728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

ולהתחיל מבראשית?

ולהתחיל מבראשית?
בשידור האחרון של "ערב חדש". המסך יורד על הטלוויזיה החינוכיתצילום מתוך עמוד הפייסבוק של אורית ברכה

אורית ברכה, תחקירנית ומפיקה בטלוויזיה החינוכית: "עד כה הוצעו לנו בסך הכל שבע משרות בתאגיד, מתוך 40 שהובטחו. עתידנו בשירות המדינה לוט בערפל"

לאחר 36 שנה שבה שודרה התכנית "ערב חדש" בטלוויזיה החינוכית, היא שודרה אתמול בפעם האחרונה בערוץ הוותיק, שעומד להיסגר ב-15 בחודש. המגיש דן מרגלית בחר להיפרד מהצופים עם שירה של נעמי שמר "החגיגה נגמרת", כשלשירה מצטרפים באולפן בקול רועד אנשי צוות התכנית.

 

 

מחרתיים (רביעי) ידון בג"ץ בעתירה דחופה נגד המדינה שהגישו 140 מתוך 180 עובדי הטלוויזיה החינוכית, שבה הם מבקשים שבית המשפט יוציא צו מניעה נגד הסגירה הצפויה. הטיעון העיקרי של העובדים הוא שמקום עבודתם נסגר בלא שהובטח עתידם התעסוקתי והכלכלי.
אמנם בסוף השבוע שעבר ההסתדרות חתמה עם המדינה על הסכם פרישה לעובדי החינוכית, שמעניק להם תנאים זהים לאלה שהובטחו לעובדי רשות השידור לפני כעשור, ואולם ההסכם נחתם ללא ידיעת העובדים ואינו מקובל עליהם.
 

"אני רוצה לראות בבג"ץ שביב של תקווה עבור הטלוויזיה החינוכית", אומרת היום אורית ברכה, תחקירנית ומפיקה בתחנה. "רבים מחברי פסימיים לגבי האפשרות שבג"ץ יהפוך על פיה את החלטת הסגירה (המעוגנת בחוק השידור הציבורי -ח"ב), אבל אני מאמינה שעוד יכול לקרות נס. הרי אם לא היינו מאמינים בקמצוץ של סיכוי שהחינוכית תמשיך את שידוריה, לא היינו מגישים את העתירה".
 

אורית ברכה בהפגנת עובדי החינוכית מול משרד ראש הממשלה ברושלים

 

הסכם הפרישה עליו חתמה ההסתדרות מעל ראשי העובדים אינו מספק אותם. מדובר בהעתק של הסכם פרישה שנחתם ברשות השידור ב-2008, שבינתיים איבד הרבה מהרלוונטיות שלו. ההסכם הזה גם אינו פותר את בעייתם של עובדים צעירים יחסית שיישארו בלי עבודה. אולי בג"ץ יתערב בתוכן ההסכם הזה, יפעל להכניס בו התאמות לרוח הזמן – ואולי הוא יעביר את הדיון בעתירה לבית הדין לעבודה. אם סוגרים את החינוכית, לפחות יש להבטיח תנאי פרישה הוגנים לעובדים המבוגרים ומשרות במשרדי הממשלה לעובדים שעדיין רחוקים מגיל הפנסיה.
 

– הטלוויזיה החינוכית היא יחידת סמך במשרד החינוך, כלומר אתם עובדי מדינה. לא הוצעו לכם תפקידים במשרדי הממשלה השונים?

"סוכם עם תאגיד השידור שהתאגיד יקלוט לשורותיו 40 מעובדי החינוכית, אבל עד כה, תשעה ימים לפני הסגירה של התחנה, הודיעו לנו רק על שבע משרות מלאות בתאגיד שיאוישו על ידי עובדים מהחינוכית. אולי בימים הקרובים יודיעו לנו על משרות נוספות.
"לגבי משרדי הממשלה – כאן שורר ערפל. לא נמסר לנו על שיבוץ בתפקידים במשרדים השונים. אני גם לא רואה כל כך איך נשתלב שם, בגלל המקצועות שלנו: עיתונאים, במאים, מפיקים, תאורנים, מאפרות, צלמים וכיוצא בזה. אולי מעטים מבינינו יוכלו להיקלט בלשכת הפרסום הממשלתית. אין סיבה שעובדת כמוני, בת 40 וקצת, לא תמשיך לעבוד.

 

– הרייטינג של החינוכית הוא נמוך. עם יד על הלב, היתה הצדקה להשאיר בחיים את הטלוויזיה החינוכית?

"על סמך מה אתה מדבר על שיעור צפיה נמוך? אתה מדבר מתוך הרגשה בלבד. בפן הדיגיטלי, שידורי החינוכית זכו לשיעורי צפיה מרשימים. ויש מספיק סיבות שלא לסגור את החינוכית. האם התחנה הזו זקוקה לשינוי? לרפורמה? להתייעלות? בוודאי. המנכ"לית שלנו, אורנה שמחון, גיבשה תכנית התייעלות רצינית, עם הרבה יצירתיות, אבל זה לא עזר. הסיבה לסגירת החינוכית היא בכלל לא מקצועית, אלא מונעת משיקולים פוליטיים וסיבות לא ענייניות אחרות.
 

– על איזה פרויקט בחינוכית את עובדת כעת?

"אני מפיקה את 'בדרכה' – סדרה דוקומנטרית בת 12 פרקים על פמיניזם, מגדר ונשים פורצות דרך, בעריכתה של היוצרת שירלי חלפין. מחר (שלישי) ישודר הפרק האחרון בסדרה ועקב הסגירה הצפויה של התחנה – הפרק ה-12 לא יזכה להיות משודר על המסך. נסתפק בשידורו באינטרנט".
 

– עצוב לך? את כועסת?
"יש בי עצב גדול ואני בעיקר מוטרדת. התחברתי לחינוכית למרות שאני עובדת בה תקופה קצרה יחסית – 8.5 שנים ואינני מעכלת את זה שהמוסד המפואר הזה ייסגר, יימחק. זה אולי יישמע קצת קלישאתי, אבל החינוכית היתה חלק מהילדות של הרבה מאוד אנשים במדינה. הבת הגדולה שלי נהנית מהתכניות, ובהן 'שרגא בישגדא', 'ילדי בית העץ' ו'אני גיטרה'. אבל הבת הקטנה, שעדיין לא צופה בתוכניות, כבר לא תזכה לכך. זה אבדן של כולנו. המדינה שלנו בת 70, והיא אינה יודעת איך לשמר ערכי תרבות. החינוכית הייתה חלק מנכסי הצאן ברזל שלה".

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz