728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

"המקצוע נותר גברי בעיקרו"

"המקצוע נותר גברי בעיקרו"
אילוסטרציה: DREAMSTIME

מחקר: מגמת העליה בשיעור העסקתן של נשים בעיתונות בישראל, שנעצרה בשנות ה-90', עשויה להתחדש, עם התרחבותה והתחזקותה של התקשורת הדיגיטלית

בשלושת העשורים האחרונים חלה בישראל כניסה דרמטית של נשים לשוק העבודה, לרבות ענפים בהם שלטו עובדים גברים. כך, למשל, 90% מאנשי ההוראה בבי הספר היסודיים ו-76% המורים בבתי הספר התיכוניים וחטיבות הביניים הן נשים. בתחום שירותי הבריאות, 42% מהרופאים עד גיל 65 הן נשים ו-45% מהרופאים עד גיל 45 הן נשים.

 

ובעיתונות? כאן אירע תהליך שמזכיר רק בחלק מהשנים את מה שקרה בענפי ההוראה ושירותי הבריאות. "אמצעי התקשורת ידעו כניסה מרשימה של נשים החל מאמצע שנות ה-70 ובמהלך שנות ה-80, אך התהליך נעצר במהלך שנות ה-90'", אומרת ד"ר עינת לחובר מהמחלקה לתקשורת במכללה האקדמית ספיר, שיחד עם פרופ' דפנה למיש מאוניברסיטת ראטגרס בניו ג'רזי, השלימה בימים אלה מחקר שכותרתו "נשים בעיתונות הישראלית – קדימה ואחורה".
 

בעבר, העיתונות בישראל נחשבה כמקצוע גברי. מספר הנשים שהיו מעורבות בעיתונות המשודרת והמודפסת במהלך העשור הראשון של מדינת ישראל היה זניח. בשנת 1955 מעט נשים (7%) הועסקו בשישה עיתונים יומיים: ידיעות אחרונות; מעריב; הארץ; דבר; על המשמר והג'רוזלם פוסט. בשני העשורים הבאים, שיעור הנשים המועסקות במקצוע העיתונות נותר נמוך: 10.8% ב-1966 ו-12.1% ב-1976.
 

ד"ר עינת לחובר

 

כבר ב-94' הצביעו הפרופסורים יחיאל לימור ודן כספי על שינויים מהותיים בחלוקה המגדרית של כוח האדם בעיתונות הישראלית. כעבור שנתיים, ב96', השניים עדכנו את ממצאיהם ודיווחו שנשים מהוות 37% מכלל העיתונאים בישראל, בהשוואה ל16.2% בשנות ה-80 המוקדמות. הם ציינו כי תהליך הפמיניזציה בעיתונות הוא חלק מתהליך הכניסה המוגברת של נשים לשוק העבודה בכלל, שהורגש אחרי מלחמת יום הכיפורים ב-73'. הם אף העריכו שאם המגמה הזו תימשך, פירוש הדבר יהיה שהעיתונות, כמו מקצוע ההוראה ואחיות בתי החולים יהפוך למשלח יד נשי במובהק.
 

על פי לימור וכספי, כניסתן של נשים רבות לעיתונות הייתה תולדה של כמה תהליכים. האחד הוא ירידה מסוימת ביוקרתה של העיתונות בגלל שינויים לרעה שחלו בתנאים הכלכליים בהם היא פעלה. כתוצאה מכך, פחות גברים גילו עניין להשתלב בעבודה בעיתונות. תהליך שני היה הנהגת גמישות בשעות העבודה והתאמה רבה יותר של סביבת העבודה לנשים. תהליך שלישי היה התרחבות המיקוד של העיתונים לעבר מדורים מעט שונים מהחדשות ה"קשות" לעבר סיפורים אנושיים, תחום כתיבה שמושך אליו נשים.
 

המחקר של לחובר ולמיש מתמקד בשאלה האם העיתונות בישראל הפכה למקצוע נשי. "הנטייה היא אכן לראות בעיתונות מקצוע נשי. בכמה כלי תקשורת, בעיקר הכלכליים, עיתונאיות תופסות עמדות משפיעות", אומרת לחובר. "אבל העובדות מצביעות על כך שהמקצוע נותר גברי בעיקרו".
 

לדבריה, העיתונאיות הישראליות הן מיעוט: אם בשנת 2010 נשים היוו 34% מהעובדים בעיתונות הישראלית, ב-2015 שיעורן ירד ל-31% בלבד . "הדבר בולט בהתייחס לעובדה שנשים מהוות לא פחות מ-47% מכלל שוק העבודה הפעיל בישראל", היא אומרת.

 


"בכמה כלי תקשורת, בעיקר הכלכליים, עיתונאיות תופסות עמדות משפיעות", אומרת ד"ר עינת לחובר, "אבל העובדות מצביעות על כך שהמקצוע נותר גברי בעיקרו".  אם בשנת 2010 נשים היוו 34% מהעובדים בעיתונות הישראלית, ב-2015 שיעורן ירד ל-31% בלבד. "הדבר בולט בהתייחס לעובדה שנשים מהוות לא פחות מ-47% מכלל שוק העבודה הפעיל בישראל"


 

מדוע נעצרה, בשנות ה-90, מגמת הנהירה של נשים למקצוע העיתונות? על פי מחקרן של לחובר ולמיש, הסיבה לכך היא שענף העיתונות הפסיק לסבול ממחסור בכוח אדם ואף להיפך: הצורך בעיתונאים – ובאנשי המקצוע האחרים כגון צלמים וגרפיקאים – החל לרדת.
 

"בהינתן שהרצון של מערכות העיתונים לקלוט למסגרתן נשים התבסס על מיומנויותיהן היחודיות ונטיותיהן להתמקד בכתיבתן בתחומים מסוימים, מצבם הכלכלי של העיתונים והרווייה אליה הם הגיעו מבחינת היכולת להעסיק עוד ועוד עובדים, הפחיתו את הצורך להמשיך ולהעסיק נשים", טוענות השתיים במחקר. לדבריהן, מדובר במגמה עולמית, שמאפיינת לא רק את ישראל.
 

ומה בנוגע לשינוי שמתחולל כיום בעיתונות, עם המעבר לתקשורת דיגיטלית? לפי המחקר, המעבר לדיגיטל עשוי לפתוח בפני נשים אפשרויות תעסוקה חדשות, כפי שקרה בבריטניה, למשל. "עם זאת, נכון לעכשיו", אומרת לחובר, "שיעור הנשים המועסקות באתרי האינטרנט העיקריים הוא נמוך ומגיע כיום ל-22% בלבד, לעומת שיעורן בעיתונות הכתובה העומד על 31% – מגמה הפוכה לזו הקיימת במדינות המערב, שבה שיעורים הם 42% ו-37% בהתאמה".
 

הנתון המעודד היחיד, מבחינת היקף העסקת הנשים בעיתונות בישראל, הוא שיעור העסקתן כמגישות של תוכניות ומהדורות חדשות בטלוויזיה. ע"פ, המחקר שיעורן ב-2015 היה 60%, אך גם פה, מדובר בירידה לעומת 2010, אז שיעור העסקת נשים בתחום זה היה 86% (ב-2005 השיעור היה 47%). אגב, גילן של המגישות בטלוויזיה נמוך לעומת הגיל הממוצע של כלל העיתונאים באותם כלי תקשורת. שיעור המגישות בתכניות רדיו בישראל היה 68% בשנת 2015, לעומת מחצית מזה בלבד, 34%, בשנת 2010 (ב-2005 שיעורן היה 46%).
 

מה הסיבה לכך ששיעור המגישות של תוכניות ומהדורות חדשות גבוה יחסית? לדעת החוקרות, הסיבה לכך פשוטה: הצד החזותי. המגישות הנאות מוסיפות רייטינג. אך יש לכך, לטענתן, עוד סיבה או שתיים: נשים המגישות מהדורות חדשות משדרות איכפתיות ומעוררות אמון בקרב הצופים, ויש להן גם מימד רגשי.
 

"למעט חריגים, בעיקר בחלק מהעיתונות הכלכלית, נשים בעיתונות ממלאות בדרך כלל תפקידים פחות יוקרתייים מאלו של הגברים וגם תחומי הסיקור שלהן הם די ספציפיים, למשל נושאי רווחה, ולא תחומים של ממשל ופוליטיקה, או נושאים צבאיים.
 

"גברים מקבלים עדיפות בקבלה לעבודה בענף העיתונות, לפני נשים, וזה קורה בעיקר בתקופה שבה קיימת תחרות חריפה בין כלי התקשורת", אומרת לחובר. "אבל אם וכאשר תחול התייצבות במצבו של הענף, או אז יווצר סיכוי לכך שהדלתות ייפתחו שוב בפני נשים. זה כנראה לא יקרה כל כך בעיתונות המודפסת, שחווה כעת דעיכה, אלא בעיתונות הדיגיטלית, אם זו תתפתח במהירות כזו שהיא תזדקק לכוח אדם חדש.
 

"התחזקות העיתונות הדיגיטלית יכולה להביא לגידול בקליטה לעבודה בעיתונות זו לא רק של נשים, אלא גם של ערבים ובני מיעוטים אחרים, שאף הם מודרים למדי מהעיתונות הישראלית".

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz