לחברי ולחברותי המפוטרים, ואלו היכולים להרשות לעצמם לעזוב מרצון, בעיתון "כלכליסט" ואתר "וואלה" – אתכן/ם בשעה קשה זו.
שני המו"לים – ארנון (נוני) מוזס, שהתגאה בפני נתניהו כי בבחירות 96' הוא הגיש לו את הניצחון, בקולו המוקלט בתיק 2000, ואלי עזור, שהתחיל כתעשיין קטן שמכר שחקני כדורגל עוד כששימש כתב ספורט, מכרו את נשמתם מזמן.
אין כאן שום אידיאולוגיה. רק הכסף מדבר. ואתם, העיתונאים, נותרתם כלי משחק בלוח ההון – שלטון – עיתון. הכל גלוי, על השולחן, לצרכיו של ראש הממשלה שאובססיבי לתדמיתו, שונא ביקורת, טוען שהוא "נרדף" מיומו הראשון על כס ראש הממשלה, תוך כדי בחישה באצבעות גסות ממה שנותר כתקשורת חופשית בישראל.
"כלכליסט" התחיל כמשרתם של האחים לבית דנקנר, יצחק תשובה וראשי הבנקים. אבל לזכות עורכיו, יואל אסתרון וגלית חמי, ייאמר שהעיתון התבגר והציג עיתונות נושכת ותחקירים חשובים בהמשך.
ב"וואלה" היה תהליך הפוך: האתר התחיל כנשכני כשעמוס שוקן הקים אותו, נהפך לסחורה בידיו של בעל בזק הממונף מכספי ציבור, שאול אלוביץ', ירד לזנות כמשרתם של בני משפחת נתניהו, עיינו ערך תיק 4000, ונרכש בזיל הזול על ידי הסוחר אלי עזור שהפך אותו לעוד אתר המשרת את נתניהו, יחד עם "מעריב", האתר של הבייס.
עיתונות ללא תחקירים היא עיתונות מתה. עיתונות מתה מחזקת שלטון יחידני, ומאיימת על שיירי הדמוקרטיה. פיטורים וקשיי פרנסה תמיד היו, אבל הפעם מדובר בגל פיטורים על רקע פוליטי – מפלגתי מובהק. וזה מסוכן.
פעם נהגתי לומר לידידי כי ברגע שהרוב המכריע של התקשורת בישראל ישרת את השלטון – יגיע מהפך פוליטי. אולי זו משאלת לב, כי עדיין לא הגענו למקום שבו היתה הונגריה תחת שלטונו של הסוכן הרוסי ויקטור אורבן. אולי נגיע עוד מעט.
בינתיים, קולגות לשעבר, תחזיקו מעמד. מיצאו דרך לקיים את עצמכם ולהתפרנס איכשהו מבלי לרדת לזנות בים השחיתות הגואה במדינה קטנה מוקפת אויבים, שהעומד בראשה מחלל את המקצוע שלנו, מדי יום.
"עיתונאים ככלי משחק" | איור שנוצר בכלי בינה מלאכותית
קריאה מומלצת למפוטרים, בעקבות הזמן הפנוי שנוצר בלו"ז שלהם, כל עוד הם מקבלים דמי אבטלה: "דו"ח המלך דוד" מאת שטפן היים, הסופר המזרח גרמני – יהודי, אגב התמקדות בדמותו של ההיסטוריון איתן בן הושעיהו, איש זהיר אך ישר, שנדון לשתיקה על ידי הדיקטטור, המלך שלמה. ובבקשה, אל תעזבו את המקצוע. כתבו, חקרו, פרסמו ברשתות, אולי בסוף ננצח.
