728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

"עיתונאי צריך לכתת את רגליו"

"עיתונאי צריך לכתת את רגליו"
שמעון שיפר.צילום: תומריקו

העיתונאי והפרשן המדיני הבכיר של "ידיעות אחרונות" שמעון שיפר טוען שעבודת העיתונאים כיום צריכה לשוב ולהתבסס על מגע הדוק עם השטח

שמעון שיפר, הכתב והפרשן המדיני הבכיר של "ידיעות אחרונות", שיקבל פרס מפעל חיים מטעם אגודת העיתונאים בתל אביב בכנס אילת לעיתונות, מסרב להתרגש מפגישתם של ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש המוסד יוסי כהן עם שליט עומאן, קָאבוּס בִן סעיד אָאל סעיד. "זה מהלך מדיני חשוב, ללא ספק, אבל כל עוד אין התקדמות מהותית לקראת הסכם בין ישראל להנהגה הפלסטינית, לא תהיה נורמליזציה ביחסים בין ישראל לבין המדינות הערביות המתונות – לא עם סעודיה ולא עם מדינות המפרץ", אומר שיפר, שבמהלך הקריירה שלו סיקר עבור העיתון שבעה ראשי ממשלה והשקיף מקרוב על הקמתן של עשר ממשלות שונות.
 

לדבריו, מנהיגי המדינות הללו, מקיימים קשרים הדוקים, יותר או פחות, עם ההנהגה המדינית והצבאית הישראלית, מכיוון שלשני הצדדים אויב משותף: איראן. "למנהיגים הללו נוח יותר לשמור את הקשרים עם ישראל על אש נמוכה וברמה לא גלויה, מכיוון שעליהם לקחת בחשבון את דעת הקהל בארצותיהם, שמגלה יחס ביקורתי עד זועם כלפי ישראל בשל אי פתרון הסוגיה הפלסטינית", אומר שיפר.
 

"עומאן והסולטן קאבוס, שאינו מצוי בקו הבריאות, מקיימים עם ישראל קשר עמוק כבר עשרות שנים, שצף ועלה אחרי הסכמי אוסלו ב-93' ", אומר שיפר. "הביקור של נתניהו במסקט באוקטובר האחרון, הוא בעל ערך רב, בעיקר בכך שהוא מאותת על כך שיש סיכוי שישראל תצא מהבידוד המדיני האזורי שבו היא נמצאת, המתבטא בכך שרק מצרים וירדן מקיימות עמה קשרים גלויים. אבל אני חייב להדגיש: אין סיכוי שאחת המדינות הערביות האחרות תצטרף למצרים וירדן ותעבור ליחסים גלויים עמנו, אלא רק אחרי הסכם עם הפלסטינים, דבר שנראה כרגע רחוק. הקשרים עם המדינות המתונות ימשיכו להיות מהסוג המודיעיני והביטחוני, כיחסי גבר עם פילגשו.
 

הוא מצביע על כך שהסכמי אוסלו, "שכל כך בזים להם היום", הביאו בשעתו לכך שיצחק רבין ושמעון פרס הוזמנו מיד לאחר החתימה במדשאת הבית הלבן לביקור אצל מלך מרוקו. במספר מדינות ערביות, בהן קטאר, עומאן, תוניסיה, מרוקו ומאוריטניה כוננו עם ישראל קשרים דיפלומטיים, הגם שרובן הקימו נציגויות בדרג נמוך.

 


"עבודת השטח של הכתב המדיני אינה פשוטה כיום. בעבור הייתה לכתבים נגישות לראשי הממשלה, בעוד שכיום היא כמעט ולא קיימת. נתניהו סגר כמעט לחלוטין את הדלת בפני עיתונאים. בעבר היו שיחות רקע ודיאלוג בין הצדדים, דבר שלא קיים היום. זה רע מאוד. ראש הממשלה חייב לקיים דו-שיח אמיתי, כן ומתמשך עם אמצעי התקשורת"


 

שיפר, 71, החל את דרכו העיתונאית כאשר שימש כעורך בירחון "סקירה חודשית" לקציני צה"ל. ב-74' הוא החל לעבוד ברשות השידור ככתב לענייני פנים, שיכון ובריאות. אחר כך הוא שימש כתב לענייני התיישבות. ב-79' הוא מונה לכתב המדיני של קול ישראל ובהמשך – לראש הדסק המדיני של התחנה. ב-86' שיפר מונה לכתב קול ישראל בוושינגטון. כעבור שלוש שנים הוא שב לישראל והצטרף ל"ידיעות אחרונות", כפרשן המדיני של העיתון. ב-1984 יצא לאור ספרו "כדור של"ג – סודות מלחמת לבנון" (הוצאת "עידנים – ידיעות אחרונות").
 

– כשהתבשרת על קבלת פרס מפעל חיים אמרת: שאתה מקדיש את הפרס לרעייתך רחלה, שהלכה לעולמה בפברואר האחרון וכן ל"לעיתונאים שעושים את עבודתם במסירות לגילוי האמת על המתרחש במערכות חיינו. בלי עבודת רגליים אין עיתונות". אתה באמת מאמין שעיתונאים כיום מתבססים על עבודת שטח?

"זהו שלא, ועל כך אני מצר. אני מאמין בעיתונות שלא נשענת על הודעות לעיתונות. השימוש בקומוניקט בידי העיתונאי חייב להיות בתחילת העבודה ולא בסופה. עיתונאי צריך לכתת את רגליו. כתב לענייני בריאות חייב להסתובב בבתי חולים, כתב צבאי להימצא בשטח, על כתב פוליטי להסתודד במסדרונות הפוליטיים וכך הלאה. אין להישאר בחדר הממוזג.

 

שמעון שיפר עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, במהלך הקדציה הראשונה שלו בתפקיד – בביקור מדיני בליסבון, פורטוגל, דצמבר 1996. צילום: יקב סער, אוסף התצלומים הלאומי


 

"אני מעריך את כתב 'ידיעות אחרונות' לענייני בריאות, רותם אליזרע, אותו ראיתי מסתובב במסדרונות בית החולים בעת אשפוזה של רעייתי ז"ל. אבל אני רואה המון כתבים אחרים שלא מתאמצים לצאת אל מחוץ לבניין המערכת ועובדים בהתבסס על מיילים והודעות לעיתונות שהם מקבלים. הפיתוי לא לצאת הוא גדול. אילו הייתי עורך עיתון ורואה את הכתבים שלי בחדריהם, הייתי אומר להם: 'מה אתם עושים פה? צאו לשטח!'
 

– אתה מתעלם מהשינויים הטכנולוגיים האדירים, ששינו את אופי עבודתם של עיתונאים.

"אחת המפלות הצורבות של העיתונות באמריקה היא בכך שהיא לא צפתה את השינויים הפוליטיים שהתרחשו בארה"ב ולא חזתה את ניצחונו של דונלד טראמפ ועלייתו לשלטון. אילו הכתבים האמריקאים היו יוצאים אל השטח, נפגשים עם רבדים בחברה האמריקאית ורואים את מכאוביהם, כלי התקשורת ארה"ב לא היו מופתעים מהמהפך הפוליטי שחולל טראמפ. הבעיה הייתה שהעיתונאים האמריקאים שהו עמוק במשרדים וניזונו מהצהרות והודעות לעיתונות שהוזרמו אליהם".
 

"תחקירים אינם יכולים להיעשות על ידי עבודה שעיקרה שהיה בין כתלי המערכת. צריך לפגוש אישית את ה'גרון העמוק'. בשנים שבהן סיקרתי את הסוכנות היהודית, גיליתי שפועלת במסגרתה המחלקה להתיישבות, שבעצם אחראית להקמתן של התנחלויות. כשיצאתי לשטח, במסגרת אותו תפקיד, גיליתי עוד לפני השב"כ שמישהו מראשי המתנחלים גדע את רגליהם של ראשי ערים בגדה. גם את פרשת איראנגייט, שבה ישראל הייתה שותפה למיזם חשאי עם ממשל רייגן, שמטרתו הייתה למכור טילי פטריוט לאיראן בתמורה לשינויים במדיניותה בנוגע לארה"ב, חשפתי לאחר עבודת שטח מאומצת כשנה וחצי – לפני שהפרשה התפוצצה בתקשורת. פשוט הצנזורה לא אפשרה לי לפרסם בזמן אמת את הדברים".
 

"אני מציע לעיתונאים לשמור את עמדותיהם לעצמם ולא לערבב אותן עם הסיקור העיתונאי. נכון שיש צורך במעצבי דעת קהל ובמובילי דעה אבל זה לא תפקידו של כתב השטח. הוא חייב להפריד בין הידיעה שהוא כותב לבין הדעה שבה הוא מחזיק. היום, לצערי, ההפרדה הזו כמעט ואינה קיימת".
 

– אתה מדבר על עבודת שטח, אבל מה לעשות כשראש הממשלה נתניהו ממעט מאוד לשתף פעולה עם הכתבים המדיניים ואחד הדברים השנואים עליו ביותר הוא להשיב לשאלותיהם?

"עבודת השטח של הכתב המדיני אינה פשוטה כיום. בעבור הייתה לכתבים נגישות לראשי הממשלה, בעוד שכיום היא כמעט ולא קיימת. נתניהו סגר כמעט לחלוטין את הדלת בפני עיתונאים. בעבר היו שיחות רקע ודיאלוג בין הצדדים, דבר שלא קיים היום. זה רע מאוד. ראש הממשלה חייב לקיים דו-שיח אמיתי, כן ומתמשך עם אמצעי התקשורת. בתחילת כהונתו בתפקיד ועד לפני כארבע שנים, נתניהו עוד הבין את חשיבות הקשר עם עיתונאים, אבל בהמשך הוא הוריד את המסך. יצחק רבין, לעומתו, הבין שכראש ממשלה אחד מתפקידיו החשובים הוא לשמור על דו שיח עם עיתונאים, גם הוא כועס על כתבה או ידיעה. הוא השכיל לראות בתקשורת כגשר בינו לבין הציבור בתקופות שבהן אין בחירות".

 


"מצבה המדיני של ישראל שביר מאוד. מה שנראה כגן עדן, וראש הממשלה מנסה לשדר מצב שבו אנו בגן עדן, יכול להתברר באבחה אחת כמצב אסוני. כל אותם יסודות שצריכים לטפל בהם, עוד יפלו לנו על הראש. מה שנראה כיום כווילה במדבר יכול להתהפך. חשוב להצביע על הסכנות האלה ולשאול את ההנהגה שלנו מה היא מתכוונת לעשות"


 

– נתניהו אולי חושש מקשר עם עיתונאים בגלל החקירות נגדו.

"זה לא בגלל החקירות נגדו. זה קשור לתפיסה שאומרת ש'אני לא צריך אתכם, העיתונאים, כי יש לי את הכלים שלי כדי להגיע לציבור ולשטוח בפניו את השקפתי ואת עמדותי". הוא מעדיף את ההודעות המצולמות שלו ואת ההודעות המוקלטות. זו לא רק גישה מוטעית, אלא גם התנהלות הנוגדת את ערכי הדמוקרטיה".
 

-היו מקרים שבהם הצטערת על ביטויים שבהם השתמשת כלפי אנשים עליהם שידרת או כתבת?

"ככל עיתונאי, חטאתי פה ושם בהשמעת ביטוי שאינו הולם כלפי אדם שהעליתי לשידור, או שכתבתי עליו. על כך אני חש צער. אני לא זוכר מקרים ספציפיים. עם השנים למדתי שמאחורי כל מילה שמשדרים או כותבים עומד אדם שיכול להיפגע שלא בצדק".
 

– זוכר אירוע אותו סיקרת במהלך הקריירה שמלווה אותך עד היום, או שאתה מגדיר כפסגת עבודתך העיתונאית?

"חשפתי את ההסכם עליו חתמה ישראל עם אש"ף ב-93', הלא הם הסכמי אוסלו. זה התפרסם בעיתוני על פני תשעה עמודים. אלה הסכמים שהשפעתם על יחסי ישראל והפלסטינים ועל האזור ניכרת עד היום, בלי קשר למחלוקות שהם עוררו בשנים שלאחר מכן לגבי מידת תרומתם לתהליך השלום. לפני כן, סיקרתי את השיחות עצמן בין הנציגים הישראלים לעמיתיהם הפלסטינים. יכולתי לספר עליהן לציבור במועד מוקדם יותר, אבל לא האמנתי למקורותי שהן אכן מתקיימות. רבין ניסה להסתיר בכל מאודו את דבר קיומן של השיחות וכשפניתי אליו לקבלת התייחסותו הוא אמר לי 'עזוב, זה לא רציני. מקורבי פרס מפיצים את זה'. הוא אמר זאת בכנות.
 

"היו מקרים, מעטים אמנם, שלא התאפשר לי לפרסם עובדות בעלות חשיבות לאומית ועד היום אני מצטער על כך. באחד המקרים אסרו עלי הממונים עלי בקול ישראל לפרסם מידע אודות מצבו הרפואי של מנחם בגין בערוב שלטונו. ביקשתי לתאר את מצבו במפורט, אבל במערכת אמרו לי, 'עזוב, אתה לא רופא'. סביבתו של בגין נשלטה ב-82' -83' על ידי המזכיר הצבאי של בגין, עזריאל נבו ועל ידי מזכיר הממשלה דן מרידור והם הצליחו במשימתם להסתיר מהציבור מידע חשוב על מצבו הרפואי של האיש. רופאו האישי של בגין, פרופ' מרווין גוטסמן, שיקר לתקשורת בעזות מצח בנוגע למצבו של האיש. היום דבר כזה לא היה מתרחש".
 

-על איזה פספוס מרכזי אתה יכול להצביע, בהקשר לעבודתך?

עקבתי אחר המשא ומתן לשחרורו של גלעד שליט. זה לא היה פספוס מצדי, אלא יותר עניין שנגמר אצלי בתדהמה. סיקרתי כל שלב במו"מ שהתנהל באמצעות מתווכים גרמנים ומצרים. החייל החטוף שוחרר משביו באוקטובר 2011 תמורת שחרורם מהכלא הישראלי של 1,027 אסירים ביטחוניים, ביניהם כאלה שנשפטו למאסרי עולם בשל תכנון וביצוע של פיגועים רצחניים בישראל. בכתבותי הבעתי עמדה נגד המחיר הנדרש מישראל, אבל לא העליתי כלל על דעתי שיהיה ראש ממשלה ישראלי שייכנע לחמאס. ממש לא ציפיתי לזה.
 

"עשרה ימים לאחר שחרורו של שליט משבי החמאס, אביו, נועם שליט, בא לבקר במערכת 'ידיעות אחרונות', כדי להודות לעורכי העיתון וכתביו על סיקור הפרשה. ואז הוא היפנה כלפי אצבע ואמר, 'זה האיש שבמשך חמש שנים נלחם, באמצעות מאמרים שכתב, נגד שחרורו של גלעד".

 

– ובחזרה לנקודת ההתחלה של הראיון. מצבה המדיני והביטחוני של ישראל כיום לא רע בכלל, גם בלי הסכם עם הפלסטינים.

"מצבה המדיני של ישראל שביר מאוד. מה שנראה כגן עדן, וראש הממשלה מנסה לשדר מצב שבו אנו בגן עדן, יכול להתברר באבחה אחת כמצב אסוני. כל אותם יסודות שצריכים לטפל בהם, עוד יפלו לנו על הראש. שני מיליון תושבי רצועת עזה הם כאן. 100 אלף טילים המאוחסנים בלבנון ויעדם ישראל לא עומדים להחליד. בקיצור, מה שנראה כיום כווילה במדבר יכול להתהפך. חשוב להצביע על הסכנות האלה ולשאול את ההנהגה שלנו מה היא מתכוונת לעשות בנידון.
 

" אני מדבר גם על הגדה המערבית ושואל את נתניהו, מה אתה רוצה לעשות בשטחים הללו? מה עשית במהלך שנות כהונתך כדי לשכך את הרעות החולות האלה? ומה, לא ידעתם שעבדאללה מלך ירדן יתבע לעצמו חזרה את שתי המובלעות, צופר ונהריים? מה עשיתם בעניין זה?".

 

-יש לך הצעה קונקרטית בנוגע לפלסטינים?

"בעניין הגדה, עלינו ליזום, במקום לעסוק כל הזמן בהאשמות. אין שום דו שיח בין ממשלת ישראל לבין הרשות הפלסטינית, וזה מזעזע. אני מצפה לשמוע מראש הממשלה: מהי יוזמת הפתרון שלך?"

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.