728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

מחירו של טוקבק משמיץ

מחירו של טוקבק משמיץ
אילוסטרציה: pixabay

בית המשפט המחוזי הפך את החלטת השלום וחייב אדם שפרסם טוקבק משמיץ בתגובה על כתבה באתר גלובס, לפצות את מושא הכתבה ב-25 אלף שקל

לידיעת הטוקבטיסטים: פירסמתם טוקבק (תגובית) מתחת למאמר ובו דברי השמצה בוטים, ללא שיקול דעת? בית המשפט עשוי לראות בכם כמי שעברתם על חוק לשון הרע. כך עולה מפסק הדין מסוף השבוע שעבר, שבו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, כי אדם יפצה את איש העסקים ישראל (איזי) סורין שוחט, בשל תגובית שהוא פירסם לכתבה באתר "גלובס".

 

תחילת הפרשה ב- 5 מארס 2009, אז פרסם "גלובס" כתבה שכותרתה: "לוי קושניר: איזי שוחט סחט אותי בעת חתימת העסקה למכירת 'אמריס' לגאידמק". בכתבה סופר על תביעה שהגיש איש העסקים קושניר נגד ישראל שוחט, שהיה באותה עת שותפו בחברת "אמריס". על פי הכתבה קושניר טען ששוחט סחט ממנו כספים כדי שיסכים לביצוע עסקה עם ארקדי גאידמק לרכישת השליטה בחברה וכן הוציא את דיבתו בפני נציגי בנק דיסקונט. התביעה נדחתה בסופו של דבר.
 

בטוקבק ה-13 שפירסם למחרת מתחת לכתבה אדם שהזדהה כ"מי שמכיר את שוחט", נכתב: "האיש הזה ידוע בטקטיקות של אי עמידה בהסכמים ובסחיטה. אני מכיר עוד שני אנשים שנעקצו על ידו בשיטה זו. נוכל ממדרגה ראשונה".
 

סורין שוחט פנה ל"גלובס" כדי לקבל את פרטיו של כותב הטוקבק, אך סורב. בעקבות זאת פנה לבית המשפט לחשיפת פרטיו במטרה להגיש נגדו תביעת לשון הרע. ביהמ"ש נעתר לבקשה והורה ל"גלובס" למסור את כתובת הי ip של המפרסם. חברת "בזק בינלאומי" הצביעה על המשיב, אלעד קושניר, כמי שעשה שימוש בכתובת זו.
 

בעקבות פרסום הטוקבק (שנמחק מאוחר יותר מהאתר) הגיש סורין שוחט תביעה לבית משפט השלום בתל אביב נגד אלעד קושניר (בנו של לוי קושניר), בסך 1.1 מיליון שקל, שעילתה פירסום לשון הרע. ואולם בימ"ש השלום דחה את התביעה וחייב את סורין שוחט בהוצאות משפט גבוהות יחסית בסך 50 אלף שקל.
 

שופטת השלום קבעה, בין היתר, כי "התגובית אינה חמורה בלשונה מלשון הכתבה והמפורט בה הוא מידתי ביחס לכתבה, פורסמה רק כתגובית לכתבה ולא ככתבה נפרדת". היא גם הסתמכה על פסיקת ביהמ"ש העליון ולפיה "לא כל פרסום מגנה ומגונה באינטרנט מהווה עילה לתביעה לפי חוק לשון הרע". עוד היא קבעה כי מדובר בהבעת דיעה והמשיב האמין בתום לב בנכונות דבריו".
 

סורין שוחט ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב וטען, באמצעות עו"ד אריה דנציגר, כי בטוקבק נכתבו עליו דברים שאדם סביר יראה אותם כמשפילים, מבזים ופוגעים בעסקיו. לטענתו, העובדה שכותב הטוקבק הסתיר את זהותו, מעידה על כוונותיו של הכותב ועל חוסר תום ליבו.
 

השופט המחוזי יונה אטדגי קיבל את הערעור והפך בכך את החלטת בימ"ש השלום. הוא קבע כי תוכנו של הטוקבק שפורסם מתחת לכתבה מהווה, ללא ספק, לשון הרע. לפי שלושה מתוך ארבעת הקריטריונים הכלולים בלשון החוק: להשפיל אדם בעיני הבריות, או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם; לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; לפגוע באדם במשרתו, בין אם משרה ציבורית ובין משרה אחרת, בעסקו, המשלח ידו או במקצועו.
 

