728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

בין הפריים טיים לרדיו האזורי

בין הפריים טיים לרדיו האזורי
חיים הכט בסדרה "בין אריזונה לנס ציונה"צילום מסך

הוא מעדיף את המציאות כאן על פני החלום האמריקאי, אבל חיים הכט מודאג כשהוא מדבר עם מאזינים בתחנת הרדיו שלו שמסבירים למה זה טוב שהרביצו לערבים

חודשים ספורים לאחר שהודיע על פרישתו מ"יצאת צדיק", תכנית הטלוויזיה הנצפית שחשפה בשש עונות במהלך 15 שנה צדדים שונים – מכוערים להחריד ולעתים יפים ומרגשים – של הישראליות, חזר העיתונאי חיים הכט בהצלחה גדולה אל המסך עם "בין אריזונה לנס ציונה". בשלושה פרקים של המיני סדרה, שזכתה לשיעורי צפיה גבוהים, הישווה הכט בין החיים באמריקה לבין החיים בישראל ובחן בעיניים ישראליות את האותיות הקטנות של החלום האמריקאי.

 

"התייצבתי בפתח כל פרק בתחקיר ואמרתי שאינני עושה פה עיתונות נקייה", אומר הכט ומספר על המוטיבציה שהניעה אותו. "לסדרה הזו יש מטרה להראות עד כמה מדינת ישראל טובה יותר. התגייסתי למשימה כדי להחזיר את הבן שלי והבן שלכם הביתה". בנו של הכט חי בארה"ב עם משפחתו כבר שמונה שנים והמסע שלו אחר החלום האמריקאי הפך את העיתונאי הוותיק ל"סבא בסקייפ".
 

-בסדרה מתחת ביקורת חריפה על "ארצם של בני החורין".

"בכל ביקור שלי שם, בני מראה לי את ההבדלים בין החיים בישראל לחיים שם. במשפט אחד: אין חירות ואין חופש ממשי לפרט. בעצם אמריקה אומרת לך, הדשא השלך אינו שלך. הוא שלנו. הבית שלך אינו שלך. זו העיר שלנו והילד שלך אינו שלך – הוא העתיד שלנו. הדשא לא יכול להיות בגובה שאינו על-פי הוראות העיריה. אפילו גומה בגינה אינך יכול לחפור ללא רשותם. העירייה צריכה לאשר את ביקור האינסטלטור.
 
"באמריקה לוקחים ילדים מהוריהם בקלות. די בכך ששכן התקשר ואמר שהשכנה שלו, שמניקה את תינוקה, השתמשה בסמים. הם יקחו את הילד ממנה למשפחה אומנת. אין להם אלוהים. הבאתי בסדרה סיפור על הורים שצילמו את ילדיהם מתקלחים. הם נתנו את הצילומים להדפסה בוולמארט ומי שטיפלה בכך התלוננה שמדובר, לדעתה, בפורנוגרפיה. באו רשויות הרווחה ולקחו את ילדיהם בני  ארבע ושש מהם. ההורים עברו שנה וחצי של גיהנום עד שהצליחו להחזיר  את ילדיהם הביתה".
 
– הצבת לעצמך מטרה מאוד ברורה. השגת אותה?
"בני היה שותף לכל התחקירים בסדרה, אבל לצערי הוא אינו משתכנע לחזור ארצה. לעומת זאת, קיבלתי עשרות טלפונים של ישראלים שאמרו: תודה רבה, אנחנו מחשבים מסלול מחדש. הראיתי בסדרה עוד דבר מהותי: אמריקה מסוכנת פי 7 ממדינת ישראל, על אף הפיגועים והמלחמות אצלנו. האמריקאים והישראלים שם אומרים כן אבל זה לא קורה אצלנו. איפה שאני גר זה המקום הכי בטוח אמרו לי שם. ניסיתי להראות שלא יתכן שהמקום הבטוח שלך הוא במרחק שני רמזורים ממקום שנחשב לעולם שלישי ומסוכן מאד להסתובב בו".

 


"בכל ביקור שלי בארה"ב בני מראה לי את ההבדלים בין החיים בישראל לחיים שם. הוא היה שותף לכל התחקירים בסדרה 'בין אריזונה לנס ציונה', אבל לצערי הוא אינו משתכנע לחזור ארצה. לעומת זאת, קיבלתי עשרות טלפונים של ישראלים שאמרו: תודה רבה, אנחנו מחשבים מסלול מחדש"


 

הכט (67), בנם של ניצולי שואה, נולד בפתח תקווה וגדל בשיכון בחולון. אביו היה פועל בניין. הוא היה חבר קיבוץ גלעד, שם עבד כרפתן במסגרת גרעין נח"ל. לאחר תאונת דרכים קשה שעבר בשנת 1972, שינה את מקצועו והפך לכתב ספורט בערוץ הראשון. הכט למד עיתונות באוניברסיטת לונדון, ולאחר מכן חזר ארצה ועבד כמנהל פרויקט רווחה ושיקום שכונות בעיר טבריה.

 

בשנים 1980–1992 היה הכט כתב קול ישראל בצפון. באמצע שנות השמונים שימש כשליח הסוכנות היהודית בפילדלפיה. ב-1992 עבר לירושלים, שם הנחה את תוכנית הרדיו "כתבנו בכנסת". ב-1996 זכה הכט במכרז על הקמת תחנת רדיו בגליל ובעמקים (רדיו קול רגע), ומאז הוא מחזיק במניות ברדיו ומשמש כמנהל התחנה.

 

– אתה מכיר מקרוב את גם העשייה העיתונאית שמחוץ למרחב של הפריים טיים. איך אתה חווה את ההווה של העיתונות המקומית בישראל?
"תחנת רדיו "קול רגע" בצפון מעורבת בקהילה. יש לנו גם שלושה עיתונים מקומיים ומערכת חדשות בת 15 אנשים. אנחנו משדרים בכל יום ובכל שעה מהדורות חדשות ויומנים. יחד עם זאת, אני מודע לעובדה שהעיתונות הולכת ונעלמת מחיינו. בעיקר בולטת העובדה שהיום כמעט ואין עבודות תחקיר, בגלל הבעיות המשפטיות הנלוות.

 

"ב'יצאת צדיק' היה פרק שלטעמי היה הכי חשוב. צילמנו במשך תקופה ארוכה תחקיר על תעשיית ניתוחי הלייזר להסרת משקפיים. הפרק לא שודר בשל חשש מתביעה משפטית. חקרנו אירועים מסמרי שיער ואז התייצבו מולנו עורכי דין ובגלל סוגיות משפטיות זה נפל. מוגשות נגדי בכל שנה בערך ארבע תביעות על לשון הרע. בכל המקרים עד כה ניצחתי, אבל בכולם אני מפסיד. אינני יכול לבטח את עצמי גם כשאני מנצח. עלות המערכה המשפטית היא בלתי נסבלת.

 


"אין מספיק תחקירים על התנהלותם של ראשי ערים ועל חברות וארגונים, כי העיתונות חלשה. אין לי יכולת כלכלית לפרנס עיתונאי שיעסוק רק בתחקיר מסויים. היום התקשורת חיה בעולם הפייק ניוז. אתה נאלץ להילחם על מקומך וזה לא ברור לאזרח שמה שאמרת ודיווחת הוא פועל יוצא של חקירה יסודית ועמוקה"


 

"יש כיום מעט מאוד תחקירים בעיתונות הכתובה. יש את 'עובדה' ו'המקור' ומדי פעם עבודות תחקיר בעיתונות הארצית המודפסת, אבל אין מספיק תחקירים על התנהלותם של ראשי ערים ועל חברות וארגונים, כי העיתונות חלשה. אין לי יכולת כלכלית לפרנס עיתונאי שיעסוק רק בתחקיר מסויים. היום התקשורת חיה בעולם הפייק ניוז. אתה נאלץ להילחם על מקומך וזה לא ברור לאזרח שמה שאמרת ודיווחת הוא פועל יוצא של חקירה יסודית ועמוקה. אני יכול לספר על מועמד בבחירות לרשות מקומית שמפעיל  תחנת שידור משלו בלי רגולציה ובלי מורא מהחוק. הוא מנאץ ומפיץ בדותות ככל העולה על רוחו ואין דרך להילחם בו.

 

"השבוע עליתי לשידור על הבריונים שתקפו שלושה אזרחים ערבים בקריית חיים. דיברתי על זה בחריפות וקראתי להענישם. בעקבות כך עלו לשידור ברדיו אזרחים, שטענו שהערבים מבינים רק כוח. עלתה לשידור גברת שדיברה באופן רהוט ואינטלגנטי והסבירה לי בלי להתבלבל למה זה טוב שהרביצו לערבים. אלה הרגעים שאני שואל את עצמי למה אני עדין שם. אני מרגיש כמו הנער שתקע אצבע בסכר הגועש לעצור את השיטפון, ואני אומר: אוי לנו אם יתמוטט הסכר. יש לנו בישראל אנשים נהדרים, דמוקרטיה נהדרת. אני אמשיך  עם חברי העיתונאים לעמוד על המשמר ולהגן עליה".

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.

aguda ad haaretz