728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

מותר העיתונאי מן המכונה

מותר העיתונאי מן המכונה
ד"ר נעם למלשטריך לטר.צילום: קובי אליהו

ספרו החדש של ד"ר נעם למלשטריך לטר, "Robot Journalism": אין סכנה שמקצוע העיתונות יחוסל בשל השימוש הגובר והולך בבינה מלאכותית

סוכנות הידיעות רויטרס החלה לאחרונה להשתמש באמצעי המבוסס על בינה מלאכותית בשם Lynx Insight, שמטרתו לסייע לעיתונאים בעבודתם, בעיקר בתחום של ניתוח נתונים בהיקפים גדולים. אלא שהכלי הזה לא יסתפק בכך וגם יציעו לעיתונאים רעיונות לכתיבת סיפורים.
 

האם השימוש באמצעים מבוססי בינה מלאכותית צפויים לגרום לכך שעיתונאים יהפכו למיותרים וחרב הפיטורים תונף מעל ראשם? ברויטרס מנסים להרגיע ולומר כי הכלי החדש אינו מיועד להחליף את העיתונאי, אלא מדובר ב"חדר חדשות קיברנטי" המאחד את המיטב של יכולות המכונה עם יכולות השיפוט של העיתונאי האנושי, והכל כדי ליצור עיתונות טובה יותר.
 

ובכל זאת, האם העיתונות בעולם (ובישראל) צועדת לעידן שבו בינה מלאכותית תחליף את העיתונאי האנושי? ספר חדש, שיושק בחודש הבא במסגרת כנס DIGIT השנתי שיתקיים במרכז הבינתחומי בהרצליה, מנסה להרגיע מעט את חששות העיתונאים, אך גם מזהיר אותם שעליהם להיערך בהתאם לעידן החדש.

 

הספר, "Robot Journalism ", שכתב ד"ר נעם למלשטריך לטר, דיקאן מייסד של בית הספר לתקשורת בבינתחומי ויו"ר מכון דניאל פרל לעיתונות בינלאומית, מצביע על כך שהטכנולוגיה יוצרת כל העת כלים חדשים שמשנים את אופן צריכת המידע של הקוראים (והצופים והגולשים) ואת הפלטפורמות דרכן המידע העיתונאי מגיע אליהם.
 

עטיפת הספר Robot Journalism

 

הטכנולוגיה משנה את אופיו ואת צורתו של הסיפור העיתונאי. הסיפור החדש, אומר למלשטרייך לטר, חייב להיות סיפור המשלב אודיו, וידיאו, טקסט ומציאות מדומה – מה שהופך את הסיפור העיתונאי החדש למורכב יותר.
למלשטריך לטר חולק את קביעתו של דניאל כהנמן, הפסיכולוג הקוגנטיבי חתן פרס נובל (2002) ולפיהן בשנת 2029 מחשבים יוכלו לעשות כל מה שעושים כיום בני אדם, וגם טוב יותר. ועם זאת, בתחום העיתונות, פועלות כיום בעולם 12 חברות גדולות המסוגלות לעשות תחקיר עיתונאי וגם לכתוב סיפור עם נרטיב שיהיה מותאם לקורא הספציפי.
 

"סוכנות החדשות AP מפרסמת כבר היום אלפי סיפורים באמצעות אלגוריתמים, במיוחד בתחומי הספורט והכלכלה ובהדרגה השימוש באמצעי זה יחדור לתחומי סיקור נוספים", אומר לטר בספרו. לדבריו, העיתון ניו יורק טיימס, שנחשב לשמרני, רכש כבר כמיליון משקפות של מציאות מדומה, כדי שקוראיו יוכלו להיות חלק מחוויית הסיפור. זה כבר לא מדע בידיוני.

 

"השימוש המתרחב בבינה מלאכותית גורם לרבים לחשוב שבשל החיסכון הכלכלי הטמון בשימוש ברובוט לעומת ההוצאות הכרוכות בהעסקת עיתונאים, קיימת סכנה שמקצוע העיתונאי ייעלם בעוד כמה שנים", אומר למלשטריך לטר בשיחה עם אתר אגודת העיתונאים בתל אביב. "יש המעריכים שסופו של העיתונאי האנושי הוא עניין של 15 עד 20 שנים".

 

– הדאגה נשמעת הגיונית. הבינה המלאכותית תעשה את עבודת העיתונאי, בעלות נמוכה יחסית, והאחרון יהיה מיותר ויישלח הביתה.

"הספר שלי בודק את השאלה הזאת ומסקנתי: זה לא יקרה. לבינה המלאכותית, עם כל יתרונותיה, יש מגבלות. היא בנויה על חומרה. החברות י.ב.מ., מיקרוסופט וגוגל מתחרות ביניהן על בנייתו של מוח מלאכותי שמחקה את פעולות הנוירון הביולוגי האנושי. הרי כל הבינה המלאכותית, גם זו הכי מתקדמת, מבוססת על מערכות של נויורונים מלאכותיים. אלא שנוירון מלאכותי – להבדיל מזה הביולוגי – מעבד מידע בצורה רציונלית, בעוד שהמוח שלנו, האנושי, מעבד מידע בצורה לא רציונלית ואף סובייקטיבית. היצירתיות הגבוהה ביותר של המוח האנושי אינה פועל יוצא של תהליכים רציונליים.

 

"אלברט איינשטיין אמר שהוא לא הגיע להמצאות הגדולות שלו בצורה רציונלית, אלא בצורה אסוציאטיבית. בן אנוש מסוגל לעשות הקשרים שאין ביניהם בהכרח קשר רציונלי. הוא מסוגל לעשות אסוציאציות בין מישור אחד של פעילות לבין מישור שני. למשל, בין מכוניות אוטומטיות לבין בינה מלאכותית שמפתחת תרופות חדשות וזה בזכות הידע שיש לו מתחומים שונים. לעומת זאת, הבינה המלאכותית אינה מסוגלת לעשות את החיבורים האלה. לכן, המוח האנושי, ברמות היצירתיות הגבוהות ביותר, מסוגל ליצירתיות גבוהה יותר מאשר המוח המכני".

 


"לעיתונאי האנושי יש עליונות יצירתית על פני הבינה המלאכותית. אבל הוא יצטרך לעבור הכשרה מקצועית כדי לתאים את עצמו אליה או להתאים את הבינה הזאת אליו. במקום להילחם בה, יהיה נכון להצטרף אליה"


 

לדברי למלשטריך לטר, על כל עיתונאי להיות מודע לכך שצורת ההגשה של הסיפור העיתונאי משתנה באופן דרמטי. "כיום דור ה- Z, שהם ילידי שנות ה-90, צורכים סיפורים עיתונאיים של פזל טכנולוגי כמו מציאות וירטואלית, מציאות רבודה ופחות טקסט. אנו בעידן שבו הסיפור חובק אותך. למשל, מחנה פליטים בסוריה. אתה, הקורא, מרכיב משקפיים של מציאות מדומה (Virtual Reality) כדי להיכנס לסיפור העיתונאי. המשקפיים האלה מאפשרות לקורא לחוות את הסיפור, על בשרו כמעט. זה יתרון עצום לעיתונאי האנושי, כי הבינה המלאכותית אינה מסוגלת לספק תיאור חווייתי שיעשה את הסיפור העיתונאי החדש.

 

"העיתונאי לא צריך להיכנס לפאניקה. במקום זאת עליו להבין מהי בינה מלאכותית בתחום עיסוקו ולהשתמש בכלים שזו מעמידה לרשותו. למשל, כשהוא יושב לכתוב מאמר בנושא כלשהו, מההתנחלויות ובעיית הדיוור ועד לביקורת סרטים ומסעדות, הוא יכול לקחת 3,000 מאמרים ותוך רגע קט יקבל שלל טיעונים בעד או נגד. כך הוא יוכל לכתוב סיפור אנושי מעניין. ותמיד עליו לחשוב על הצרכן החדש של החדשות, שכבר לא רוצה לקרוא סיפורים ארוכים, אלא מצפה להיות חלק מהחוויה של הסיפור, וכן, גם להשפיע עליו. הצרכן הזה רוצה להיות באינטראקציה. נניח הפגנה של בני העדה האתיופית בתל אביב. הצרכן החדש רוצה להרגיש שהוא בתוך ההפגנה ואפילו מנסה להשפיע על מהלכה.

 

"לעיתונאי האנושי יש עליונות יצירתית על פני הבינה המלאכותית. אבל הוא יצטרך לעבור הכשרה מקצועית כדי לתאים את עצמו אליה או להתאים את הבינה הזאת אליו. במקום להילחם בה, יהיה נכון להצטרף אליה".

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz