728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

סקופ שווה זהב

סקופ שווה זהב
צילום מסך, חדשות 2

האם הפרקטיקה השנויה במחלוקת של תשלום עבור מידע היא בבחינת "רע הכרחי" במקרים בהם כלי תקשורת נדרשים לשרת את טובת האינטרס הציבורי הרחב?

האם הפרקטיקה השנויה במחלוקת של תשלום עבור מידע, המכונה "עיתונות של פנקס המחאות" (Chequebook journalism), היא בבחינת "רע הכרחי" במקרים בהם כלי תקשורת נדרשים לשרת – לצד אלוהי הרייטינג –  את זכותו של הציבור לדעת ואת טובת האינטרס הציבורי הרחב?

 

בעקבות הפרסום מעורר הסערה של הקלטת יאיר נתניהו אמש (שני) ע"י גיא פלג בחדשות 2, פורסם היום כי המקור שהעביר את התיעוד של בנו של ראש הממשלה מבלה עם בנו של איש העסקים קובי מימון במועדוני חשפנות במקביל לאישור מתווה הגז, ניסה בעבר למכור את החומרים הללו לשני כלי תקשורת אחרים – לידיעות אחרונות ולערוץ 10. על פי הידיעה שפורסמה היום במקום הכי חם, אחרי שבידיעות אחרונות ובערוץ 10 לא קנו ממנו את ההקלטה, הוא פנה לחדשות 2. עוד פורסם, כי בחדשות 2 סירבו אתמול להשיב לשאלה האם קנו את ההקלטה מהמקור ואם כן כמה שילמו תמורתה. עורך דינו של האדם שהקליט את החומרים הכחיש שמרשו ניהל מו"מ למכירתם ושקיבל תמורה עבורם, אבל אמר "שהדבר הזה אינו פסול בכל מקרה באופן גורף”.

 

התופעה שבה כלי תקשורת משלם עבור מידע בלעדי לא מאוד שכיחה בישראל, אך בהחלט קיימת.
רוני קמפלר השתתף בעצרת התמיכה בהסכמי השלום בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, ב-4 בנובמבר 1995 ותיעד במצלמת וידאו את רצח רבין. חודש וחצי לאחר הרצח, מכר קמפלר לחדשות 2 ול"ידיעות אחרונות", תמורת מיליון שקל, שמונה דקות מתוך הסרט, שצילם מגג בניין גן העיר. פרסום הקלטת הביא לצפיית שיא בערוץ 2, וכן לפרסום עולמי לאחר שרשתות זרות שידרו קטעים ממנה.

 

אתי אלון, שהורשעה בגניבת 250 מיליון שקל מהבנק למסחר, קיבלה תשלום עבור ראיון שהעניקה למרב מיכאלי ששודר בערוץ 2 אצל הזכיינית "רשת" ופורסם גם במוסף "שבעה ימים" של ידיעות אחרונות. כשעזאם עזאם שהיה כלוא במצרים באשמת ריגול חזר לארץ, הוא דרש 60 אלף דולר בתמורה לראיון איתו. מוטי שקלאר, שהיה אז מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, פנה אל כל גופי התקשורת בישראל וביקש מהם לא לשלם עבור הראיון עם עזאם. ערוץ 10 הסכים לשלם לעזאם סכום המוערך ב-40 אלף דולר, והראיון שודר בתכניתו של עמנואל רוזן. גם פליקס חלפון, שחקן הכדורגל שהורשע ביבוא קוקאין מוונצואלה לישראל קיבל תשלום עבור ראיון שהעניק לכתבת הספורט אופירה אסייג.

 

פרופ' צבי רייך. צילום: קייל קאסידי

 

פרופ' צבי רייך מבית הספר לתקשורת באוניברסיטת בן גוריון, ובעבר רכז מערכת החדשות ב"ידיעות אחרונות", סבור שבעיקרון התופעה של תשלום עבור מידע מצד כלי תקשורת היא פסולה. עם זאת, הוא טוען כי "חייבים להתקיים תנאים מאוד חריגים, ממש מיוחדים, כדי שמערכת של עיתון תסכים לשלם עבור מידע או ראיון".

 


פרופ' צבי רייך: אנו רוצים לשמור על נורמות, ושיהיה מותר לשלם רק במקרה אחד – כאשר טובת הציבור מחייבת, וגם זאת, לפי קריטריונים מחמירים. אצלנו העיתונות עדיין מצטיירת כמי שמחזיקה פנקס טלפונים ולא פנקס צ'קים, וטוב שלא להיפך. ביום שבו כסף יעבור מיד ליד בענף התקשורת – ואנו לא נמצאים שם – זה יהיה בגדר חילול הקודש"


 

לדבריו, מצד אחד קיים פה היסוד הבלתי אתי שבמעשה, אך מנגד ייתכן שיש בפרסום המידע, הקלטת או הראיון, חשיבות ציבורית גבוהה, ובמקרה זה על עורכי העיתון בהחלט לשקול בחיוב תשלום למקור המידע.

 

"העיתונות הישראלית, מבחינה היסטורית בנתה את עצמה על יסוד הימנעות מתשלום למוסר המידע", אומר רייך. הוא מצביע על הסוציולוג האמריקאי הרברט ג'יי גאנס, מגדולי חוקרי התקשורת בארה"ב' שכתב כי העיתונות היא מפעל חריג מאוד, מכיוון שהוא אינו משלם עבור חומרי גלם (בניגוד למפעל תעשייתי למשל). "התקשורת היא אכן מפעל המתבסס על מידע שהוא מקבל ללא תשלום, ועם זאת כזה המושך אליו אינטרסנטים".

 

על פי פרופ' רייך, רק עיתונות צהובה, המרבה לדווח על שערוריות בתחומים שונים כגון פוליטיקה, משטרה, קולנוע ומין, מוכנה לשלם, ואף בנדיבות, עבור ה"סחורה" שהיא מקבלת. "בעיתונות כזו, שנפוצה בבריטניה למשל, המטרה מקדשת את האמצעים, אבל אצלנו זה לא כך. אנו רוצים לשמור על נורמות, ושיהיה מותר לשלם רק במקרה אחד – כאשר טובת הציבור מחייבת, וגם זאת, לפי קריטריונים מחמירים. אצלנו העיתונות עדיין מצטיירת כמי שמחזיקה פנקס טלפונים ולא פנקס צ'קים, וטוב שלא להיפך. ביום שבו כסף יעבור מיד ליד בענף התקשורת – ואנו לא נמצאים שם – זה יהיה בגדר חילול הקודש. רק במקרה קיצוני מותר לשלם והמקרה הזה הוא כשמקור מעביר אלייך 'ידיעת זהב'".

 

-וזה המקרה של הקלטת יאיר נתניהו?

"לא רוצה להיכנס למקרה של יאיר נתניהו, חשוב לי רקהקונטקסט המקצועי. אני לא נבהל מתשלום למקור באותם מקרים חריגים, אבל אסור שזה יהפוך לשיטה נפוצה. כך נשמור על המטרות הציבוריות של העיתונות".

 

– בעבודתך ב"ידיעות" נתקלת במקרים שבהם המקור דרש תשלום עבור מסמך, ידיעה או תמונה שברשותו?

"כן, בהחלט. מדובר במקרים בהם הציעו לנו צילומים נדירים של זירות פיגוע או אירועי פשע, עבורם שילמנו, לעתים יחד עם כלי תקשורת אחרים וערוצי טלוויזיה".

אריה גולן.

 

העיתונאי אריה גולן, מגיש תכנית הבוקר "כאן" ב', מתקשה תחילה להשיב על השאלה האם ראוי שכלי תקשורת ישלם למקור עבור מסירת מידע חשוב. "לא זכור לי, לאורך שנותיה של רשות השידור, ששילמנו כספים למקור כדי לשכנע אותו למסור לנו את המידע יקר הערך או הבלעדי שברשותו", הוא אומר.

 


אריה גולן: "אם מחר יבוא מישהו ויציע לי סקופ בנושא שנוגע לחלקים נרחבים מהציבור, אמליץ למערכת לשלם לו, במידה וזה התנאי לשידור הידיעה. וכן, השיקול שלנו צריך להיות תחרות. העיתונות הייתה תמיד בעלת אופי תחרותי, אבל בשנים האחרונות ההיבט הזה שלה החריף. אם לא תשאף להיות ראשון בדיווח, לפני כל האחרים, אתה תיפול בדרך"


 

בהמשך, גולן אומר כי אף שבעיקרון התשובה על השאלה האם נכון שכלי תקשורת ישלם לשלם עבור מידע "אינה פשוטה", הרי שבעולם שבו כלי תקשורת כן משלמים עבור מידע חשוב, יש מקום שגם גוף שידור ציבורי יפעל באותה דרך. "אין ברירה. אם מחר יבוא מישהו ויציע לי סקופ בנושא שנוגע לחלקים נרחבים מהציבור, אמליץ למערכת לשלם לו, במידה וזה התנאי לשידור הידיעה. וכן, השיקול שלנו צריך להיות תחרות. העיתונות הייתה תמיד בעלת אופי תחרותי, אבל בשנים האחרונות ההיבט הזה שלה החריף. אם לא תשאף להיות ראשון בדיווח, לפני כל האחרים, אתה תיפול בדרך. תשלום למקור, יאפשר לך לשדר את הידיעה לפני אחרים.
"אתה לא יכול להתנהג כצדיק בסדום, כי אז תישאר בצד. זו המציאות של חיינו. מודדים לך את הרייטינג כל הזמן ואם זה מידע שמעלה את התחנה שלך לגבהים – אז אין ברירה. נכון שאנו תחנה ציבורית, אנו לא בדיוק עסק ואיננו ממוסחרים. אבל אם יבוא מישהו ויציע לנו חומר טוב לשידור, בעל חשיבות לאומית, אז אני אומר: כן, לקנות!".

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.