"המערער הוא איש עסקים. התיאורים לפיהם הוא ידוע בטקטיקות של אי עמידה בהסכמים ובסחיטה', והאינפורמציה, לפיה 'אני מכיר עוד שני אנשים שנעקצו על ידו בשיטה זו', וגם האמירה 'נוכל ממדרגה ראשונה', יש בהם פוטנציאל ברור של פגיעה בעסקו ובמשלח ידו", קבע השופט אטדגי.
 

השופט ציין כי לצורך גיבוש עוולה בגין לשון הרע (להבדיל משאלת הפיצוי), אין צורך להוכיח כי אותו אדם הושפל או בוזה בפועל, ודי שהפרסום עלול היה להביא לתוצאה כזו. הוא התייחס לדברי שופטת בימ"ש השלום ולפיהם לא מתקיימת כאן עוולת לשון הרע, משום ש"התגובית אינה חמורה בלשונה מלשון הכתבה, והמפורט בה הוא מידתי ביחס לכתבה, פורסמה רק כתגובית לכתבה ולא ככתבה נפרדת…" וקבע כי אינו סבור כך.
 

"ראשית", קבע השופט אטדגי, "אין לקבל את הטענה כי העובדה שמדובר בחזרה על דברים שכבר פורסמו מנטרלת את הפרת האיסור על לשון הרע, והטעם לכך הוא שהפירסום החוזר עשוי להוסיף 'אמינות' לפירסום המקורי, ואף עלול להסב נזק גדול ממנו.\
 

"שנית, וזה העיקר, התגובית איננה חזרה על האמור בכתבה, משתי בחינות:

א. בעוד שהכתבה רק דיווחה על האמור בכתב התביעה, מבלי שהכתב מאשר או מאמת את נכונות הדברים, הרי שבתגובית נמסר דיווח אישי ועצמאי, מאת אדם 'המכיר את שוחט' (המערער), כשהכותב מביע דיעה ישירה בדבר נכונות הדברים, ואף מחזק אותם בתיאורים נוספים.

ב. בתגובית יש אינפורמציה נוספת על האמור בכתבה: בעוד שהכתבה המתארת את כתב התביעה דיווחה על הסכסוך שבין לוי קושניר לבין המערער בלבד, בתגובית מובא הנתון על שני אנשים נוספים 'נעקצו' על ידו באותה שיטה, וכן הנתון אודות 'הטקטיקות הקבועות' של המערער. התגובית, אם כן, 'מאמתת ' מכלי ראשון, ולכאורה על ידי אדם שלישי' שאינו קשור לצדדים לתביעה הנזכרת, את תוכן הכתבה, ומוסיפה ידיעות נוספות על האמור בה".
 

עוד קבע השופט כי "לא זו בלבד שהמשיב לא הוכיח את אמיתות הדברים שציין בתגובית: שהמערער לא עמד בהסכמים, שהוא סחטן ונוכל ושעוד שני אנשים נעקצו על ידו באותה שיטה, אלא גם זאת, שבמקרה הספציפי שנדון בכתבה: הסכסוך שבין אביו של המשיב ובין המערער, דחה בית המשפט את הטענות שהועלו נגד המערער ואת התביעה כולה".
 

הוא הוסיף כי גם אם המשיב" האמין בתום לב" באמיתות הדברים, כפי שקבע בימ"ש השלום בפסק דינו, אין בכך כדי להועיל למשיב, אם הוכח כי הפירסום לא היה בפועל אמת. שכן, בבסיסה של הגנת אמיתות הפירסום במשפט הישראלי, ההשוואה נעשית בין העובדות העולות מהפירסום לבין המציאות העובדתית, ולא היסוד הנפשי שאעמד מאחורי הפירסום.
 

עם זאת השופט המחוזי לא קיבל את תביעתו של סורין שוחט לפיצוי של 1.1 מיליון שקל, כאשר קבע כי הוא לא הוכיח כי נגרם לו נזק כספי בעקבות הפירסום וכמובן שלא הוכיח את גובה הנזק. הוא ציין ששחוק לשון הרע מקנה לבית המשפט סמכות לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי של עד 50 אלף שקל ללא הוכחת נזק (הסכום המעודכן עומד כיום על 70 אלף שקל). לפיכך הוא הורה לבטל את פסק דינו של בימ"ש השלום, לרבות ההוצאות שנפסקו לחובתו של סורין שוחט, ולחייב את לוי לשלם סורין שוחט פיצוי בסך 25 אלף שקל, בצירוף הוצאות משפט בסך 10 אלפים שקל. השופטת יהודית שבח הצטרפה להחלטה.


 

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה
KE2017

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz