728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

"עיתונאים מאוימים כל הזמן"

"עיתונאים מאוימים כל הזמן"
כתבי הקפיטל גאזט בטקס הזיכרון לחבריהם שנרצחו באירוע הירי. משמאל: דניאל אול, פיל דייויס, רייצ'ל פאצ'לה ו סלנה סאן פליצ'ה. צילום מסך

שלושה חודשים לאחר שחמישה מחבריהם למערכת נרצחו באירוע ירי המוני, עיתונאיות בקפיטל גאזט מספרות על שגרת עבודתן בעיתון המקומי במרילנד

אפילו לא עלה על דעתי (להפסיק לעסוק בעיתונות). אם כבר, אני חושבת שזה גרם לי להיות נחושה יותר להישאר במקצוע הזה. אפילו ביום הירי רשמתי רשימות בבית החולים, כי רציתי לתעד את המתרחש סביבי". כך כתבה עיתונאית הקפיטל גאזט, רייצ'ל פאצ'לה, בתשובה לשאלה שנשאלה בדיון פתוח, שנערך אתמול במערכת הקהילות המקוונות רדיט, במסגרת הפרוייקט "זרקור על העיתונות".

 

פאצ'לה וחברותיה למערכת, העיתונאיות סלנה סאן פליצ'ה ודניאל אול, השיבו במשך שעה לשאלות שעסקו, בין השאר, בשגרת עבודתן בעיתון המקומי בעיר אנאפוליס במרילנד שבארצות הברית. לפני כשלושה חודשים, ב-28 ביוני, פרץ אדם חמוש פרץ לחדר החדשות של הגאזט, פתח בירי ללא הבחנה והשליך רימוני עשן. מהירי נהרגו הכתבת וונדי ווינטרס (65), הפרשן ג'רלד פישמן (61) העורך רוברט היאסן (59), הכתב והעורך ג'ון מקנמרה (56), ועובדת במחלקת המכירות של העיתון רבקה סמית (34) .

 

ליורה – ג'ארוד ראמוס, תושב מרילנד (38), שנעצר על ידי המשטרה -היה סכסוך ארוך שנים עם העיתון. ב-2012 תבע את הקפיטל ואת הכתב התומס הארטלי תביעת לשון הרע – לאחר שפורסם טור תחת הכותרת "ג'ארוד רוצה להיות חבר שלך", חמישה ימים לאחר שהודה בהטרדה, בתביעה שהגישה נגדו חברתו ללימודים. בטור תואר כיצד במשך חודשים הטריד היורה את חברתו ללימודים. לאחר הודאתו, הוטל עליו עונש מאסר על תנאי. בשלב הזה, הוא הגיש את תביעת הדיבה נגד הארטלי והקפיטל. ב-2013 נדחתה תביעת הדיבה, לאחר שלא הוכח כי בעיתון פורסם מידע שגוי. כשנתיים לאחר מכן נדחה גם הערעור שהגיש בערכאה גבוהה יותר. במהלך משפט הדיבה וגם בשנה לאחר שנדחה הערעור, פרסם היורה בחשבון הטוויטר שלו ציוצי נאצה נגד הארטלי, הקפיטל והשופטים שישבו בדין במהלך בירור תביעתו.

 

פליצ'ה ופאצ'לה היו בתוך חדר החדשות של הקפיטל גאזט בזמן הירי. אול מדווחת בעיתון על ההליכים המשפטיים נגד ראמוס.
 

מייד לאחר רצח חמישה מחבריהם במערכת העיתון, הבהירו כתביו ועורכיו כי הדבר לא יעצור אותם מלבצע את עבודתם.
 

"צ'ייס קוק, פאט פורגורסון וג'ושוע מק'קרו היו שם מיד אחרי הירי", מספר פליצ'ה. "הם פנו אל הכתבים שהיו שם, השתתפו במסיבות עיתונאים ודיווחו מקניון סמוך למשרדי המערכת. בכנות, אין לי מושג איך הם עשו את זה. צ'ייס צייץ שאנחנו מוציאים עיתון מחר – ואיכשהו עשינו את זה".

 

למחרת, נכנסתי למשרד של בולטימור סאן (הבעלים של הקפיטל גאזט) יחד עם צ'ייס והעורך שלנו, ריק האטסל. נפגשנו עם מנהלים וניסינו להבין מה אנחנו הולכים לעשות. באותו יום כתבתי את המאמר הזה. תחושות ההלם והצער היו מטורפות. בשלב מסוים, דקרתי קופסה עם מספריים רק כדי לחוש קצת הקלה".

 

"אנחנו כבר לא באותו משרד", מספרת סלנה סאן פליצ'ה . "אנחנו במשרד זמני, ועובדים על כך שנעבור למשרד קבוע חדש בשנה הבאה. מאז איבדנו כשליש מהצוות שלנו בירי, נעזרנו בעיתונאים מתנדבים. אנו גם שוקלים הרבה יותר בכובד ראש את אופן הסיקור של קורבנות אירועי ירי המוני, תחת את מחוללי הירי. שלא לדבר על כך שעלינו לדווח עכשיו על מהלך המשפט של היורה במערכת שלנו.

 

כשנשאלו העיתונאיות האם אי פעם חשבו שאופי העבודה שלהן הופך אותן למטרה, והאם תחושות החרדה כתוצאה מכך משפיעות על עבודתן, ענתה דניאל אול שעיתונאים מקבלים איומים כל הזמן.

 

"זה מגיע מפייסבוק, טוויטר, טוקבקים באתר, הודעות דוא"ל – ואתה באמת לא יכול לסנן את כולם. לפעמים אתה פשוט מתעלם מזה. זה הופך להיות חלק מהעבודה. היו אנשים שעוד לפני הירי ידעו על האיש שביצע אותו. היה פחד. המו"ל באותה תקופה אמר אז שהוא ישן עם אלה. כעת, כאשר אנו מקבלים פידבק שלילי או אפילו אלים, אנחנו מדווחים על זה. זה לא מונע ממני לכתוב סיפור שצריך לכתוב. אם יש חשש לגיטימי, כמובן, אנו לוקחים זאת בחשבון. אבל אנחנו לא נותנים לתגובה חריפה להשפיע על הדיווח שלנו".

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.