728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

יותר עניה, פחות ישראלית

יותר עניה, פחות ישראלית
מבט אל ירושלים מהר הזיתים.צילום: (Terrazzo (CC BY 2.0

"אנו חיים במציאות בלתי אפשרית. יום ירושלים, שבא להדגיש את איחוד העיר, מייצג מצב שקשה להשלים עמו", אומר העיתונאי והסופר דני רובינשטיין, איש ירושלים

"יום ירושלים שחל היום לא ממלא אותי בשמחה. אנו חיים במציאות בלתי אפשרית שלא נותנת לי סיבה להרגיש שאני חלק מהחגיגה. יום ירושלים, שבא להדגיש את איחוד העיר, מייצג מצב שקשה להשלים עמו". כך אומר העיתונאי והסופר דני רובינשטיין, איש ירושלים.

 

רובינשטיין, 81, עוסק שנים רבות בחקר ובפרשנות של הסכסוך הישראלי פלסטיני, תחילה במסגרת עיתון דבר, בהמשך בעיתון הארץ, שבו שימש כפרשן לענייני ערבים וחבר המערכת, ואח"כ בעיתון כלכליסט. בצד הרצאות שהוא נותן, הוא פירסם חמישה ספרים בעברית, האחד על גוש אמונים ויתר על הסכסוך הישראלי- ערבי ועוד שלושה ספרים באנגלית באותם נושאים.

 

לדבריו, הנתונים בשטח בכל הנוגע לירושלים הם סיבה לדאגה אמיתית לכל מי שרואה עצמו ציוני. זאת, מכיוון שלפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) חלקם של ערביי מזרח ירושלים בכלל האוכלוסיה בעיר עלה מ-25% ב-67', ל-38% – 40% כיום, בעוד ששיעור התושבים החרדים הוא 35%.
 

דני רובינשטיין

"יוצא שלשתי קבוצות אלה באוכלוסיית ירושלים, הראשונה אנטי ציונית והשניה א-ציונית, יש רוב של כ-75% מתושבי הבירה. הרוב הזה אינו מניף לעולם את דגל ישראל וביום העצמאות מקיים שגרת לימודים בבתי הספר. הישראלים החילונים, המסורתיים והדתיים גם יחד, המגדירים עצמם כציונים מהווים רק 25% מהתושבים. ויחס זה ממשיך מיום ליום להשתנות לרעת האחרונים", אומר רובינשטיין.
 

בכל זאת, ירושלים אינה ככל מקום אחר בישראל ויום ירושלים הוא יום חג.

"ירושלים הולכת ונעשית יותר ויותר עניה ופחות ישראלית. רוב חברי ומכרי עזבו – או מתכוונים לעזוב – את העיר בעתיד הלא רחוק. מבין שלושת ילדי, שניים כבר אינם גרים בירושלים. האחת עברה למושב ליד פתח תקווה ובן אחר עזב לקיבוץ. הבת השלישית עדיין מתגוררת בעיר. היא עובדת כאוצרת באוניברסיטה העברית, אבל מכיוון שבעלה עובד בחברת אינטל בקריית גת, גם היא עשויה לעזוב את ירושלים. אז בוא נגיד שהחגיגה הזו לא שלמה. ממש לא".

 


 

"חלקם של ערביי מזרח ירושלים בכלל האוכלוסיה בעיר עלה מ-25% ב-67', ל-38% -40% כיום, בעוד ששיעור התושבים החרדים הוא 35%. לשתי קבוצות אלה באוכלוסיית ירושלים, הראשונה אנטי ציונית והשניה א-ציונית, יש רוב של כ-75% מתושבי הבירה. הרוב הזה אינו מניף לעולם את דגל ישראל וביום העצמאות מקיים שגרת לימודים בבתי הספר"


 

– חלק מהצוות הרפואי של בתי החולים בירושלים ולא מעט מהמרצים באוניברסיטה העברית עברו לגור בקרבת ירושלים, כמו מבשרת ירושלים או קריית יערים. הם לא ממש נטשו את העיר.

"מי שגר במבשרת, או בקריית יערים, גר במבשרת וקריית יערים. ישובים אלה אינם ירושלים. מדובר באנשים שמרגישים, כמוני, שירושלים השתנתה לרעה, והם מהווים בה מיעוט שלא מרגיש בה בנוח. מה שעדיין מחזיק אותם בפרוזדור ירושלים הוא משלח היד שלהם.

 

– לפי הלמ"ס, קיימת הגירה שלילית מירושלים בהיקף של 8,000 איש בשנה. מכיוון שהיעדים של העוזבים הם בית שמש, תל אביב וביתר עילית, אפשר להסיק כי את העיר עוזבים לא רק חילונים, אלא גם חרדים.

"ההגירה השלילית אכן מקיפה את כל סוגי האוכלוסיה היהודית והסיבה לכך היא איכות החיים המידרדרת של העיר. התנועה בעיר איומה. היא מתנהל בצפיפות, במערב העיר כמו במזרחה. במזרח העיר העירייה כמעט ולא משקיעה בסלילת מדרכות ובניקיון. במה היא כן משקיעה במזרח העיר? במתן שמות לרחובות ובמספור הבתים. ומדוע היא עושה זאת? התושבים הערבים מסבירים זאת בכך שבאמצעות מתן שמות לרחובות ומספור הבתים היא תוכל לשלוח קנסות על חנייה אסורה.
 

"על הצפיפות אפשר להוסיף את מדיניות העיריה לעודד מעבר של תלמידי ישיבות למאחזים חרדיים במזרח העיר, ואת הקצאת סכום של עשרות מיליוני שקלים כדי לשמור על המשפחות המתגוררות בעיר דוד, והרי לך עילה למתיחות ולהפגנות".

 

– במה תועיל העברת השגרירות האמריקאית לירושלים שתהיה השבוע? המהלך יתרום לתהליך השלום?

"קודם כל, היום ומחר אי אפשר בכלל להסתובב ברחובות העיר, בגלל ההפגנות בעד ונגד. אבל ההפגנות האלה ידעכו תוך שבוע- שבועיים. לא אכפת לי שהשגרירות עוברת לירושלים, אבל עליה לשרת את שני חלקי העיר, ולא רק את תושבי חלקה המערבי. המיקום של השגרירות אינו מקרי: שכונת ארנונה שהיא על התפר שבין שני חלקי העיר.

 

– כלומר, אתה לא רואה את הפלסטינים הופכים עולמות בנושא השגרירות.

" הפלסטינים נמצאים במצב כל כך נואש, עלוב וירוד , עד שמעט הצעקות שהם יקימו לא יזכו לשום התייחסות רצינית. הם איבדו את התמיכה הבינלאומית. העולם הערבי אינו מתעניין בהעברת השגרירות. נתניהו יודע את זה ומנצל את זה עד הסוף. אין לו מניע ללכת לקראת פתרון או הסכם שלום, אלא לדרוך במקום תוך התבססות על כוחנו הצבאי. התוצאה היא שאנחנו הולכים בצעדים ברורים לקראת מדינת אפרטהייד – ומזה אני מודאג,  כי בטווח הרחוק יותר אי אפשר להחזיק משטר כזה והעניין ישחק לטובת הערבים".

 

-בחזרה לעניין הרוב הלא ציוני שנוצר בירושלים. מכיוון שלערביי מזרח ירושלים יש זכות בחירה לעירייה, יכול להיבחר ערבי לראשות העיר.

"אם מחר בבוקר ח"כ אחמד טיבי יחליט להתמודד על ראשות העיר, הוא יוכל להיבחר ללא קושי. העניין הוא שאבו מאזן לא יתן לו להתמודד, כי ההתמודדות היא בגדר הכרה בסיפוח של מזרח ירושלים. אני בטוח שיש עוד מועמדים ערבים שהיו רוצים להתמודד על ראשות העיר, אבל הרשות הפלסטינית מונעת זאת מהם. אתה יודע מה? גם ישראל לא תיתן לזה לקרות. סמוך על הממשלה שהיא תמצא דרך מתוחכמת ותיזום תקנות שלא יאפשרו למועמדים ערבים להתחרות על המשרה הזו".

 

-אתה עצמך נשאר לגור בירושלים?

"אני כנראה אמשיך לגור בירושלים כי אני רגיל אל העיר הזו. גם מזג האוויר היבש הוא שיקול חשוב. אני לא סובל את הלחות של תל אביב בקיץ. אבל הסיבה העיקרית היא, שאני בכל זאת אוהב את העיר הזו".

1 תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

1 תגובה

  • yigale
    14 במאי 2018 @ 10:53 am, 10:53 am

    הנתון של 75% רוב לא ציוני מתושבי ירושלים אינו מדוייק:

    אכן 38% מתושבי ירושלים הם ערבים, אך שיעור החרדים (37%) מחושב מתוך האוכלוסייה היהודית ולא מסך האוכלוסייה בירושלים
    (23%), ביחד מדובר ב-60%. 40% מהתושבים הם יהודים לא חרדים. כך שמדובר ברוב ברור שאינו ציוני, אך לא 75%.

    הגב

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz