הקוד האתי של תאגיד השידור הציבורי החדש, שאושר באמצע אוקטובר, בחרתי, יחד עם צוות של מומחים, להתמקד בחשיבות השקיפות העמוקה של התאגיד כלפי הציבור, המתבטאת בהקשרים מגוונים. סברנו שהאיסור על הבעת דעה על ידי עיתונאי התאגיד הוא ארכאי ויש להחליף אותו בהבהרה כי מדובר בדעה אישית בדרך שהדבר יהיה מובן לצרכנית התקשורת הסבירה. קבענו שציון מקור, אנושי או אחר, הוא כלל אתי בסיסי ולא רק עניין של קרדיט, וכן שמאחר ולעתים לא ניתן להביא בפני הציבור את מכלול המידע והנתונים בעניין מסויים – אם מפני שעדיין לא אותרו ואם בשל אילוצי זמן ומקום – יש להוסיף דרישה לשקיפות, ולציין אם המידע אינו שלם. הצענו להנהיג שקיפות לגבי מדיניות של תיקון טעויות והתנצלויות, ולגבי ניטור עמוק ואינטנסיבי של רמת הגיוון בשידורים.

 

ככל שמדובר בתקשורת פרטית ומסחרית, עקרונות השקיפות דורשים גילוי מלא וכן של אינטרסים הנוגעים לבעלים, לספקים ולשותפים; סימון ברור ולא מתחמק של עסקאות תוכן תמורת תשלום מסוגים שונים; התייחסות לניגודי עניינים מכל סוג של הכותבים, בראש הכתבה או לצדה ולא באותיות קטנות ומתחמקות בסופה. הם דורשים חשיפה בהירה של שימוש בטכניקות ובאמצעים טכנולוגיים לעיבוד, לבימוי ולעריכה של מידע, והצגה של נתונים כמותיים, מדדי שוק הון, תוצאות סקרים וצבירי נתונים (datasets), בדרך שתאפשר לאדם הסביר להבין את מקורם ואת משמעותם.

 

עדכון כללי האתיקה של מועצת העיתונות ברוח הזאת יחד עם אימוץ כללי שקיפות עמוקה על ידי מערכות תקשורת שונות, הוא השלב הראשון. הפנמה ארגונית ואישית של חשיבות תחושת הכפיפות לכללים אלה היא שתוביל, בסופו של דבר, לבניה מחודשת של חוזה האמון בין הציבור לבין התקשורת.


ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר היא ראשת התכנית לרפורמות במדיה במכון הישראלי לדמוקרטיה

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz