728 x 90
728 x 90
728 x 90
728 x 90

מנהיגים שהכלימה זרה להם

מנהיגים שהכלימה זרה להם
אריה דרעי ובנימין נתניהוצילום: חיים צח, לע"מ, אוסף התצלומים הלאומי.

בנימין נתניהו ואריה דרעי ירשמו בדברי ימי ההיסטוריה כראשי הזורעים פילוג ושנאה בקרב העם. נדרש שינוי שיאפשר לחברה הישראלית זינוק מחדש

להבדיל אלף אלפי הבדלות מדוד בן גוריון ששמו נחרט בזיכרון הלאומי כמייסד המדינה; ממנחם בגין, שעשה שלום עם מצרים, אויבת ראשונה בעולם הערבי שהכירה בישראל; מיצחק נבון, נשיאה החמישי של מדינת ישראל, צבר ממוצא ספרדי שגילם את קיבוץ הגלויות ואחדות העם – בנימין נתניהו ואריה דרעי ירשמו בדברי ימי ההיסטוריה כראשי הזורעים פילוג ושנאה בקרב העם.

 

אמנם ישראל נתפשת בקרב אומות העולם כמדינה משגשגת ובעלת כלכלה יציבה, אך מצער להיווכח שזה בא על חשבון הפרט, באמצעות חיסול המעמד הבינוני, העשרת האלפיון העליון ודחיקת חלק ניכר מאזרחי המדינה אל עבר סף העוני. דו׳׳ח ה-OECD (ינואר 2016) ממקם את ישראל כמדינה בעלת שיעור העוני הגבוה ביותר בקרב חברות הארגון: כ-21% מתושבי המדינה נמצאים מתחת לקו העוני.

 

אי-השוויון מכרסם בחברה. הקיטוב מאיים על חוסנה הפנימי והדמוקרטי. נכון שבעידן הגלובליזציה אין להעלות על הדעת חזרה לסוציאליזם, שפשט רגל ברוב מדינות העולם, אך ניתן היה לשמור על רווחה מינימלית כפי שצרפת ומדינות סקנדינביה דואגות לשמר.
 
נכון, יהיו מי שייאמרו שפעילותו של נתניהו מחוץ למדינה מביאה לנו יוקרה וגאווה. דימויה של ישראל בהחלט חשוב, אך בשום פנים ואופן לא על חשבון חוסנה הפנימי.
 
יש גם הבדל בין יצחק רבין ז״ל, שהתפטר מראשות הממשלה בעקבות חשד לעברה שולית שיוחסה בשעתו לרעייתו, לבין נתניהו הנחקר מזה כשנתיים בחשד למעשי שחיתות חמורים לכאורה, ואריה דרעי ששב לראשות משרד הפנים ממנו נשלח לכלא בגין עברות שחיתות חמורה והפרת אמונים. לשניהם עזות פנים שאין תקדים לה, לא בארץ ולא בעולם הנאור. כדי להציל את עורם הם מחזיקים בחלק מאזרחי המדינה כבני ערובה. ללא מעצורים וללא כל דאגה לעתידה של ישראל, הם משלחים את תומכיהם אחד בשני. עושים מעצמם קורבנות ויוצרים מחנות הנוהגים כצבאות לפני עימות.
 
מלחמת אזרחים אורבת בפינה. היא החלה כבר עם רצח רבין. יחד אתו ״נרצחו״ הערכים, האתיקה, הבושה, הכלימה, הדאגה למדינה. הכול מותר למען אחיזה בשלטון. לנתניהו מטרה אחת: למנוע עמידה למשפט כאזרח מן השורה, ולדרעי, המסובך לכאורה שוב בפלילים, שמירה על חסינותו.
אני חרד מאוד מהצפוי במערכת הבחירות ההולכת וקרבה. הסכינים מחודדים. המחנות מחוממים. למנהיגים אין גבול ואין מעצורים. עד מתי אזרחי המדינה ימשיכו בשאננותם? גורלם בידם. אלה ששפיותם עוד בשליטתם, עורו וצאו להצלת המדינה. לא חשוב מי ייבחר, נדרש בעיקר שינוי. מהפך אמיתי שיטרוף את הקלפים ויאפשר לחברה הישראלית זינוק מחדש.
 
