728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

התנכלות תעסוקתית

התנכלות תעסוקתית
אילוסטרציה: pixabay

בית הדין לעבודה מתח ביקורת על הוצאה לאור שמנהליה התעמרו בעובדת כבדת ראייה ופיטרו אותה שלא כדין - ופסק שהעובדת תפוצה בסך 108 אלף שקל

עובדת בהוצאת הספרים כ.בונוס הפצות בע"מ (יבנה בונוס), שפוטרה ובמהלך עבודתה סבלה מהתעמרות מצד מנהליה, תפוצה בסך 108 אלף שקל. כך קבע בשבוע שעבר בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.
 
רוזיה מג'ר, אם חד הורית ומפרנסת יחידה, עבדה כמגיהה וכמשווקת ראשית של ספרי לימוד בהוצאת הספרים במשך שמונה שנים. בתביעה שהגישה נגד ההוצאה, באמצעות עו"ד גולן אשטון, היא טענה כי מנהלה, דניאל בן יהודה, התעמר בה, השפיל אותה ו"ירד" עליה ללא הפסקה. לטענתה, לאחר שהיא חלתה, הפכה ההתעמרות בה לחלק משגרת יום העבודה שלה במקום.
 
מהתצהיר שמג'ר הגישה לבית הדין עולה שהיא סבלה מהתעללות מילולית קשה, שגרמה לה להתפרצויות בכי ודיכאון. לטענתה המנהל בן יהודה וממונה אחר, חיים כהן, התייחסו אליה כאל "אוויר" ואחד מהם הרבה לצעוק עליה ולגעור בה וחייב אותה לעמוד על הרגליים שעות מרובות בתקופה בה סבלה מזיהום ברגליים. לטענתה, היא פחדה ללכת לרופא מחשש ש"יעשה לה פרצופים".
 
בן יהודה הודה בחקירתו בבית הדין כי בהתנהלותו מול העובדת כינה אותה לא פעם "מטומטמת" ו"מפגרת". עם זאת, הוא הוסיף כי בינו לבין העובדת שררה מערכת יחסים בלתי פורמלית, אשר אפשרה התבטאויות מסוג זה.

 

השופטת יפית זלמנוביץ גיסין כתבה בפסק דינה שהיא מאמינה לדבריה של מג'ר שהעידה מדם ליבה ונראתה נסערת עת נאלצה לשחזר את תחושותיה במקום העבודה. היא ציינה כי תיאוריה של העובדת את היחס אליה במקום העבודה הם אותנטיים ומתארים את החוויה שלה, הסובייקטיבית, שגרמה לה לתחושת השפלה.
"אלימות מילולית והצקות הן מטרד משמעותי הפוגע במוטיווציה של העובד ויש לו השלכה שלילית על איכות חייו", קבעה השופטת. לדבריה, המונח "התעמרות בעבודה" אותו העלתה התובעת, טומן בחובו סוגים שונים של התנהגויות. "בעניינו הוכיחה התובעת כי סבלה מהתנהגותו של המנהל, שעלתה לכדי התנכלות וגרמה לה לחווייה של השפלה ואבדן הערך העצמי.

 

על פי השופטת זלמנוביץ גיסין, אף שמדובר במעסיק פרטי והפררוגטיבה לנהל את עסקו כראות עיניו היא כמעט בלתי מוגבלת, יש לזכור שלא מדובר בזכות מוחלטת וכפי שכל מעסיק מחויב לוודא שהוא מעניק לעובדיו ועובדותיו סביבת עבודה נקייה מהטרדה מינית, עליו לוודא כי אף לא אחד מעובדיו או עובדותיו חווה עלבונות והתנהגויות שיש בהן כדי לרמוס את כבודו של העובד.

 

יוסף כהן, מנציגי ההנהלה טען בעדותו בבית הדין כי נסיבות חייה של התובעת כאם חד הורית, הם שעמדו בבסיסי הקשיים שחוותה, הלחצים האישיים והקושי. ואולם השופטת דחתה את דבריו והגדירה אותם כלא אמינים. "עובד, יהיו הקשיים האישיים שהוא חווה אשר יהיו, אין מקום או הצדקה להתעמר בו", היא קבעה.

 

מפסק הדין עולה כי מצבה הרפואי של התובעת, שהתבטא במגבלות ראייה ואחרות, ואשר החמיר במהלך השנים, והיעדרויותיה הארוכות מהעבודה, גרמו לחברה לאבד את מעט אורך הרוח בו נקטה כלפי העובדת, ובאוקטובר 2015 הוחלט לפטר אותה.
"החברה לא טרחה ולא הציעה לעובדת פתרונות בניסיון להקל עליה את ביצוע העבודה והתאימה למגבלותיה הפיסיות, אף שהיה יכולה היתה, בהשקעה כספית קטנה, להגדיל את מסך המחשב, להציב טלפרינטר שמגדיל את המסמכים שהעובדת נדרשת לקרוא ולאפשר לה לעשות שימוש במכשיר טלפון שהמספרים בו מוגדלים", ציינה השופטת.
 
היא ציטטה את פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה מ-2017 (בעניין יוסף כהן נגד עיריית תל אביב), שקבע: "כאשר מדובר באדם עם מוגבלות שכבר מילא את התפקיד ובמהלך תקופת העבודה נוצרה מוגבלות או החמירה מוגבלות קיימת, ובמיוחד אם מדובר באדם שעבד באותו מקום עבודה תקופה ממושכת, הרי שמעבר לחובה המוטלת על המעסיק לבצע התאמות סבירות מכוח חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, מוטלת עליו החובה לנסות לאפשר לעובד להמשיך בעבודתו גם מכוח חובת תום הלב המוגברת החלה ביחסי עבודה".

 

השופטת הביעה את מורת רוחה מהאופן בו נהגה החברה בעובדת וקבעה: "שוכנענו כי העובדת פוטרה בשל מוגבלותה הפיסית וההחמרה במצב בריאותה. חוסר הסובלנות שגילתה החברה כלפי התובעת, אשר שירתה אותה שנים רבות ועשתה את עבודתה על הצד הטוב ביותר, היא מקוממת". היא גם מתחה ביקורת על כך שמג'ר לא קיבלה כלל מכתב זימון לשימוע בטרם פוטרה וציינה כי העובדת הופתעה מהפיטורים.

 

לסיכום קבעה השופטת זלמנוביץ גיסין כי "התנהגותה של הנתבעת כלפי העובדת, אשה עם מוגבלות, אינה ראויה בעינינו. נזכיר שכאשר התובעת הייתה מאושפזת בבית חולים, היא התבקשה או היה מצופה ממנה לעבוד ממיטת חוליה. התובעת סירבה לעבוד בעת אישפוזה ולא בכדי".
היא חייבה את הוצאת הספרים לשלם למג'ר פיצויים בסך 108 אלף שקלים, מהם 15 אלף שקל פיצוי בגין התעמרות בעבודה, 65 אלף שקלים בגין הפרת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, 16 אלף שקל בגין אי עריכת שימוע ופיצויים נוספים בגין עבירות נוספות כגון הפקת תלושי שכר שלא כדין. כמו כן החברה תישא בהוצאות המשפט של התובעת, בסך 22 אלף שקל.


אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz