728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

בדרכו האחרונה

בדרכו האחרונה
בית סוקולוב, היום

מאות עיתונאים, פוליטיקאים, חברים ואנשי מחנה השלום הגיעו לבית סוקולוב לחלוק כבוד אחרון ולהיפרד מהעיתונאי, פעיל השלום וחבר הכנסת לשעבר אורי אבנרי

מאות השתתפו הערב (רביעי) בטקס פרידה מהעיתונאי ופעיל השלום אורי אבנרי, שהלך לעולמו בתחילת השבוע, בגיל 95. במרכז האולם בבית סוקולוב בתל אביב הוצב ארונו של אבנרי, ממנו נפרדו עיתונאים, שרבים מהם החלו את דרכם המקצועית ככתבים בשבועון "העולם הזה" אותו הוא ערך, וכן פעילי שמאל, חברי כנסת מפלגות השמאל, ומשלחת פלסטינית בראשות ד"ר נביל שעת, עוזרו של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן.

 

ידידתו של אבנרי,  העיתונאית ענת סרגוסטי, שהשתתפה עם אבנרי  בפגישה שהוא קיים עם יאסר ערפאת בבירות בשנת 82' (יחד עם העיתונאית שרית ישי) אמרה כי חותמו של אבנרי על הציבוריות הישראלית, על תחומיה השונים היתה עצומה ולמעשה הוא העיתונאי המשפיע ביותר בישראל, שגידל  דורות  של עיתונאיות ועיתונאים, צלמות וצלמים.

 

"על רקע עיתונות מנומנמת, שמהססת לפרסם דברים נוקבים, אבנרי הוביל עיתונות שאינה נכנעת ללחצים, תוך קיום מאבק למען חופש הביטוי. לא פחות מכך הוא היה פוליטיקאי אשר השפיע על תהליכים מדיניים ועל הסיכוי לפתרון  שתי המדינות באיזורנו", אמרה סרגוסטי.

 

כלת פרס נובל לכימיה, פרופ' עדה יונת,  חברתו של אבנרי, סיפרה כי הוא לא למד מעולם בבית ספר והיה אוטודידקט, אך היה לו פן של אהבת המדע.  "היתה לו שאיפה עצומה להבין תהליכים. כשהופיע לפני שנים רבות בטלוויזיה הגרמנית בתכנית שבה השתתפו מדענים, הנוכחים הוקסמו מאישיותו, מהזיק בעיניו", היא אמרה.

אורי אבנרי, 1923-2018

 

ראש המשלחת הפלסטינית לטקס, נביל שעת, הביע את צערה של ההנהגה הפלסטינית ברמאללה על מותו של אבנרי. לדבריו, אבנרי תרם לשלום לא רק בשל ביקורו אצל ערפאת בביירות, אלא מפני שיה לו אומץ בלתי מתפשר להיאבק למען עמו, חרף העובדה שהוא שרד בחייו שלוש ניסיונות להתנקש בחייו.

 

"אבנרי היה פטריוט ישראלי שהבין  שהשלום  ניתן להשגה רק מתוך שותפות שווה. הפלסטינים מאמינים שהוא לא היה היחיד וכי ישנם ישראלים רבים שהולכים בדרכו", אמר שעת. הוא הקריא בפני הנוכחים איגרת תנחומים על מותו של אבנרי אותה כתב אבו מאזן.

 

ד"ר רונן ברגמן, עיתונאי הניו יורק  טיימס  וידיעות אחרונות, שהחל את דרכו בהעולם הזה עוד בגיל 15,  כינה את אבנרי "לוחם, חוקר ומדווח ללא מורא, בעל רצון לעשות עיתונות חזקה ועצמאית".  לדבריו, אבנרי הפך את את השבועון שבבעלותו לחשוב שבעיתוני ישראל וזאת על רקע העיתונות של אותם ימים, שהייתה שפוטה של בן גוריון ושל הממסד הביטחוני. הוא הזכיר שאבנרי הגדיר את השב"כ כ"מנגנון החושך", ואת חוק לשון הרע  "כולירע". עוד ציין, שכאשר אבנרי  היה חבר כנסת, הוא היה הפעיל מבין כל הח"כים ולא נהג להחמיץ אף לא ישיבה אחת.

 

ח"כ עמיר פרץ  אמר שאבנרי "ניסה להוביל את המדינה למקום הנכון, תוך התמודדות עם קשיים וניהול מאבקים". עוד הוא אמר כי "לא מעט מהתורה שאורי הכתיב לנו הצלחנו ליישם: ערך האדם באשר הוא אדם, שלום ושוויון".

 

יו"ר מרצ, ח"כ תמר זנדברג, אמרה כי " אבנרי חולל שתי מהפיכות, שנדיר שיתחוללו בו זמנית: עיתונאית ופוליטית. אתה יכול להיות רדיקלי, שולי ונרדף ובאותו הזמן להיות מהפכן".

 

יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה אמר כי "בשם חלק גדול מהאוכלוסיה הערבית באתי לחלוק כבוד לקו של אבנרי". לדבריו, למרות חג הקורבן שהחל, הטלוויזיה הפלסטינית הקדישה חלק ניכר משידוריה לדמותו של אבנרי.  בסים דבריו אמר: "עוד נביא את היום הזה שאורי חלם עליו".

 

לאבנרי לא נערכה הלוויה. על פי הצוואה שהשאיר בחייו, גופתו תשרף ואפרו יפוזר בים על ידי חבריו הקרובים.

 

פורץ דרך

 
העיתונאי, הסופר, פעיל השמאל, שהיה חבר בשלוש כנסות בשנות השישים והשבעים, מת ביום שני בבית החולים איכילוב, שם אושפז לפני כשבועיים, לאחר שלקה באירוע מוחי. בספטמבר הקרוב עמדו חבריו של אבנרי לקיים אירוע לכבודו במועדון צוותא בתל אביב לציון יום הולדתו ה-95.

 

אבנרי,יליד גרמניה, היה עורכו של השבועון "העולם הזה" במשך 40 שנה, מאז הוא קנה אותו מידי אורי קיסרי, שייסד את העיתון ב-1937.

 

אבנרי הפך את העיתון ללוחם וחוקר אנטי ממסדי שחשף פרשיות שחיתות בקרב מוסדות השלטון והמפלגות הגדולות. במיוחד מפא"י. את שירותי הביטחון, בהם נאבק, אבנרי הירבה לכנות "שירותי החושך".

 

לעתים הוא השתמש באמצעים של עיתונות צהובה, במידה שלא הייתה מקובלת אז בעיתונות הכללית: פרסום סנסציות, סיפורי מין, רכילות, תוך שימוש בכותרות שמנות ולא פחות מכך בתמונות עירום שעיטרו בעיקר את עמודיו האחוריים ואשר באותם זמנים נחשבו לנועזות. בדבר אחד אין ספק: במשך רבות משנות קיומו, העולם הזה היה העיתון המוביל בישראל בתחום התחקירים העיתונאיים.

 

שערים של השבועון העולם הזה

 

במישור הפנים ישראלי, אבנרי פעל רבות נגד כפייה דתית, נגד אפליה עדתית, בעד ביטול הממשל הצבאי, נגד הפקעת אדמות ולמען שוויון זכויות לערביי ישראל. בה בעת במישור המדיני, הוא הטיף נגד הכיבוש של שטחי הגדה והרצועה ופעל למען התקרבות לפלסטינים.

 

אורי אבנרי עם יאסר ערפאת בביירות הנצורה, 1982. CC BY-SA 4.0

 

אבנרי היה הראשון שנפגש עם ראש אש"ף יאסר ערפאת, ביולי 1982, בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה, כשהאחרון שהה בביירות וזאת חרף האיסור על מפגשים עם נציגי הפלסטינים שהיה קיים אז בישראל. יחד עם אבנרי השתתפו בפגישה עם ערפאת ענת סרגוסטי, צלמת בעולם הזה ושרית ישי, כתבת העיתון. בעקבות הפגישה פורסם הראיון הראשון עם יאסר ערפאת בעיתון ישראלי. פגישתם של אבנרי, סרגוסטי וישי עם ערפאת הובילה לשינוי הפקודה למניעת טרור שאסרה על מפגשים של ישראלים עם נציגי אש"ף.

 

בשנת 65' הוא הקים את תנועת "העולם הזה – כוח חדש", יחד עם שלום כהן (עמו הסתכסך מאוחר יותר) ועמד בראש המפלגה. הוא נבחר לכנסת השישית והשביעית ולאחר מכן היה שותף בהקמתה של מפלגת השמאל של"י ( מיזוג של מק"י ו"מוקד") וחבר כנסת מטעמה בכנסת התשיעית. בהמשך היה שותף להקמת "הרשימה המתקדמת לשלום" והתנועה החוץ פרלמנטרית "גוש שלום", הפעילה עד היום.

 

אבנרי היה אוטודידקט. עקב מצב כלכלי קשה הוא עזב את הלימודים בגיל 14, עם סיום כיתה ז' – והחל לעבוד לפרנסתו. תחילה הוא הועסק כטכנאי רדיו ואחר כך כפקיד במשרד עורכי דין. בהמשך עבד במשרד חקירות ואח"כ בהתאחדות בעלי התעשיה ובמערכת העיתון הכלכלי – רוויזיוניסטי "פלניוס".
 

אבנרי נולד בתקופה בין מלחמת העולם הראשונה והשנייה בשם הלמוט אוסטרמן. כאשר היה בן 10, אחרי שהנאצים עלו לשלטון, הוא עלה לארץ ישראל עם הוריו. במלחמת העצמאות הוא הצטרף לחיל השדה של ההגנה והשתתף בקרבות רבים, כולל במערכה על קיבוץ נגבה ומבצע יואב. הוא נפצע קשה ברבות מול המצרים ליד קריית גת. את רשמיו מהמלחמה הוא פירסם בעיתון הארץ ולאחר מכן בספרו "בשדות פלשת". אחיו ורנר, ששירת במסגרת הצבא הבריטי, נהרג במלחמת העולם השניה במערכה לכיבוש אתיופיה ולזכרו נבחר שם המשפחה אבנרי.
 

במהלך שנות ה-80 של המאה הקודמת מצבו הכלכלי של "העולם הזה" החמיר. ומאחר שהשבועון לא נהנה מעולם מתמיכה של חברות מסחריות וגם לא של מוסדות ציבור, אלא התקיים רק מכספי המכירה של גליונותיו בקיוסקים (השבועון לא הפעיל שירות מינויים) וגם סבל לעתים מחרם מודעות, בשנת 90' , לאחר מאמצים לגייס כספים בארה"ב שכשלו, "העולם הזה" נמכר לגורם ימני דווקא: איש העסקים אריה גנגר, מקורבו של אריאל שרון, שהציב את רפי גינת כעורכו. ואולם הקשיים הכלכליים של השבועון המשיכו להעיק עליו והוא נסגר סופית ב-93'.

 

אשתו של אבנרי, רחל, נפטרה בשנת 2011. לזוג לא היו ילדים. הוא פירסם 15 ספרים ועד לימיו האחרונים כתב טורי דיעה בעיתונים. הוא זכה לפרסים חשובים, כולל פרס סוקולוב לעיתונות ופרס ישעיהו לייבוביץ.
בשנת 2013 קיבל מאגודת העיתונאים בתל אביב פרס מפעל חיים בכנס אילת לעיתונות. רועי כ"ץ מרדיו תל אביב שוחח עמו אז. להאזנה:
 

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz