אנטישמיות ותקשורת

אין בעולם יהודי שאינו ידוע את פירוש המילה או המושג, אנטישמיות. זו תופעה המתאפיינת בשנאה תרבותית וחברתית. בבחינת חלק בלתי נפרד ממה שמוגדר כשנאת זרים, אולם כזו הממוקדת ב"זר" היהודי. משחר ההיסטוריה יהודים סובלו ונפגעו מגילויים שונים של אנטישמיות, סמויים וגלויים כאחד. מקובל לחשוב שמופעיה הראשונים של האנטישמיות החלו לאחר צליבת ישו ובשל האשמת היהודים בצליבתו, אולם שינאת יהודים הייתה גם טרם צליבת הקדוש הנוצרי. כך או כך, אף שסיפור צליבתו של ישו הוא בבחינת טריגר לאנטישמיים, האידיאולוגיה הנאצית שהייתה חילונית לחלוטין, כלל לא נזקקה לסיפור זה כדי להצדיק את שנאת היהודים כאידיאולוגיה של ממש ותחת זאת היא העלתה סיבות אחרות "המצדיקות" את הגדרתם של היהודים כבני אנוש שיש להשמידם. 

כך או כך, נראה כי משלל סיבות (יתכן ואף סוציולוגיות) יהודים ישראלים חשים במידה פחותה את ממדי התופעה. כמי שנולדו, גדלו ומרכז חייהם בישראל, הם אינם נתקלים או נאלצים להתמודד עם גילויי אנטישמיות בדומה ליהודים המתגוררים מחוץ לישראל. כך למשל בעת הזאת, יהודים נאלצים לחיות בצד גילויי אנטישמיות בעצימות משתנה ובעיקר גוברת, במדינות אירופה וכעת ביתר שאת גם בצפון אמריקה ובדרומה, באוסטרליה, באפריקה ובמקומות נוספים ברחבי הגלובוס. גל גואה של אנטישמיות, חובט ומכה ביהדות התפוצות, אגב הסתייעות בתרוץ עדכני: "מלחמת אוקטובר" ו"הדומוסייד" (מושג חדש שהומצא, לפיו הרס בתים במידה רבה מקביל לג'נוסייד) שישראל מבצעת לכאורה ברצועת עזה. לעוצמתו המטלטלת של גל האנטישמיות הנוכחי אחראים במידה רבה קיצונים איסלמיים ובניגוד לגלי האנטישמיות שידענו בעבר, זו הנוכחית, מופנת נגד היהודים וישראלים כאחד.

מדינת ישראל על אורגניה השונים, מנסה לכאורה להוות גורם משמעותי במאבק נגד האנטישמיות האיסלמיסטית, אולם אם נהיה כנים עם עצמינו, יהיה זה מעט יומרני לחשוב כי ניתן למגר בפשטות תופעה היסטורית שהיא בבחינת מחלה כרונית הניזונה משורשי שנאה עתיקי יומין, המזינים ומעודדים אותה. למדינת ישראל אין די משאבים ואפשר שגם אין לה יכולת מהותית לטפל בגל אדיר של שנאת חינם בממדים שכאלה, המופצים במרחבי האין סוף של רשת האינטרנט והרשתות החברתיות. 

מנתונים שאסף משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות אודות אירועים חריגים וגילויי אנטישמיות בולטים ברחבי העולם בשנה החולפת, עולה כי ישנה  עליה של כ-540% בגילויי אנטישמיות, בהשוואה לאשתקד. בארה"ב ובקנדה עלה מספר האירועים האנטישמיים בכ-211% מאז פרצה מלחמת "חרבות ברזל" ב7 באוקטובר 2023. בבריטניה נרשמה עלייה של 162% ובאוסטרליה כמות האירועים האנטישמיים בחודשים אוקטובר-נובמבר עלתה בכ-738% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. משרד החוץ מלין כי אין ברשותו סעיף תקציבי שיוכל לתמוך בנציגיו, המנסים להאבק נגד התופעה באמצעיהם הדלים.

במצב דברים זה, התקשורת הישראלית והיהודית יכולה לקחת על עצמה תפקיד חשוב בהתמודדות עם הגל החדש של אנטישמיות. זו חובתם המוסרית של עיתונאים ישראלים ויהודים, בצד מובילי דעת קהל ברשתות החברתיות, להאבק ללא פשרות בכל גילוי של אנטישמיות. להיות שומרי סף ולהתריע כי יהודים ובהם גם ישראלים, אינם יכולים עוד לדבר בשפתם ולחוש בטוחים, כשהם מתהלכים ברחבי מדינות אירופה או אמריקה. להתריע כי יהודים אינם יכולים לענוד שרשרת הנושאת תליון מגן דוד או לא לחבוש כיפה ולהרגיש בטוחים במרחב הציבורי של מדינות התבל. יש למחות נגד מוסדות אקדמיים, נאורים לכאורה שבשתיקתם ולעיתים אף במעשיהם מעודדים ולעיתים אף מטיפים למעשים שסופם במופעים אנטישמיים מסוגים שונים. מרצים המדברים בלשון צחה על קדמה, הומניזם ואהבת אדם, מי שמפעל חייהם מוקדש לפילוסופיה או לפיתוח תאוריות ליברליות ואשר כל היופי הזה, פתע נגוז משהם נתקלים ביהודים או ישראלים, או אז, כמעשה שטן, שנאת אדם נוטפת מגרונם והם מרשים לעצמם להפוך ממורי דרך לתורות המוסר לעלובים שבאנטישמיים, תוך הסתתרות מאחורי ערכים נשגבים ומוסדות יוקרתיים בהם הם מלמדים.

זו יכולה וצריכה להיות שעתם הגדולה של אנשי התקשורת הישראלית והיהודית כאחד: להציב בגאון , ללא כחל וסרק תשובה הולמת נוכח גלי האנטישמיות. אסור לשתוק או לחשוש מפניה ועל כן יש צורך דחוף להציב מולה ראי תקשורתי שיבליט את כיעורה.