עם יסודה של ש׳׳ס, מפלגה חרדית ועדתית, המנגנונים המקבילים שוכללו ואף עלו על אלה של החרדים האשכנזים, מייסדי השיטה. סכומי עתק ניתנים במסגרת הסכם קואליציוני. ולאן הולך ממון זה? לחיזוק הבטלה של תלמידי ה׳כוללים׳ והגדלת כוחם הפוליטי של החרדים אשר בחלקם מתנגדים לציונות. אמנם כך נוהגת המדינה מאז הקמתה, אך היקף ה׳׳נהנים׳׳ מאז בואו של הימין גדל לאין ערוך. מערכות מקבילות ועצמאיות השתרשו במדינה: חינוך נפרד ומנותק מתוכניות הלימוד הלאומיות, סעד כאמצעי ליצירת תלות, התעוררות השד העדתי.
 
במכנס, מרוקו, שם נולד אריה דרעי, לימוד התורה היה חלק ממאוויים של כל יהודי המלאח, אך הדבר נעשה בשעות הפנאי, לאחר עמל לפרנסה בכבוד. לא היה תלמיד חכם שהתקיים מלימוד תורה או מעיסוקי דת כלשהם. נהפוך הוא. אנשי החברה קדישא, נתנו ממרצם ורצונם לקידוש המת בהתנדבות מלאה. בהיותי ילד, חשבתי לא פעם שלאבא שלי שני מקצועות. האחד סוחר והשני פעיל בחברה קדישא. מאוחר יותר, נודע לי שלא רק שלא השתכר מעיסוקו השני, הוא אף נהג לתרום ולארגן מפגשים וסעודות על חשבונו, באהבה ובמסירות. גם המוהלים עשו את מלאכתם בהתנדבות. הם נהגו לבקש את הזכות למול תינוק חדש ולעיתים אף הביאו מתנה. מעטים מאוד היו אלה שהרוויחו את לחמם מכישוריהם הרוחניים: השוחטים, הרבנים הראשיים, הדיינים.
 
בעת הלווייתו של הרב עבדיה יוסף הבנתי את חומרת המצב. נוכחותם של רבבות גברים חרדים, לבושי שחור (ארבע מאות עד שמונה מאות אלף) המחישה את המציאות במלוא עוצמתה. חלק ניכר מאוכלוסיית המדינה מובטל ואינו לוקח חלק בנטל החברה. מנהיגיהם ניזונים מריבויים. ישות עצמאית צמחה בקרב העם. איך הגענו למצב זה? האם ממשלות ישראל, משמאל ומימין, נהגו בחוסר אחריות תוך התעלמות מהתהליך? האם אריה דרעי וחבריו הובילו במודע ובתכסיסים למציאות מפלגת שכזו?
 
כבר בשנת 2000 נתקלתי אישית בניצני ההתבדלות והשנאה שהחלו לצמוח בקרב תומכי ש׳׳ס. זה היה כשטלפנתי לידיד וותיק כדי להזמינו לחתונת בתי. הוא הכיר אותה מיום לידתה, כשהתגורר אצלי חדשים מספר לאחר ששב משהייה של שבע שנים באמסטרדם. לדבריו, הוא חווה שם את כל מדורי הטומאה. כשנודע לו שהנישואין מתקיימים באולם ׳שפיים׳, הוא דחה את הזמנתי. תחילה חשבתי שזה בגלל המרחק ואי יכולתו הכספית לבוא מירושלים עד לשם. הצעתי לו מונית על חשבוני שתביא אותו ותחכה לו עד לסיום טקס החופה. רציתי מאוד שיבוא ויפגוש את שאר חברינו המשותפים. אך ללא היסוס הוא אמר לי: ׳׳אתה רוצה שאני אבוא לקיבוץ של השמאלנים האלה?׳׳ לתומי, עניתי שהאולם אמנם מצוי בשטח הקיבוץ אך הוא כשר למהדרין. ואז בשיא חוצפתו, או כשטוף מוח, הוא הוסיף: ׳׳אנחנו עוד נצא למלחמה נגד השמאלנים האלה׳׳. ׳׳גם נגדי תצא למלחמה?׳׳ שאלתי בתדהמה. ׳׳אתה מודע להתייחסותם אלינו במדיה ובעיקר בעיתון ׳הארץ׳?׳׳, אמר לי. מאוחר יותר נודע לי שהוא לומד ב׳כולל׳, שאשתו אמנם עובדת אך שניהם וארבעת ילדיהם מתקיימים בדוחק.
 
איני דוחה מנהגים דתיים באשר הם. כל אחד באמונתו יחיה. אני אפילו מתפעל ומכבד את אלה הבוחרים באורח חיים מסורתי או דתי למהדרין, ובלבד שלא יכפו את אמונתם על הזולת. לא מזמן הוזמנתי לארוחת קבלת שבת אצל ידיד יקר, סופר, משורר ואיש עסקים. לא אשכח לעולם את השמחה, ההתרגשות והאושר שחוויתי בערב זה. הדְרת שבת ריחפה מסביב לשולחן. החדווה שחשתי החזירה אותי לבית אבי, בו המסורת והסובלות התקיימו באהבה. מי ייתן ודוגמה זו תכבוש את לבבות אזרחי ישראל, שהאחווה והשוויון שאפינו את הקמת המדינה ישובו לחיקה. שהפוליטיקה תשרת את העם ולא את מנהיגיו, שהכלימה זרה להם. אלה הפועלים ללא מעצורים.

 


 

ד"ר מיכאל פריאנטה הוא ביבליוגרף, סופר ומו"ל ישראלי החי בפריז

1 תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

תגובות פייסבוק

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב- *

בטל תגובה

1 תגובה

  • עמוס עידן
    17 בינואר 2019 @ 10:21 pm, 10:21 pm

    "בנימין נתניהו ואריה דרעי ירשמו כראשי הזורעים שנאה בקרב העם"

    כך כתבת.

    תוך כדי שאני ממשיך לקרא, שפשפתי את עיני בתימהון. האם חולם אני, או שמא התבלעה עלי דעתי.
    ומכיוון שאין בכוונתי להניח את ראשי מתחת לסדן, ולהצהיר קבל עם מרצוני החופשי, כי התרופפה בינתי,
    צריך אני, בצער להניח, כי כבוד הכותב משוכנע שיוכל הוא ללהטט, במילים ומשפטים ללא נתינת דעת לכך שמבקרים אינטלגנטים, יכוהו בקולמוסם על קדקדו.

    כלפי מה הדברים אמורים,
    בואו נתעלם מכל משפטי 'אהבת חינם' המשובצים לאורך המאמר,
    אך משפטים כאלה:

    נוכחותם של רבבות גברים חרדים, לבושי שחור (ארבע מאות עד שמונה מאות אלף) המחישה את המציאות במלוא עוצמתה.

    חלק ניכר מאוכלוסיית המדינה מובטל ואינו לוקח חלק בנטל החברה.

    מנהיגיהם ניזונים מריבויים.

    ישות עצמאית צמחה בקרב העם. איך הגענו למצב זה?

    אלו פשוט,
    משפטים הזורעים אהבה וחיבור בין כל חלקי העם,
    ונקיים מכל פטרוניזציה, פרוספקטיבה נגועה, ושנאה.

    הידד.

    הגב

כנס אילת לעיתונות 2018

הרשמו לניוזלטר

קבלו מדי שבוע אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם מבחר כותרות, ידיעות, כתבות ומאמרים בנושאי תקשורת ועיתונות מהארץ ומהעולם.