728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

פעיל העלייה שירד מהארץ

פעיל העלייה שירד מהארץ
ד,ר איתן פינקלשטיין (מימין), פעיל זכויות האדם אנדריי סחרוב והעיתונאי דייויד לוי מ"טורנטו סטאר". וילנה, 1972

הפיזיקאי ד"ר איתן פינקלשטיין היה מראשוני פעילי העלייה בברה"מ. לאחר מאבק קשה הוא עלה ארצה, אלא שכעבור תשע שנים הכל התהפך ומאז הוא חי בגרמניה

זה היה יכול להיות סיפור ליום העצמאות, אבל הוא לא. ד"ר איתן פינקלשטיין היה בגיל 6 כאשר דוד בן גוריון הכריז על הקמת המדינה. ברגע ההכרזה הוא רץ לבית הכנסת בעיר מגוריו סברדלובסק שליד הרי אורל (כיום יקטרינבורג) והחל לרקוד מרוב שמחה. "התודעה הציונית שלי החלה לפרוח כבר בשנות הילדות", הוא מעיד על עצמו.

 

כבר בגיל צעיר פינקלשטיין הפך להיות פעיל עלייה, בהשראת סבו. הוא הוציא ספרים וחוברות בהוצאה עצמית, בדרך מחתרתית ברוסית ובידיש, שכללו מידע על ההיסטוריה היהודית או תרגומים מתוך כתביו של שמעון דובנוב. במקביל, הוא למד עברית באמצעות התנ"ך וגם באמצעות ספרי לימוד ששרדו בברה"מ מתקופה שלפני המהפיכה הבולשביקית.

 

"בשנות ה-60 הפעילות הציונית של הקבוצה שבה הייתי חבר החלה להתרחב מעבר לעיר סברדלובסק", מספר פינקלשטיין, בשיחה שניהלנו עמו בסיועו של שמואל בן צבי, עיתונאי בשידורי רק"ע שבתאגיד השידור. "נהגנו להגיע לתערוכות ולאירועים בינלאומיים שונים שבהם השתתפה ישראל. אירועים אלה הפכו למקומות מפגש בלתי רשמיים של פעילים ציוניים ממדינות שונות, החל מליטא וכלה בגאורגיה ובהם החלטנו על הרחבת הפעילות, למשל קיום סמינרים בנושאי יהדות וציונות. הפעילות הזו היתה בעיקרה בלתי חוקית במדינה הסובייטית, אך לא נרתענו".

 

לדבריו, רדיפת היהודים בברה"מ החלה בסוף שנות ה-60. למרות זאת ואולי דווקא בהקשר לכך, השלטונות החלו לתת אישורים לחלק מהיהודים לצאת מהמדינה ולעלות לישראל. כשהשלטונות ראו שמספר היהודים המבקשים. לצאת מהמדינה גדול בהרבה מהמספר של אישורי היציאה המונפקים, הם הגבירו את רדיפת היהודים.

 

"הגישה האנטישמית של המשטר הקומוניסטי החל עוד לפני ניתוק היחסים בין ברה"מ לישראל ב-67' וגבר אחרי ניתוקם", אומר פינקלשטיין. "הדבר התבטא בקיומם של משפטים נגד יהודים כאשר העילה הייתה ניהול תעמולה אנטי סובייטית, לפי סעיף 190 הידוע לשימצה של החוק הפלילי. אנשים קיבלו עונשי מאסר של עד 10 שנים בשל מאמר או הרצאה שבהם הביעו את דעתם".

 

לשיא הגיעה רדיפת היהודים בברה"מ, כאשר קבוצת יהודים מלנינגראד וריגה ניסתה לחטוף מטוס נוסעים, ב-68'. הקושרים נתפסו והועמדו למשפט. רובם נשלחו למאסר של כמה שנים. שניים מהם, מארק דימשיץ ואדוארד קוזנייצ'וב, נידונו לעונש מוות. ואולם גזר הדין לא בוצע, בהתערבותה של ראש ממשלת ישראל אז, גולדה מאיר.

 

"המשפט הזה החדיר לתודעה העולמית את מצבם של יהודי ברה"מ", אומר פינקלשטיין. לדבריו, האירוע של ניסיון חטיפת המטוס המשפטים שנילוו לו לא הירפו את ידיהם של פעילי העלייה ולמאבקם אף היו תוצאות. בשנת 1971 עלו ארצה מברה"מ 14 אלף יהודים. בשנה שלאחריה המספר יותר מהוכפל והגיע ל-30 אלף.

 

פינקלשטיין עצמו נעצר מספר פעמים בשל פעילותו הציונית, אך למזלו – ואולי בשל הניסיון שצבר בהתחמקות מעינו הבולשת של המשטר – המעצר שלו היה מנהלי ונמשך בכל פעם כשבועיים בלבד. לקראת גיל 20 הוא עבר למוסקבה, שם למד פיסיקה באוניברסיטה, יחד עם פעיל העלייה נתן שרנסקי, שמאוחר יותר היה לאסיר ציון (ושוחרר בסוף שנות ה-80, עלה לארץ, והתערה בחיים הציבוריים והפוליטיים במדינה).

 

פינקלשטיין לא הפסיק ולו לרגע לקיים סמינרים למסורבי עלייה בברה"מ, עד שב-82', כמה שנים לאחר שהגיש בקשה להיתר יציאה מהמדינה, קיבל את ההיתר ועלה לישראל עם רעייתו ובתו. הוא נקלט בתעשייה האווירית כמהנדס ושולב בעבודת הפיתוח של מטוס הלביא. אלא שזמן לא רב לאחר שנקלט בעבודה, פרויקט הלביא נסגר ("לפי החלטה שקיבל נשיא ארה"ב אז, ג'ימי קרטר", אומר פינקלשטיין). בעקבות עצירת הפרויקט, מצבה של התעשיה האווירית הורע, אלפי עובדים, לרבות מומחים בעל שם, פרשו מהחברה או פוטרו ממנה והוא ביניהם.

 


"ברוסיה נותרו כיום 200 אלף יהודים, לעומת שלושה מיליון בתום מלחמת העולם השניה. בכל מדינות ברה"מ לשעבר חיים קרוב לחצי מיליון יהודים. אני משוכנע שבשלוש עד חמש השנים הבאות צפוי גל עלייה משמעותי מחלק עולם זה. מדוע? כי כלכלת רוסיה נקלעת בהדרגה לקשיים הולכים וגוברים"


 

"נותרתי חסר עבודה, אם כי מצבי הכלכלי היה טוב. לאט לאט חדרה לראשי המחשבה שישראל אינה עוד בית חם ליהודים הנקלטים בה. במיוחד הטריד אותי שהעלייה הרוסית לא השתלבה כראוי בחברה הישראלית והיא קופחה בכל הנוגע לכניסה לעמדות מפתח, כלכליות, ציבוריות או פוליטיות", הוא מספר.
 

לדברי פינקלשטיין, "נותרתי עם התחושה שהחברה הישראלית נחלקת לשלושה מעמדות היררכיים: המעמד העליון כולל את הצברים, האוחזים בעמדות המשפיעות; המעמד השני כולל את האזרחים שכבר חיים כמה שנים בישראל והממעד השלישי, הנמוך ביותר כולל את העולים החדשים. "בעצם, כל אלה שעמדו בחזית המאבק הציוני בתפוצות, חשו שהם אינם מתקבלים בארץ בזרועות פתוחות. הציונות האמיתית, של עליית שנות ה-70, התרסקה על קיר הביורוקרטיה.
 

בשנת 91', תשע שנים לאחר שעלה לישראל, פעיל העלייה פינקלשטיין, החליט לעשות מעשה הפוך. בלחץ רעייתו, שהוצעה לה משרה ברדיו ליברטי שפעל מגרמניה, עזבה המשפחה את ישראל והשתקעה במינכן.

 

– לא קצת מוזר שפעיל עליה, ציוני בנשמתו כבר מגיל ילדות, יורד מהארץ?

"קודם כל גם בן גוריון ירד מפלסטינה – לפולין. הוא חזר לארץ רק אחרי שנודע לו שעומדים לגייס אותו לצבא הרוסי. ובנוגע אלי – לא הייתה לי ברירה, כי אחרי שפוטרתי מהתעשייה האווירית, לא הצלחתי למצוא עבודה אחרת. במינכן מצאתי מיד עבודה כמרצה לפיסיקה באוניברסיטה של הצבא האמריקאי שם. עבדתי שם עד שהגעתי לגיל פנסיה.
 

"אבל' לא הפסקתי את פעילותי למען ישראל ולמען עליית יהודים אליה, גם ממקום שבתי במינכן. אני חוזר ואומר: ללא תשתית מתאימה לקליטת יהודים, ישראל לא תוכל לעמוד ביעדי העלייה. עולים המגיעים לישראל חייבים להרגיש שהם באו הביתה, וזה לא המצב".
 

צילום קטע מהמאמר שפרסם ד"ר פינקלשטיין בעיתון מעריב, באפריל 1974, בעת שהיה מסורב עליה. במאמרו, שהועבר בשיחת טלפון לארץ, צפה את גל העלייה הגדול של יהודי בריה"מ.


 

– כמי שצפה את גל העלייה הגדול שמנה מיליון איש בסוף שנות ה-80, אתה מעריך שעוד צפויים גלי עלייה לישראל ממדינות ברה"מ לשעבר?

"ברוסיה נותרו כיום 200 אלף יהודים, לעומת שלושה מיליון בתום מלחמת העולם השניה. בכל מדינות ברה"מ לשעבר חיים קרוב לחצי מיליון יהודים. אני משוכנע שבשלוש עד חמש השנים הבאות צפוי גל עלייה משמעותי מחלק עולם זה. מדוע? כי כלכלת רוסיה נקלעת בהדרגה לקשיים הולכים וגוברים.
 

"כרגע, שלטונות רוסיה שומרים על יחסים טובים עם היהודים, כמו שהיה בתקופה שמיד אחרי המהפיכה של 1917. כשהשלטון חזק, אין לו צורך ברדיפת יהודים. אבל ברגע שהספינה הרוסית תתחיל להיטלטל חזק בים הכלכלה הגועש, ימצאו את האשם לכל הצרות: היהודים. יתחילו פרעות, בדרגה זו או אחרת. אצבעות מאשימות יופנו כלפי יהודים לא מעטים שהתעשרו לאחר נפילת הקומוניזם, ובעקבות זאת יהודים רבים ירצו לעזוב ולעלות לישראל ולמערב בכלל".
 

ואתה עצמך מתכוון לשוב ולעלות לישראל בפעם השניה?
 

"תראה, כיום אני פרוד בן 76. חי מהפנסיה של האוניברסיטה האמריקאית. בתי חיה בגרמניה. לקום ולעזוב לישראל זה לא פשוט. אבל אני רוצה לעלות שוב. אחי חי בישראל. הכל פתוח".

1 תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

1 תגובה

KE2017

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz