728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

קווי הגבול של חופש הביטוי

קווי הגבול של חופש הביטוי
אילוסטרציה: pixabay

"חוק הפייסבוק": האם הצעת החוק שנידונה בכנסת ומבקשת לקבוע הליכים חריגים להסרת תכנים המהווים עבירה מרשת האינטרנט מהווה פגיעה בחופש הביטוי?

הוועדה המשותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט ולוועדת המדע והטכנולוגיה,  לדיון בהצעות חוק בנושא הסרת תוכן שפרסומו מהווה עבירה מרשת האינטרנט – המכונה "חוק הפייסבוק" – המשיכה אתמול (שני) להכין לקריאות שנייה ושלישית את הצעת החוק הממשלתית, אליה מוזגה הצעת החוק הפרטית בנושא שיזמה חה"כ רויטל סויד.
 

הצעת החוק, שעברה בכנסת בקריאה ראשונה בינואר 2017, יוצרת כלי אכיפתי חדש, במסגרתו יוסמך בית המשפט לעניינים מנהליים להורות בצו על הסרת תוכן מאתר אינטרנט במקרים בהם מתקיימים שני תנאים מצטברים: האחד, שפרסום התוכן מהווה מעשה שהוא עבירה פלילית, והשני, שיש אפשרות ממשית שהמשך פרסום התוכן יפגע בביטחונו של אדם, בביטחון הציבור או בביטחון המדינה. הצו המוצע אמור לחול על תוכן שמופיע ברשתות החברתיות, כגון פייסבוק, יוטיוב, טוויטר וכדומה, וכן על ספק שירות איתור אינטרנטי כגון גוגל, אשר ביחס אליו הצו יורה שלא לאפשר את איתור התוכן הפוגעני בתוצאות החיפוש.

 

הצעת החוק מעוררת ביקורת קשה. בהתייחסות שהעביר איגוד האינטרנט הישראלי לוועדה המשותפת, נכתב, בין השאר: "אין ספק יש כי לפעול לצמצום העבריינות באמצעות רשת האינטרנט באופן כללי, וכי הרשתות החברתיות צריכות לסייע במיגור ההסתה ברשת מקום בו מתקיים ביטוי המניע לפעולת טרור ולהענות לבקשות של גורמי האכיפה השונים באופן מהיר ואפקטיבי. אולם, הסרת תכנים צריכה להיעשות רק לאחר בחינה קפדנית של ערכאה שיפוטית מתאימה ולאחר שנבחנו כל הראיות בהתאם לדיני הראיות.

 

"במקביל, יש לפעול לאיתור ותפיסת העבריינים ולא להתמקד אך ורק בהסרת תוכן פוגע. כמות התכנים המועלית לרשת בכל יום עצומה. ניסיון להסיר כל את התכנים מבלי לתפוס את העבריינים יביא אך ורק למרדף מתסכל של חתול ועכבר. יש לפעול להגשת כתב אישום נגד העבריין ובמקביל לבקש צו מניעה להסרת התכנים שהעלה. כל אלה מתאפשרים כבר בחקיקה הקיימת היום ואינם מצריכים חקיקה נוספת המסכנת את חופש הביטוי".

 

בדיונים קודמים, הסבירו גורמי התביעה כי כיום הם פונים לרשתות החברתיות בבקשות להוריד חומרים פוגעניים באופן "וולונטרי" לפי תנאי השימוש שלהן, ונמסר כי גורמים ממשלתיים אחרים פונים אף הם. כדי להגביר את השקיפות והפיקוח על פניות אלה, מוצע להטיל חובת דיווח על המסלול ה"וולונטרי" האמור, שיכלול התייחסות לסוג העילה שבגינה הם פונים.

 

יו"ר הוועדה חה"כ ניסן סלומינסקי (הבית היהודי) ביקש  לברר האם להנהלת בתי המשפט יש הסדר מיוחד עם הרשתות החברתיות, שכשהיא פונה להסרה לרשתות החברתיות, מיד מורידים – ונענה בשלילה. לאחר מכן אמר כי אינו רוצה "שפייסבוק וגוגל יקבעו לנו את גבולות חופש הביטוי, שיקבעו מה לנטר ומה לא. אני לא מוכן שקריאה לטרור או רצח יישארו שבועיים ברשת עד שבימ"ש יכריע. לכן הצעתי היא כי בימ"ש יהיה חייב על פי חוק תוך תקופה קצרה מאוד של 24 שעות לסיים את הדיון ולהוציא החלטה במקרים החמורים. זו תוכל להיות אלטרנטיבה לניטור. אבקש כי כל הגורמים יגיעו להסכמה על נוסח לפתרון הזה כדי שנוכל בדיון הבא להשלים את הצעת החוק ולהצביע".

 


חה"כ רויטל סויד: "אני מבינה את החששות מהוולונטריות והקשר הישיר מול פייסבוק וגוגל- מעצמות הרשת. אני מבינה גם את חשש הרשתות מהמגבלות שיחולו עליהן – אבל חייבים להתקדם. בעולם רואים שרק חקיקה והטלת סנקציות פועלים. אנחנו בעידן הווירטואלי שבו אין לנו את הזמן לחיות כמו עד היום עם תלונה למשטרה וישיבה של פרקליטות על התיק"


 

חה"כ רויטל סויד (המחנה הציוני): "אי אפשר למשוך את השמיכה בלי סוף ולצאת בסוף בלי כלום. אני מבינה את החששות מהוולונטריות והקשר הישיר מול פייסבוק וגוגל- מעצמות הרשת, אני מבינה גם את חשש הרשתות מהמגבלות שיחולו עליהן אבל חייבים להתקדם. בעולם רואים שרק חקיקה והטלת סנקציות פועלים. אנחנו בעידן הווירטואלי שבו אין לנו את הזמן לחיות כמו עד היום עם תלונה למשטרה וישיבה של פרקליטות על התיק. כשמתפרסם פוסט עם הטרדה מינית או הסתה לטרור אנחנו חייבים להיות מסוגלים לעמוד בקצב ההתקדמות הטכנולוגית הזו".
 

עו"ד ברק לייזר, היועץ המשפטי של הנהלת בתי המשפט: "השיח היום אלים. כל 5 דקות נרשמת קללה בפייסבוק ויש 230,000 קריאות בשנה נגד מערכת המשפט. תמונות של שופטים בפוטומונטאז' פורנוגרפי, כמתעללי ילדים, או של נשיאת העליון במדים נאצים ועוד. כתבנו נוהל עבודה מפורש שתכליתו לוודא שפעילותנו מתמקדת רק בדברים החמורים שיש בהם משום הסתה לאלימות כלפי שופטים. מתוך ה-230,000 אנחנו מטפלים רק ב-38 מקרים מאוד חמורים כמו איחולי מוות לשופט רובינשטיין ששכל את בתו ועוד. כשהציבור נחשף לפרסומים כאלו, נפגם האמון של הציבור בבימ"ש ברמות הגבוהות ביותר".

 

"מרבית בעלי הדין מגיעים לבימ"ש פעם אחת בחייהם ובין היתר בודקים מידע על השופט וכשאתה נחשף לתמונות פוטומנטאז' פורנוגרפיות זה עושה משהו למתדיינים. אנחנו רואים עצמנו כשלוחי הציבור. אנחנו עושים שימוש בכלים שהאינטרנט מאפשר לגולשים באופן שוטף ולא בשום כלי יצירתי כזה או אחר, לא מנהלים מעקב בכלים טכנולוגיים אלא בהתאם לתנאי השירות שמוגדרים באתרים ומסבים תשומת לב לפרסומים הבעייתיים. אין לנו צו בימ"ש ולכן אנחנו פונים כמו כל משתמש ובמקרים המובהקים אנחנו מצליחים כי לגופים כמו פייסבוק או טוויטר ברור שיש כאן התבטאות חמורה. אנחנו מראים את סעיפי העבירה ועל פי רוב הגופים פועלים להסרה. אין לנו שום יחס מועדף ואנחנו נתקלים בקשיים רבים ומטורטרים".

 

מפקד מרכז הסייבר של המשטרה רפ"ק בילי בילנבוים: "סל העבירות שהמשטרה מטפלת בהן מתואם מול הפרקליטות. מרבית הפניות הן כאלו שהרשויות הבינו שאגב חקירה נדרשת הסרת תכנים כמו בעבירות מין. בנוסף, יש מספר עבירות סחיטה מינית המתרחשות בפלטפורמות מחוץ למדינה ואנחנו רוצים לפעול במהירות. המשטרה מביאה את המידע לרשת החברתית שעל גבה מבוצעת סחיטה מינית. זו אחת העבירות המובילות היום בכל המגזרים על גבי הרשת – בגדר מגיפה. מדובר על עשרות אנשים מאוימים מדי שנה. אחד הדברים המשמעותיים הוא לתת את הכלים לאזרחים לפנות לבד לפלטפורמה להסיר תוכן. ההצלחה שלנו עומדת על 80% הסרה בגלל ההתמקצעות לדעת על מה לפנות ועל מה לא לפנות. ברוב המקרים לאזרח יש יותר כוח. צריך להבין שגם הליך משפטי בו מוצא צו לרשת חברתית הוא עדיין הליך וולונטרי. אם זה לא לפי הקריטריונים של החברות הן לא יסירו".

 


עו"ד ברק לייזר, היועץ המשפטי של הנהלת בתי המשפט: "השיח היום אלים. כל חמש דקות נרשמת קללה בפייסבוק ויש 230,000 קריאות בשנה נגד מערכת המשפט, מתוכן אנחנו מטפלים רק ב-38 מקרים מאוד חמורים. כשהציבור נחשף לפרסומים כאלו, נפגם האמון של הציבור בבית המשפט ברמות הגבוהות ביותר"


 

עו"ד חיים ויסמונסקי מפרקליטות המדינה: "במקרה שהעבריין יושב בחו"ל מחוץ לטריטוריה שביכולתנו לפעול, עם חברה כמו טוויטר שמידת השת"פ איתה ירודה ויש בה הרבה מאוד הסתה לטרור אני לא הולך על האפיק הוולונטרי, כי נוח לי לעבוד איפה שיש סיכוי וכאן החוק יכול לעזור. יש לנו מעל 12,000 פניות ואם מדובר ב-10% של סירובים חמורים המצדיקים את ההתערבות זה כבר מדבר על מעל 100 פניות לבימ"ש. לכן תמיד נעדיף את האפיק הוולונטרי כי בהליך בימ"ש גם אם נקצר את הזמנים יהיו 48 שעות מרגע הדיווח וזה פרק זמן ארוך בעיקר לתכנים אלימים. היום פייסבוק נענית תוך שעות בודדות למרבית הפניות שלנו ורק מה שיותר מורכב הולך למנגנוני הסלמה פנימיים וזה מתעכב יותר כדי שעוד עין תראה".

 

עו"ד אסנת חיטרון ממשרד המשפטים: "בשל חשיבות ההגנה על חופש הביטוי הבסיס להסרת תוכן הוא שתהיה פנייה לגורם שיפוטי. יש הבדל גדול בין פנייה לבין צו בימ"ש שהוא מחייב".

 

ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה: "גם כאשר מדברים מאוד לא יפה על שופטים, דבר ראשון צריך להגיש תלונה במשטרה. עם כל הכבוד לשופטים אסור לייצר מנגנונים כאלו. החוק הזה ייתכן שהוא מוצדק במקרי אלימות או לגבי אנשים העוברים על החוק ויושבים מחוץ לגבולות ישראל אך כשמדובר על הנהלת בימ"ש הכותבים יושבים בישראל. מה שמאוד מפריע הוא העבירות הקשורות בחופש ביטוי פוליטי. אם נכתב ב'חדרי חרדים' מאמר שקורא לתלמידי ישיבות להשתמט אפשר להוציא צו שופט ולהסיר תוכן זה בשל סעיף של הסתה להשתמטות. כך גם 'תעמולה תבוסתנית', פרסום ידיעות כוזבות שמטרתם לגרום פחד ובהלה כמו 'הערבים נוהרים' במקרים אלו יש לפתוח בחקירה ולבקש מהשופט להסיר את התוכן. לפי הצעת החוק אין שום אחריות לפתוח בחקירה, לא להגיש תלונה אלא רק להוכיח בלי רף פלילי".

 

נועה אלפנט לפלר מנהלת מדיניות ציבורית גוגל ציינה כי "יש טופס פנייה ייחודי לבקשה להסרת תוכן עבור ממשלות וגורמים ממשלתיים ואנחנו שמחים על העבודה האפקטיבית. הכל בהתאם לכללים המפורסמים אצלנו."

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.