728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

סיקור לא פוגעני של עבירות מין

סיקור לא פוגעני של עבירות מין
ח"כ עאידה תומא סלימאן, יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי.צילום: אתר הכנסת

יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, שדנה ביחסה של התקשורת לנפגעות תקיפה והטרדה מינית, דורשת שהרגולציה תפעל להגביל את הסיקור

בישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, בראשות ח"כ עאידה תומא סלימן (הרשימה המשותפת), שהתקיימה היום (שלישי) – ודנה ביחסה של התקשורת לנפגעות תקיפה והטרדה מינית – לא השתתפו מחוקקים גברים.
 

אף שנציגי כל כלי התקשורת הוזמנו לדיון, הגברים היחידים שנכחו בישיבה היו מנכ"ל הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו ניר שוויקי ונציב פניות הציבור של הרשות השניה דוד רגב (נציג ערוץ 10 היה בדרכו לוועדה, אך "נתקע בפקקים" ולא הגיע). כן הגיעו לדיון הכתבת לענייני משטרה של גל"צ הדס שטייף והפרשנית הצבאית של תאגיד השידור, כרמלה מנשה.

 

בישיבה מסרה יו"ר הוועדה תומא סלימן, כי תפנה בקרוב למשרד התקשורת בדרישה שיפעיל רגולציה באופן שיצור מגבלות על הסיקור של מקרי תקיפה מינית, שלעתים קרובות מאופיין בחטטנות, תיאורים ארוטיים ונטייה לצהוב ולסנסציוני. לדבריה, פניותיה בעבר לראשי משרד התקשורת בנושא – לא נענו.

 

עוד הוחלט, לפעול לאמץ קוד אתי חדש לעבודת העיתונאי המסקר מקרים של אונס או תקיפה מינית, שיהיה למעשה ריענון של הצעת הקוד האתי שגיבשה בינואר 2013 ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר, ראשת פרוייקט רפורמות במדיה במכון הישראלי לדמוקרטיה, בשילוב של עקרונות  נייר העמדה, שהגיש היום איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית לעיונה של הוועדה.

 

בהצעת קוד האתי לסיקור עיתונאי של מקרי אונס או תקיפה מינית נאמר, בין היתר, כי הזכות לסקר את תופעת עבירות המין והאלימות המינית חייבת להיות מאוזנת עם החובה להגן על נפגעי עבירות המין, ובהתחשב בגילם, בגרותם ומידת התפתחותם הפיזית והרגשית. לדבריה, יש לקחת בחשבון כי תיאור של עבירות מין בכלי התקשורת עלול לעודד את המשך קיומן של עבירות אלה.

 


בהצעת הקוד האתי לסיקור עיתונאי של מקרי אונס או תקיפה מינית נאמר כי "יש להקפיד הקפדה יתרה על זכותם של נפגעי עבירות מין לפרטיות ולכבוד, ולשקול כל העת זכויות אלה אל מול זכות הציבור לדעת. במקרים גבוליים, יש לבצע שקילה זו בסיועו של איש מקצוע מתחום הטיפול העוסק בפגיעה מינית"


 

"לפיכך", נאמר בהצעת הקוד האתי, "יש להקפיד הקפדה יתרה על זכותם של נפגעי עבירות מין לפרטיות ולכבוד, ולשקול כל העת זכויות אלה אל מול זכות הציבור לדעת. במקרים גבוליים, יש לבצע שקילה זו בסיועו של איש מקצוע מתחום הטיפול בתחום העוסק בפגיעה מינית. כמו כן, יש להקפיד שלא לפרסם כל פרט שיש בו כדי להביא לזיהויו של נפגע או של מי שהתלונן שנפגע מעבירה מינית ולנקוט זהירות בעת השימוש בפרוטוקולים מתוך חקירות ובחומרים רגישים שיש בהם כדי פגוע בכבוד הנפגעים, או לחשוף פרטים פוגעניים אודותיהם.

 

בנייר העמדה אותו הגיש לוועדה איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, בראשות אורית סוליציאנו, נאמר כי אמנם לעתים ביקשו הנפגעות של עבירת מין להתראיין לעיתונות מיוזמתן כדי להוציא את סיפורן החוצה, ואולם בלא מעט מקרים כלי התקשורת הם שפנו לנפגעות בחיפוש אחר "סיפור" ובמהלך הראיון הן נקלעו למצוקה נפשית.

 

"בעידן הרשתות החברתיות, החיבור בין כלי התקשורת לבין נפגעות של אונס ותקיפות מיניות הוא קל ומהיר מתמיד", נכתב בנייר העמדה. "הנגישות הקלה הזו הובילה לפריצת גבולות לא רצויה ואף פוגענית, בשנים האחרונות מגיעות לפתחנו תלונות רבות של נשים שנפגעו במפגש עם עיתונאים, בין בעקבות השיחות שניהלו עמן העיתונאים מאחורי הקלעים ובין אם מהכתבות שהתפרסמו. המרואיינות האלה חשו שלא נעשה עמן צדק".

 

סוליציאנו מתריעה על כמה סוגי טקטיקה שנוהגים עיתונאים המבקשים לראיין נפגעות אונס או תקיפה מינית: פנייה אל הקורבן בשעות בלתי שגרתיות, באופן חסר גבולות ומטריד; הסתרה חלקית של נסיבות הסיקור וההקשר בו ישולב הראיון; פיזור הבטחות ללא כיסוי ביחס להשפעות הפירסום על מצבן ("זה יעזור לך"); "נדנוד והתשה של נפגעות, תוך הפעלת מניפולציות רגשיות עליהן; פנייה למקורבי הנפגעת, כדי שישכנעו אותה להתראיין, כאשר אלה לעתים אינם מודעים לפגיעה שתיגרם לה.

 

בנייר העמדה נטען כי הדיווחים בתקשורת על נפגעות אונס או תקיפה מינית נעשים לעתים תוך הפעלת לחץ על הקורבן להיכנס לפרטים, מעבר לפרטים אותם התכוונה הנפגעת לשתף עם העיתונאי. אייטמים משודרים לא פעם גם אחרי הנפגעת חזרה בה מהסכמתה לפירסום הראיון עמה. לא אחת הפרסום כולל הטלת האחריות על הנפגעת, באופן גלוי או סמוי (האשמת הקורבן) או שהאלימות המינית מוצגת כנורמלית וטבעית או כהשתובבות ארוטית. לעתים גם עיתונאים נוטים לייחס מניעים זרים לתלונה של הנפגעת נגד התוקף.

 

"אף כי ברובם של המקרים אין לעיתונאים שום כוונת זדון, ועתים קרובות הם דווקא אוהדים את הנפגעת מהעבירה המינית ומבקשים לתרום לעשיית צדק – לפעולות שלהם עלולות להיות השלכות קשות, נפשיות ופיזיות על הנפגע", נכתב.

 

כדי להגיע לסיקור תקשורתי מאוזן המכבד את רצונה ומשאביה הנפשיים של הנפגעת, מציע נייר העמדה לנקוט בחמישה אמצעים: מערכות העיתונים יאמצו קוד אתי לסיקור לא פוגעני של מקרי אונס ותקיפה מינית; יתקיימו הכשרות חובה לעיתונאים ועיתונאיות המסקרים מקרים של אלימות מינית; יתקיימו קורסי חובה על סיקור וראיונות הוגנים במסגרת לימודי עיתונאות ותקשורת; ייערך מפגש עם נפגעות תקיפה מינית במסגרת ההכשרות, כדי שעיתונאים ייחשפו לשפת הטראומה המינית ויפתחו רגישות בהתאם ושהמערכות ייעזרו בליווי מקצועי תקשורתי של מומחי איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית.

 

סוליציאנו אמרה היום לאתר אגודת העיתונאים בתל אביב כי האיגוד בראשותה כבר קיים הכשרות לעיתונאים בידיעות אחרונות ובאתר וואלה בנוגע לדרכי הסיקור של עבירות מין, "אבל זה לא מספיק, ואני רוצה לקיים דיאלוג עם כל העורכים בכלי התקשורת, כדי להטמיע את עשר הדיברות של סיקור התחום הזה".

 

"עיתונאים מתקשרים לנפגעות עבירות מין ומפעילים עליהן לחץ רגשי כדי שיסכימו להתראיין ולספר הכל, תוך ירידה לפרטים אינטימיים", היא הוסיפה. "זו הבעיה בתמציתה".

 

נציב פניות הציבור של הרשות השניה, דוד רגב, אמר לנו היום, כי מדי שנה מגיעות לשולחנו מאות פניות של צופים המתלוננים על הקרנת פרסומות סקסיסטיות וקיום ראיונות עם נפגעות תקיפה מינית, המשרים תחושה של מבוכה ואף ניצול של מצוקתן הנפשית. "אם הגענו למצב שכתבת שאלה ילדה בת 7, קורבן לתקיפה מינית, מה בדיוק עוללו לה – אז חצינו את הגבול", אמר.

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz