728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

אורות וצללים

אורות וצללים
פרופ' תמר הרמן, נשיא המדינה ראובן ריבלין ונשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה יוחנן פלסנר, בבית הנשיא היום.צילום מסך

מדד הדמוקרטיה הישראלית לשנת 2017: נבלמה הירידה באמון הציבור בתקשורת; הרוב סבורים שהתקשורת מציגה את המציאות כגרועה ממה שהיא באמת

חרף הביקורת על כלי התקשורת ועל עיתונאים שלעתים גלשה לכדי התקפות חסרי תקדים עליהם, אמון הציבור בתקשורת נמצא בעלייה. כך עולה ממדד הדמוקרטיה הישראלית לשנת 2017 שמפרסם היום ׁ(שלישי) המכון הישראלי לדמוקרטיה. את המסמך המסכם מסר הבוקר לידי נשיא המדינה ראובן ריבלין נשיא המכון, יוחנן פלסנר. הדו"ח מתפרסם בשיתוף עם צוות המחקר של מרכז גוטמן לחקר דעת הקהל, בראשות פרופ' תמר הרמן.

 

לאור השיח הער בשנה האחרונה סביב התקשורת בישראל ובעולם, נכלל השנה בדו"ח פרק מיוחד על התקשורת ממנו עולה כי הציבור בישראל סומך יותר על אמינותה של התקשורת המסורתית (עיתונות מודפסת ואלקטרונית, אתרי חדשות) מאשר על זו של הרשתות החברתיות. הציבור אמנם אינו רואה בעיתונות "כלב השמירה של הדמוקרטיה" והדיווחים אינם בעיניו "אמת לאמיתה", ואולם הוא אינו מוכן לכך שפוליטיקאים יתערבו בתכנים ומבקש לשמור על חופש הביטוי.

 

מהדו"ח, המתפרסם זו השנה ה-15 ברציפות, עולה שמגמת הירידה של האמון הציבורי בתקשורת נבלמה, ועם זאת אין מדובר בבשורה משמעותית: 28% מהישראלים הביעו בה אמון השנה (30% בקרב היהודים ו-18% בקרב הערבים), לעומת 26% ב-2016. רק לפני ארבע שנים, בשנת 2013 עמד אמון הציבור בתקשורת על 46%. חוקרי המכון אומרים כי מה שאולי מסביר זאת, הוא העובדה שרוב הישראלים (56%) סבורים שהתקשורת מתארת את המצב במדינה כיותר גרוע ממה שהוא באמת.
 

האמון בתקשורת לפי שנים (כלל הציבור)

 

למרות העצירה במגמת האי אמון, התקשורת נמצאת עדיין בתחתית סולם האמון בישראל. התקשורת יכולה להתנחם בכך שמתחתיה נמצאים הכנסת (26%), הרבנות הראשית (20%) והמפלגות (15%) בלבד. לשם השוואה, בצה"ל נותנים אימון 81% מהציבור, בנשיא 65% ובבית המשפט העליון – 65%.

 

חרף האמון הנמוך בתקשורת, רק 31% מהציבור סומכים יותר על על המידע שהם שואבים מהרשתות החברתיות לעומת המידע שהם נחשפים אליו בתקשורת במסורתית. מפילוח של העיתונות המסורתית עולה כי המקור המרכזי לעדכונים הוא עדיין הטלוויזיה (53%). במקום השני ממוקמת העיתונות המודפסת (28%) ולאחר מכן הרדיו (26%). רק 26% מכלל הנסקרים הצביעו על הרשתות החברתיות (פייסבוק, גוגל ואחרות) כמקור המידע העיקרי שלהם. רוב הישראלים (69%) ציינו שהם אינם עוקבים כלל באופן שוטף באינטרנט אחר אתרים של פוליטיקאים או מפלגות.

 


חרף האמון הנמוך בתקשורת, רק 31% מהציבור סומכים יותר על על המידע שהם שואבים מהרשתות החברתיות לעומת המידע שהם נחשפים אליו בתקשורת במסורתית. מפילוח של העיתונות המסורתית עולה כי המקור המרכזי לעדכונים הוא עדיין הטלוויזיה (53%). במקום השני ממוקמת העיתונות המודפסת (28%) ולאחר מכן הרדיו (26%)


 

לשאלה האם אתה מסכים להצעה לסגור כל תקשורת המבקר את מדיניות הממשלה, 74% הביעו התנגדות לרעיון. עם זאת קיים הבדל בתחום זה בין נסקרים שהם ימנים לבין אלה שהם אנשי מרכז או שמאל. בקרב תומכי הימין, 38% מצדדים בחוק שכזה, לעומת 12% שהם במרכז ו-4% בלבד שהם בשמאל. שני שלישים מהציבור (66.5%) אינם מסכימים שלממשלה צריכה להיות השפעה על תכני השידור הציבורי משום שהיא מממנת אותו. ועם זאת 47% מתומכי הימין סבורים שיש לאפשר השפעה כזו, לעומת 20% בקרב אנשי המרכז ו-6% ממצביעי השמאל.

 

זו השנה השניה שבה מגדיר ארגון " Freedom House " את התקשורת בישראל כ"חופשית למחצה", כשהציון של ישראל הוא הנמוך ביותר מאז פירסום המדד ב-94'. ישראל ממוקמת ברבעון האחרון מבין המדינות החברות בארגון ה- OECD. הסיבות אותן מונה הארגון להידרדרות של ישראל בדירוג המדד הן, בין היתר, המתקפות של ראש הממשלה בנימין נתניהו על עיתונאים, ובנוסף – ריבוי תביעות הדיבה מצידו ומצד פוליטיקאים אחרים וכן הצנזורה המופעלת המדינה על בלוגרים ומשתמשים ברשתות החברתיות.
 

 

הנשיא ריבלין אמר עם קבלת מדד הדמוקרטיה כי "לפני מספר שנים דיברו על דמוקרטיה שלך 'פייסבוק'. אמרו שאנשים לא מוכנים ללכת להפגנות, שהם רק יושבים ומצקצקים בבית. היום אנחנו רואים, מימין ומשמאל, אנשים שיוצאים לרחובות, מוכנים להביע את עמדותיהם. מול בית הנשיא היו לא פעם ולא פעמיים הפגנות. חלקן כדי לבטא תמיכה וחלקן כדי להביע ביקורת. יש הפגנות מול בית היועץ המשפטי, מול ביתה של נשיאת בית המשפט העליון ובשדרות רוטשילד . יש נכונות מתמדת של אזרחים לעזוב את המקלדת, ולהביע את עמדותיהם. זה מרשים בכל קנה מידה.

 

ריבלין הוסיף: "כשאנו ניגשים למדוד את הדמוקרטיה – יש לנו שתי אפשרויות: הראשונה היא הדרך בה נוקט המכון הישראלי לדמוקרטיה, שמנטר כבר שנים רבות את מצב הדמוקרטיה בישראל, תוך ניתוח עמדות, שאלונים ף סקרים וחוות דעת. אבל ניתן למדוד את עוצמתה של הדמוקרטיה באופן אחר: לקחת סיכון, לנענע את הדמוקרטיה. לערער את המוסדות היסודיים שלה על מנת לבדוק אם הם אכן יציבים כנדרש, או שמא עלולים להתמוטט. הסיכון בבדיקה מן הסוג השני הוא גדול. אם הניסוי יגלה שהדמוקרטיה אכן היתה רעועה, שהיא נפגעה קשות כתוצאה מהניענוע, יהיה קשה לתקן אותה.

1 תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

1 תגובה

  • לא שבר, משבר - עיתונות
    17 בינואר 2018 @ 1:20 pm, 1:20 pm

    […] דומים עלו ממדד הדמוקרטיה הישראלית לשנת 2017 של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שפורסם בחודש שעבר, ולפיו […]

    הגב

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.