728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

אין לאן ללכת

אין לאן ללכת
בני הרוהינגיה בתור למזון במחנה הפליטים קוטופאלונג, בנגלדש. צילום: Hafiz Johari / Shutterstock.com

הסופר והעיתונאי צור שיזף, המתעד מלחמות ותופעות אנושיות ברחבי העולם: "בכמה מקומות על פני כדור הארץ הסבל האנושי אינו יודע גבולות, אך אין פוצה פה ומצפצף"

"העולם שותק. בכמה מקומות על פני כדור הארץ הסבל האנושי אינו יודע גבולות, אך אין פוצה פה ומצפצף. לכל היותר יש איזו אמירה מגומגמת ומאוחרת פה ושם". כך אומר הסופר והעיתונאי צור שיזף.

 

שיזף יצא במהלך השנים למשימות מיוחדות, בדרך כלל מטעם גופי תקשורת מסחריים, כדי לתעד מלחמות ותופעות אנושיות אחרות ברחבי העולם. ב-1988 החל לכתוב לעיתון "העיר" ולאחריו למוספים של עיתון "חדשות", "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" "הארץ", "דבר השבוע", "מוניטין", "פרוזה", "מסע אחר" ועוד. בין השנים 1993 ו-1996 שימש כעורך סדרת "מסעות" בהוצאת ידיעות אחרונות ולאחר מכן בהוצאת "כתר".
 

במהלך השנים 2011–2016 סיקר בהרחבה את המהפכות בעולם הערבי, את עלייתה של המדינה האיסלמית ואסון הפליטים שיצרה בגיבוי טורקי-רוסי-סורי, כמנוף ליישום האינטרסים האזוריים במזרח התיכון וככלי לשליטה וניצול אירופה. במהלך שנים אלו כתב צילם ונסע ברחבי המזרח התיכון, אסיה ואירופה.

 

בינואר האחרון ביקר שיזף במיאנמר, שם הסתובב בקרב בני הרוהינגיה – המיעוט המוסלמי במדינה זו, הנרדף כבר מעל 40 שנה בידי הרוב הבודהיסטי השולט בה. הביקור היה רחוק מלהיות בעל אופי תיירותי, אלא נועד לתעד את הזוועות המתרחשות באותו חלק של מערב מיאנמר, ולהשמיע קול מחאה על הנעשה בחלק זה של העולם. בקרוב הוא מתכוון לצאת שוב לאחד האיזורים בעולם, בהם מתרחשות רדיפות של קבוצות אתניות, ומבוצעים מעשים איומים, כדי להשמיע קול זעקה.
 

צור שיזף, צילום מסך


 

שיזף מצביע על לפחות ארבעה מוקדים בעולם, בהם מתרחשות זוועות, בלא תגובה ראויה מצד העולם. הראשון הוא בחבל ראקין במיאנמר, קרוב לגבול עם בנגלה-דש, מקום מושבם של בני הרוהינגיה. "הממשל במיאנמר מציק לבני המיעוט הזה כבר מאז סוף שנות ה-70. כך היה בזמן המשטר הצבאי ארוך השנים, וזה המצב גם כעת, כאשר השלטון הוא בעיקרו אזרחי".
 

לדבריו, רדיפת בני הרוהינגיה נמשכת ואף החריפה בשנים האחרונות למרות שראשת הממשלה היא אונג סן סו צ'י, הלוחמת למען זכויות האדם והדמוקרטיה במיאנמר, שב-91' זכתה בפרס נובל לשלום על פעילותה לקידום הדמוקרטיה בארצה.

 

"אונג סן סו צ'י אמנם הבטיחה לפעול להפסקת הרדיפה של בני המיעוט המוסלמי ואף להביא למשפט את המעורבים בפשעים נגד מיעוט זה, אבל דבר לא השתנה", אומר שיזף. "היא פוליטיקאית ובודהיסטית ולא חשה את כאבם של בני המיעוט המוסלמי הנרדף".

 

"בשנים האחרונות נעקרו מבתיהם לא פחות מ-650 אלף בני הרוהינגיה, ואלה מצטרפים ל-350 אלף שגורשו בשנות ה-80, כלומר כמיליון איש מבני המיעוט הזה מצטופפים במחנות פליטים מתרחבים והולכים, בשטח מצומצם של 20 קמ"ר על גבול בנגלה-דש. ממשלת בנגלה –דש עצמה אינה רוצה, אך גם אינה יכולה לקלוט אותם מאחר שמדובר באחת המדינות העניות והצפופות ביותר באסיה", אומר שיזף.
 

לדבריו, כל עקירה של בני הרוהינגיה ממקומות הישוב שלהם מלווה במעשי רצח, אלימות ואונס לרוב. הנשים היפות בכל שבט נתלו לאחר שנאנסו. הכפרים הנעזבים הועלו ברובם באש. חלקם הפכו למחנות צבא.
 

"מדהים לראות שהנזירים במיאנמר עלא עושים דבר כדי לעצור את הזוועה הזו". בשנים הארוכות של שלטון הכת הצבאית במדינה, רבים מהם נאבקו בעד חופש הביטוי ודמוקרטיזציה, אבל עכשיו? אנשי הדת הבודהיסטים הפכו לחביבי השלטון. בנוגע להגלייה ולרציחות של בני הרוהינגיה הם לא נוקפים אצבע. לבני המיעוט הזה כלואים בתוך מחנות הפליטים, שאת עליבותם קשה לתא – אין להם לאן ללכת".

 

– ושום ארגון לא מנסה לעזור לבני הרוהינגיה?

סעודיה ומלזיה, יחד עם ארגונים הומניטריים אחדים, מספקים להם מעט מזון, שמיכות ותרופות, אך זו טיפה בים. ומה עושה ישראל? היא דווקא מציידת את הממשל הבורמזי בנשק מתוחכם. אני לא אומר שעלינו להכריז מלחמה על מיאנמר, אבל יש לנו דרך להגיד להם: 'תרגעו'. הרפו ידיכם מהלחץ על בני הרוהינגיה' ".
 

המוקד המדמם השני עליו מצביע שיזף הוא סוריה, שבשבע שנות מלחמת האזרחים בה נהרגו, על פי האומדנים, כחצי מיליון איש ונעקרו מבתיהם כמה מיליוני איש.
 

"שמונה וחצי מיליון איש מתושבי סוריה נעלמו ממנה. שליש עד חצי מכלל האוכלוסיה במדינה זו נהרגו או נאלצו לנטוש את בתיהם. פליטים סוריים נמצאים בירדן, בטורקיה, בגרמניה, ביוון ובאיים של יוון. זו מדינה הרוסה, והסוף לטרגדיה הזו עדיין לא הגיע".
 

מוקד שלישי עליו מצביע שיזף הוא לוב. "זו מדינה חצויה לשניים עם שתי ממשלות, אחת במערב ואחת במזרח, כאשר בדרום המצב לא ברור. בימי שלטונו של מועמר קדאפי, עבדו בלוב אזרחים של המדינות השכנות – ניז'ר, צ'אד ומלי. בעקבות הדחתו, השתרר במדינה תוהו ובוהו, ומאות אלפי אפריקנים מהמדינות שמדרום לסהרה מבקשים לחצות את לוב בדרכם לסירות הרעועות שיביאו אותם לחופי איטליה. אליהם מצטרפים האריתראים והסודנים, שישראל מונעת את כניסתם אליה.
 

"אלא שבלוב הם נתפסים ונמכרים לעבדות. אלפים מאלה שמצליחים לעלות על הסירות כדי לחצות את הים התיכון, מוצאים את מותם בים. לוב הפכה בשנים האחרונות למסכת אחת של ניצול, עליבות רבה, צער, רצח, הטבעה וסחיטה".
 

ואולם המקום הכי מסוכן בגלובוס, הוא כיום, לדעת שיזף, תימן. "זה קו החזית הפעיל ביותר היום, בין אירן לסעודיה. השבטים החות'ים הנתמכים על איראן והשתלטו על צפון המדינה, נגד הסונים, הנעזרים בסעודיה ובכוחות הקואליציה הערבית. כוחות הקואליציה לא מצליחים להחזיר לעצמם את השטחים שהמורדים כבשו, ונוצר שם מעין תיקו שמנציח את האומללות במדינה זו.

 

"האמת היא שהדיווחים מתימן ממש מועטים. אין התעניינות אמיתית של התקשורת העולמית בנעשה במדינה זו. מתחולל שם מאבק בין השיעים לסונים וגם הטורקים מעורבים בו, כסייענים של הסעודים נגד האיראנים. בכלל, טורקיה היא כוח עם שאיפות התפשטות הרבה מעבר למה שאנו מדמיינים. דווקא מהם, ולא מהאיראנים, אני מפחד".

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה
KE2017

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz