728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

בהעדר כוונת זדון

בהעדר כוונת זדון
אילוסטרציה: pixabay

בית המשפט זיכה אדם נגדו הוגשה קובלנה פלילית לפי חוק איסור לשון הרע לאחר ששיתף סרטון בפייסבוק. לא הוכח כי "פעל מתוך יסוד נפשי סובייקטיבי של רצון לפגוע"

חוק לשון הרע קובע כי הוצאת לשון הרע נחשבת כאחת מהשתיים: עוולה אזרחית המחייבת מתן פיצויים לצד הנפגע, או עבירה פלילית, שעונשה יכול להגיע עד שנת מאסר. לפי החוק ניתן להרשיע את המפרסם כמי שעבר עבירה פלילית, אם הוכח שהוא פעל מתוך "יסוד נפשי" של כוונה לפגוע.

 

מנכ"ל עמותת בית אורות, שהפעילה את הישיבה בהר הזיתים, הגיש קובלנה פלילית נגד תלמיד לשעבר ששיתף בפייסבוק סרטון שמתח ביקורת על התנהלותה של הישיבה ועל המנכ"ל עצמו. בית משפט השלום החליט, לפני שבועיים, לזכות את התלמיד לשעבר, לאחר שהשופט לא מצא הוכחה לכך שהתלמיד עשה את השיתוף מתוך כוונה לפגוע במנכ"ל העמותה.

 

המנכ"ל, שלמה יעקב צוויקלר, טען בקובלנה שהגיש נגד התלמיד לשעבר, אליהו ברץ, כי בעקבות ירידה במספר התלמידים בישיבה והחלטת העמותה להחליף את ראש הישיבה, נקט הנאשם בפעולות שמטרתן ביזוי שמו הטוב של המנכ"ל והשפלתו ברבים.

לטענת צוויקלר, ברץ הפיץ בפייסבוק סרטון וכן קישור לאתר אינטרנט שהכילו תכנים בגנותו. הסרטון הופץ בקרב חבריו של ברץ ובקרב חבריו של הקובל ובני משפחתו.

 

עוד טען מנכ"ל העמותה כי הסרטון אותו שיתף הנאשם בחשבון הפייסבוק שלו, מציג אותו כרמאי, כמי שפעל לרעת הישיבה, הלין את שכרם של רבניה, נמנע מלשלם עבור אוכל, חשמל ומים לישיבה, פנה לערכאות משפטיות בחוסר תום לב כדי לפגוע בישיבה ועוד.

 

לדברי צוויקל, הוכחה כוונת הנאשם לפגוע בשמו הטוב, בשל נסיבות הפרסום: היריבות בין הנאשם לבין צוויקלר, היותו של הפרסום חריף ופוגעני, הימנעות הנאשם מלתקן את הפרסום, פרסום הסרטון מתוך כוונה לתמוך בצד המתנגד לקובל, הנאשם לא בירר אם תוכנם של הסרטונים הוא אמין, כמו גם ניסיונותיו של הנאשם להגביר את חשיפת הסרטון.

 

"לנאשם לא עומדת אף אחת מההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, ובכלל זה הגנת אמת בפרסום. גם הגנת תום הלב נשמטת, מאחר שהפרסום הוא שקרי", טען מנכ"ל העמותה.

 

מנגד טען ברץ כי הקובלנה נועדה להשפיע על הליך משפטי אחר שמנהלים הצדדים (ברץ והישיבה) ולהשחיר את פניו. באי כוחו הדגישו את הזהירות שיש לנקוט בקביעה שיש עבירת לשון הרע, לנוכח התנגשותה עם חופש הביטוי, בפרט כשמדובר בביטוי באינטרנט.
 

עוד טען ברץ, כי הוא לא ערך את הסרטון וכי יש להבחין בין פרסום בפייסבוק של תוכן כשהמפרסם הוא עורכו המקורי, לבין שיתוף או חיבוב ("לייק) של פוסט. לדבריו, אין לראות את השיתוף או החיבוב כפרסום לעניין חוק לשון הרע, להבדיל מן הגורם שערך את הסרטון. עוד הוא טען שאין בסיס לטענת הקובל כי התכוון לפגוע במנכ"ל העמותה וכי לא הוכח שמטרת "תיוג" האנשים בשיתוף הסרטון נגעה לזהותו של הקובל.

 

השופט אוהד גורדון קבע בהכרעת הדין כי מנכ"ל העמותה לא עמד בנטל להוכיח את היסוד הנפשי שהניע את מעשהו של התלמיד לשעבר כפי שקובע סעיף 6 לחוק לשון הרע. "הגם שהוצגו ראיות התומכות בעמדת הקובל, קיימות ראיות מנגד המבססות ספק סביר בשאלה אם הנאשם פעל מתוך כוונה לפגוע", הוא קבע.

 

לדברי השופט, על פי חוק איסור לשון הרע, כדי שמעשה יצא מגדר עוולה אזרחית ויהפוך לבסיס להטלתה של אחריות פלילית, נדרש כי הוא יבוצע "בכוונה לפגוע". "האחריות הפלילית בגין פרסום לשון הרע היא מצומצמת, ולביסוסה נדרש להוכיח, בדרגת ההוכחה הנדרשת בפלילים, כי המפרסם פעל מתוך יסוד נפשי סובייקטיבי של רצון לפגוע", ציין השופט.

 

עוד אמר השופט גורדון כי המקרה הנדון מוביל אותו למסקנה שקיים ספק סביר בשאלת קיומה של כוונה לפגוע. הוא קיבל את טענתו של ברץ כי שיתף את הסרטון מתוך גישה רעיונית ומתוך הזדהות עם צד אחד בסכסוך שניטש בישיבה ולאו דווקא כדי לפגוע במנכ"ל העמותה עצמו. "לא הופרכה האפשרות כי הנאשם החליט לשתף את הסרטון מתוך רצון להפיץ את טענותיו של הצד בו הוא תמך ולהביאן לידיעת הגופים התורמים כספים לישיבה, וכך לסייע לאותו צד בסכסוך, ולא מתוך רצון לפגוע אישית בקובל", קבע השופט. הוא החליט לזכות את ברץ, תוך מתן זכות ערעור למנכ"ל העמותה לבית המשפט המחוזי.

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz