728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

עד לסבב הבא

עד לסבב הבא
בלון תבערה ששוגר משכונת אל בוריג נישא על גבי הרוח לכיוון ישראל, 5 ביולי 2018.צילום: מינוזיג - MinoZig, CC BY-SA 4.0 (עיבוד תמונה)

כתבי הדרום רמי שני מגלי צה"ל ותמיר סטיינמן מחברת החדשות, על מה שנראה כסיומו של סבב העימותים הנוכחי ברצועה, עם הסכם הרגיעה המתגבש בין ישראל לחמאס

רשת "אל-מיאדין" הלבנונית המזוהה עם חיזבאללה דיווחה היום (חמישי) כי הסכם הרגיעה המתגבש בין ישראל לחמאס יכלול הפסקת אש למשך שנה והקמת נתיב ימי בין עזה לקפריסין בפיקוח ביטחוני ישראלי. על פי הדיווח, 48 השעות הקרובות יהיו "מכריעות וגורליות".

 

סבב העימותים הנוכחי בגבול ישראל-רצועת עזה, לאחר שנים אחדות של רגיעה, החל בסוף מרץ השנה, בסדרת הפגנות המוניות, שרבות מהן כללו הפרות סדר אלימות סמוך לגבול ועימותים של פעילים ומחבלים פלסטינים עם כוחות צה"ל בסמוך לגדר המערכת. אלפי פלסטינים התקרבו לגדר, תוך שחלקם מיידים אבנים ומשליכים בקבוקי תבערה ומטעני חבלה. האירועים בחודשים האחרונים כללו גם ירי מרגמות ושיגור רקטות לעבר ישובי הדרום, ושיגור עפיפוני ובלוני תבערה מרצועת עזה לישראל, במטרה להצית שטחים ישראליים מעבר לגדר. כתוצאה מכך התרחשו מאות שריפות בעוטף עזה ואלפי דונמים של שדות ועצי חורש נשרפו. בנוסף לירי צלפים לעבר המפגינים הגיב צה"ל בירי טנקים לעבר עמדות חמאס וג'יהאד אסלאמי ובהפצצות של חיל האוויר.
 

גם אם הסבב הנוכחי אכן הגיע לסיומו, רבים מתושבי הדרום משוכנעים שהעימות האלים הבא הוא רק עניין של זמן. "ברור שזה זמני, ברור שכל צד מתחמש כעת לקראת הסיבוב הבא", אומר היום תמיר סטיינמן, כתב חברת החדשות באזור הדרום ותושב אשקלון. "זו המציאות פה והיא תימשך עד למהלך גדול ורחב שישנה את המשוואה, לכאן או לכאן".
 

במהלך עבודתו המאוד אינטנסיבית בחודשים האחרונים, חווה סטיינמן את האירועים עליהם דיווח גם כתושב האיזור. "רוב עיתונאי הדרום גרים כאן", הוא אומר.

 


תמיר סטיינמן: "לך תסביר למי שיושב בבית קפה בתל אביב, למשל, מה עובר כעת על תושבי הדרום. את מה שעובר על ילדים שהם כבר בני עשרה, שלכאורה מורגלים במצב מיום לידתם. העניין הוא שאף אחד לא יכול להתרגל לזה באמת, לרוץ למרחבים המוגנים כבשגרה. אני שם כדי להשמיע את קולם"


 

סטיינמן מספר שהקפיד לשמור על אובייקטיביות מקצועית בדיווחיו, למרות ש"קל מאד להיות מוטה כשיש דיווח על אירוע עם נפגעים, אזעקות ומתח בזירה – ואתה עמוק בתוך ההתרחשות. באחת הפעמים ראיינתי בשידור ישיר את תושבת האיזור  היא דיברה בצורה בוטה נגד הממשלה. ללא כל קשר לדעותי, הייתי חייב לאזן את התמונה, כשברור שהרמקול שאני נותן לה הוא סוג של מגבר. ברור לי היטב שמוטלת עלי ככתב אחריות רבה, לשקף את מגוון הדעות.
 

תמיר סטיינמן מדווח מגבול הרצועה, כשברקע מסר מתושבי העוטף: דגל ישראל קשור לרחפן. צילום: מתוך הטוויטר של תמיר סטיינמן

 

"קל מאד להתבלבל. כעיתונאי מקומי יש זירות פגועי טילים שאתה מגיע אליהם לא פעם ולא פעמיים. קאסם נופל ואתה רץ לדווח. האתגר העיתונאי חייב לגבור על תחושות ורגשות שצפים בך בו בזמן. אתה חייב לנסות לשקף תמונת אמת של מה שקורה. מאידך, אני מודע לזה שבעת הראיונות אני מבין את התושבים, אני חש שאני חלק מהם. לך תסביר למי שיושב כעת בבית קפה בתל אביב, למשל, מה עובר כעת על תושבי הדרום. את מה שעובר על ילדים שהם כבר בני עשרה, שלכאורה מורגלים במצב מיום לידתם. העניין הוא שאף אחד לא יכול להתרגל לזה באמת, לרוץ למרחבים המוגנים כבשגרה. אני שם כדי להשמיע את קולם".

 

"באיזור עוטף עזה הנהגים נוסעים עם חלון פתוח כדי לשמוע אם יש אזעקה, זה אופייני לדרום, במרכז הארץ לא מכירים את זה" אומר רמי שני, כתב גלי צה"ל בדרום.

 

"תחושתם של רבים כאן היא שאין כל סיכוי במצב הנוכחי שישראל תצא למבצע כמו עופרת יצוקה או עמוד ענן. אני סבור שנחווה עוד ועוד ימי קרב, אבל לא נחווה צעד גדול ומשמעותי. במילים אחרות: צה"ל לא נכנס לשם.

 

רמי שני בגבול הרצועה. צילום: מתוך פייסבוק.

 

"אנחנו מדברים עם המפקדים פה בשטח והם אומרים לנו שאין צורך להיכנס לעזה בהתייחסם ליום שאחרי. ברור לנו מהמציאות בשטח שאנשי החמס הם השליטים שם. אין למערכת הביטחון כל בעיה לפגוע בהם, אבל התושבים בעזה ישארו ללא מנגנון שלטוני ואז שוב האחריות תוטל על ישראל. אני משוחח עם תושבי הקיבוצים בעוטף עזה מהזרם של השומר הצעיר והם סבורים שצריך לחזור למנגנוני שיתוף פעולה בין ישראל לתושבי עזה כפי שהיה לפני האינתיפאדות. זה יאפשר להם יכולת כלכלית ולנו שקט באיזור. אני זוכר עוד את הימים ששמעון פרס רצה להקים להם מפעל ליד הגדר.
 

-ומה קורה עכשיו בשטח?

" במוצאי שבת תתקיים הפגנת תושבי הדרום בתל אביב, כדי לעורר דעת קהל רחבה למצוקתם. התושבים בדרום רוצים פתרון למצב שנוצר ושהם מתקשים לחיות איתו. יעידו השדות השרופים והריח הנורא ששורר כאן. אני רואה תושבים עייפים. חם פה בקיץ, ויש גם תחושת תסכול, תחושה שאין חשיבות לשאלות מהותיות שנשאלות בשטח. יותר קשה, זו התחושה שאין מי שיעזור.

 

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz