728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

למען השם

למען השם
אילוסטרציה: pixabay

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של עו"ד יונתן מילר, שדרש מאתרי חדשות ומגוגל להסיר כתבות המתארות מעשי גניבה שביצע עו"ד אחר בעל שם זהה

בית המשפט העליון דחה תביעה של עורך דין להסיר מהרשת פירסומים המכפישים עורך דין אחר בעל שם זהה.

 

עורך הדין נתן מילר הוא בעל שם זהה לעורך דין שהורשע ב-2005 בשבע עבירות של גניבה ונגזרו עליו עונש מאסר וקנס. בעקבות מעשיו, הושעה עוה"ד מחברותו בלשכת עורכי הדין, כך שכיום התובע הוא עורך הדין היחיד בישראל בשם יונתן מילר.

 

בשנת 2014 גילה עו"ד מילר כי הזנת צירוף המילים "עו"ד נתן מילר" במנוע החיפוש של גוגל מובילה לכתבות באתרי האינטרנט המתארות את מעלליו של עורך הדין האחר. בין השאר הוא גילה כי מסופר שם על "46 חודשי מאסר בפועל לעו"ד יונתן מילר שגנב 2 מיליון שקל מכספי…"; וכי "עו"ד ישראלי שנחשד בהונאה הוסגר מדרום אפריקה". הכתבות הללו מסקרות את העבירות של עורך הדין המורשע ואינן עוסקות בתובע.

 

מאחר שחש עצמו כמי שנפגע מהכתבות, העוסקות במישהו אחר בעל שם זהה, פנה עו"ד מילר לגוגל וכן לאתרי החדשות YNET , "הארץ" ו"ניוז 1" וביקש מהם להסיר את הכתבות הללו, שלדבריו יוצרות בלבול בינו לבין עוה"ד העבריין בעל השם הזהה.

 

באי כוחם של האתרים הללו סירבו לבקשותיו להסיר את הכתבות ואולם הם הביעו נכונות להוסיף הערות ליד כל כתבה המבהירות כי התובע אינו עורך הדין המורשע וכי אין בין השניים כל קשר. באשר לגוגל, זו השיבה לו כי התוכן האמור אינו מצוי בשליטתה, שכן כל פעילותה לעניין זה היא בצבירה ובארגון של מידע המפורסם באינטרנט, ולפיכך היא היפנתה את התובע לפתרון המחלוקת באופן ישיר עם האתרים בהם פורסמו הכתבות.

 

מילר לא הסתפק בנכונותם של האתרים להוסיף הבהרה בנוגע לזהותו האמיתית ולפיכך פנה לבית המשפט המחוזי בלוד כדי שיורה לאתרים ולגוגל להסיר את הפירסומים המופיעים אצלם. לטענתו מדובר בפירסומים המהווים לשון הרע, שכן מתוארים שם הליכים פליליים כנגד עורך דין אחר, בעל שם זהה לשמו.

 

לטענתו, שלושת אתרי החדשות, כמי שיצרו ופירסמו את הכתבות באתריהם, נושאים באחריות כלפיו לפי חוק איסור לשון הרע. לדבריו, גולש סביר המחפש מידע אודותיו עלול להסיק כי הכתבות האמורות מתייחסות אליו וכי הוא אשר הורשע בפלילים, בעיקר לנוכח היותו כיום עורך הדין היחיד בישראל ששמו יונתן מילר. לפי גרסתו, יש בכתבות אלה כדי להפשילו ולבזותו.

 

בסיכומים שהגיש, מילר ציין כי לפני פירסום הכתבות היה על האתרים לוודא שאין עורך נוסף בעל שם זהה. עוד הוא טען כי פרסום הכתבות מהווה רשלנות והתרשלות כלפיו, שכן הפגיעה הנטענת בו הובאה לידיעת עורכי האתרים, כמו גם הפגיעה בכבודו ובקניינו והפצת שקר במפגיע כלפיו.

 

מנגד טענו באי כוחם של שלושת האתרים כי הכתבות מסקרות באופן נכון והוגן הליך משפטי ומהוות לפיכך פירסום מותר וזכאיות לחסינות מוחלטת. לטענתם, ניתן להבין מקריאת הכתבות עצמן שאין עניין בתובע וכי ממילא האמור במסגרתן אינו מטעה, שהרי הן כלל לא דנות בתובע, אלא בעוה"ד המורשע.

 

עוד טענו האתרים כי אין כל חובה לבדוק קיומם של עורכי דין בעלי שם זהה במועד פירסום הכתבה, וכי גם כיום, אין בהוצאתו של עו"ד מורשע מלשכת עורכי הדין כדי להפוך את הכתבות לבלתי נכונות, שכן במועד פירסומן היה בהן כדי לשקף נכונה את המציאות.

 

גוגל טענה כי הכתבות אינן עוסקות בתובע ואינן מייחסות לו דבר, אלא מכוונות לאדם אחר שהורשע בעבירות פליליות ולכן, אין מדובר בשגגה שנפלה בתוכנן, אלא בפירסומים מהימנים. עוד טענה גוגל כי הסרת הכתבות משמעותה פגיעה שאיננה מידתית בחופש הביטוי, שכן היא עלולה להביא למצב שבו בכל פעם בה ידווח בכלי התקשורת אודות אדם פלוני, יפנה אדם אחר בעל שם זהה ויבקש לאסור את הפירסום.

 

השופט המחוזי יעקב שפסר, שדחה את התביעה של מילר, קבע כי הוא ער למצוקתו של התובע, ואולם אין ביכולתו לקבל את טיעוניו. השופט הסתמך על סעיף 13 לחוק לשון הרע הקובע, בין היתר, כי דיווח אודות הליך משפטי פומבי (כמו ההליך שהתנהל כנגד עוה"ד המורשע, אינו יכול לשמש עילת תביעה, בין אם אזרחית ובין אם פלילית.

"לפיכך צודקות המשיבות בטענתן כי הכתבות הם בגדר פירסומים מותרים, שכן עניינן בהליכים משפטיים בהם היה מעורב עוה"ד המורשע ואשר התנהלו בדלתיים פתוחות", קבע השופט. הוא הוסיף: "הטענה שמא הגולש באינטרנט בחיפוש אחר ' עורך דין יונתן מילר' עשוי להסיק כי הכתבות עוסקות בתובע ולא בעוה"ד המורשע, אינה מספיקה על מנת לחייב את האתרים להסירן". השופט חייב את עו"ד מילר בהוצאות מופחתות, בסך 10 אלפים שקל לכל אחד מהאתרים שנתבעו על ידו.

 

עו"ד מילר לא ויתר וערער על פסק הדין בפני בית המשפט העליון. בערעורו הוא הוסיף על טענותיו הקודמות כי הכתבות שפורסמו אינן עומדות במבחן החוק ומכל מקום לא מדובר בפירסום נכון והוגן כלפיו. הוא היפנה את השופטים לפסק דין של האיחוד האירופי שקבע כי לאדם יש את הזכות להישכח כאשר המתפרסם אודותיו הופך ללא רלוונטי.

 

מנגד, באי כוח האתרים הוסיפו על טענותיהם כי אם בית המשפט ייעתר לבקשת כל אדם להסיר פרסום לגיטימי על הליך משפטי, הדבר יוביל ל"אפקט מצנן בסיקור הליכים משפטיים".

 

שופטי העליון – הנשיאה אסתר חיות והשופטים נעם סולברג ויוסף אלרון – קיבלו את גישת האתרים והותירו על כנו את פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי. השופטים הוסיפו כי המערער לא הוכיח את טענתו בעניין הרשלנות מצד האתרים, וכי אלה אף הציעו לו לצרף הבהרות בגוף הכתבות. לבסוף השופטים ציינו כי "ניתן להבין לליבו של המערער, אף שמבחינה משפטית אין אפשרות להענות לבקשתו. הם הביעו תקווה שמחוץ לבית המשפט הוא והציגי האתרים ימצאו "פתרון אנושי הולם".
 

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה
KE2017

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz