מכון ון ליר: השידור הציבורי בישראל משמעותי להגנה על התקשורת מפני אינטרסים כלכליים

ברקע ניסיונות החקיקה להחלשת תאגיד השידור הישראלי (הציבורי) או לחלופין לסוגרו או להפריטו וכן להחלטתה של ממשלת ישראל לסגור את תחנת גלי צה"ל ב-1 במארס הקרוב, מכון ון ליר בירושלים, מפרסם היום דו"ח המראה איך מושפע חופש העיתונות מנסיגת הדמוקרטיה בישראל. הדו"ח מצביע בין השאר על כך שהשידור הציבורי בישראל – הכולל את תאגיד השידור הישראלי וגל"צ – הוא מרכיב משמעותי המסייע במניעת ריכוזיות יתר והשפעה חריגה של בעלי הון ואינטרסים כלכליים על התקשורת.

 

הדו"ח, שכותרתו: "על סף תהום – מדד התקשורת החופשית בישראל", הוא יוזמה של פרופ' חגי בועז ממכון ון ליר וחיברו אותו פרופ' ענת בן דוד וד"ר קרן צוריאל מהאוניברסיטה הפתוחה יחד עם העיתונאים שוקי טאוסיג, חן אגרי ושבי גטניו מאתר ביקורת התקשורת "העין השביעית". לפי הדו"ח, ללא התאגיד וגלי צה"ל, שקיומם מאויים, שוק התקשורת הישראלי צפוי להידרדר לשוק בעל ריכוזיות גבוהה, המושפע מאוד מאינטרסים מסחריים.

 

כותבי הדו"ח מתריעים מפני  מגמה מדאיגה בדמות ביסוס "אוליגרכיה תקשורתית" וכן דומיננטיות של אילי הון בתחום התקשורת. הם מצביעים על אחדים מבעלי ההון הבולטים בישראל – דודי ודרורית ורטהיים, מריוס נכט (קשת 12), יצחק מירילשווילי (ערוץ 14) ולן בלווטניק (ערוץ 13) שהוא מיליארדר שאינו אזרח ישראלי – המחזיקים בשלושת הערוצים המסחריים הפופולריים ביותר בישראל, (מאז חיבור הדו"ח, לן בלובוטניק העביר ללא תמורה את מניותיו בערוץ 13 למנכ"ל אמליאנו קלמזוק), כמו גם על האשה העשירה ביותר בישראל, מרים אדלסון, המחזיקה בעיתון הנפוץ ביותר במדינה ("ישראל היום"). "מגמת האוליגרכיה התקשורתית מחזקת את הסכנה שבהטיית הבעלים התאגידית, שכן היא מרופפת עוד יותר את המגבלות על השימוש לרעה בכלי התקשורת", אומרים החוקרים.

 

בנוסף להשפעתם של שיקולים מסחריים, כותבי הדו"ח מוטרדים מיוזמות החקיקה להגבלת התקשורת, אירועי אלימות נגד עיתונאים וריבוי תביעות דיבה המוגשות נגד כלי תקשורת, כאמצעי שנועד להרתיעם מלטפל ללא משוא פנים בנושאים מסויימים. "מכאן עולה תמונה מטרידה", כותבים החוקרים, "ולפיה נישאר בסופו של דבר עם תקשורת חלשה ונטולת שיניים. אם החוקים המצויים על סדר היום יעברו, אם עיתונאים יפחדו לצאת לרחוב ואם נקבל חדשות הנובעות מאינטרסים של בעלי עניין או של פוליטיקאים – נאבד לא רק את התקשורת הישראלית, אלא גם את הדמוקרטיה הישראלית", הם טוענים.

 

מחברי הדו"ח מצביעים על אינפלציה חקיקתית נגד התקשורת החופשית בישראל: חברי כנסת משולי הליכוד שהבינו כי הדרך להתקדם במפלגה אינה רק דרך הפריימריז, פועלים בדרך של הצעות חוק נגד התקשורת. בכנסת ה-25 היה שיא של חקיקה בנושאי תקשורת, המקודמת על ידי קואליצית נתניהו. עד כה בכנסת הנוכחית הוגשו לא פחות מ-38 הצעות חוק פרטיות בענייני תקשורת, 29 מתוכן מבקשות לפגוע במעמדה של התקשורת. לעומת זאת בכנסת הקודמת הוגשו תשע הצעות בענייני תקשורת ומתוכן שש הוגשו במטרה להחלישה. 

 

תופעה חמורה אחרת שהתגברה במהלך הכנסת הנוכחית, לפי מחברי הדו"ח, היא אירועי האלימות וההטרדות הגוברים והולכים נגד עיתונאים – גם בשטח וגם בחייהם הפרטיים. אחת הדוגמאות לכך היא הפרשן המשפטי של חדשות 12 גיא פלג שלנוכח האיומים לפגוע בו נאלץ לנוע עם מאבטח צמוד. "העיתונאים בישראל חווים אלימות ממשית וחשופים לסיכון פיזי כשהם ממלאים את תפקידם", הם כותבים.