הספר "עד קצה הגבול" – אסופה בת שבעים וחמישה מאמרים, פרי עטו של העיתונאי עודד ליפשיץ שנרצח לפני שנתיים בשבי חמאס, יושק בשבת הקרובה. הספר יוצג באירוע שיערך במוזיאון תל אביב לאמנות, לציון שנתיים לחטיפתו של ליפשיץ בידי מחבלי חמאס והרצחו בשבי.
המאמרים, טורי הדיעה וכן רשימות קצרות המופיעים בספר נכתבו על ידי ליפשיץ לאורך עשרות שנים בעיתונה של מפ"ם "על המשמר", בשבועון התנועה הקיבוצית "הדף הירוק" ובעיתון "הארץ".
הספר, בעריכת הלשונאי והעיתונאי רוביק רוזנטל (בעבר סגן עורך "על המשמר") ובהוצאת הקיבוץ המאוחד – ספריית פועלים, כולל טקסטים מתוך מאות רשימות שליפשיץ כתב, המשקפות השקפת עולם של עיתונאי אקטיביסט ופעיל שלום.
אמפטיה לבדואים שנושלו מאדמותיהם
כך למשל, ליפשיץ הביע ברשימותיו אמפטיה לפליטים פלסטינים שנמלטו מאימת מלחמת ששת הימים, ול-6,000 הבדואים שנושלו מאדמותיהם ליד פתחת רפיח וגם הזדהות עם סבלם של מפוני ימית בצפון סיני. במשך שנים רבות, עודד ורעייתו יוכבד (שנחטפה לעזה ושוחררה מן השבי כעבור 16 ימים, יחד עם נורית קופר), נהגו להסיע במכוניתם לבתי החולים בישראל, חולי סרטן עזתיים שהמתינו להם במחסום ארז.
באחד ממאמריו ליפשיץ קובל על כך שבעקבות הניצחון במלחמת ששת הימים, השתררה בארץ "אווירת שחצנות מתנשאית ובוז לאויב, זה שברח מהחזית בלי רובה ובלי נעליים". עוד הוא כתב: "שחצנות מנעה ביקורת עצמית. לא הצלחתי למצוא בעיתוני התקופה אפילו תיאור ביקורתי אחד אודות ליקוי כלשהו בפעולה צבאית במלחמה (…) איש לא העז לכתוב שרבים מהקרבות שהתחוללו במלחמה, זו היו מיותרים וחמור מכך: על פרשיות של רצח שבויים מצרים בחולות סיני".
רעיונות הטרנספר של גנדי
פרק אחר בספר ושמו "נותנים לגיטימציה לטרנספר", מתייחס לחזון הטרנספר לערביי השטחים, שהעלה רחבעם זאבי (גנדי) החל משנת 1988, עת הקים את מפלגת "מולדת". ליפשיץ מתקומם במאמרו על הלגיטימציה הפוליטית והמוסרית להם זכו רעיונות אלה מצד מרכיבי הקואליציה הימנית, אך גם מצביע על נציגי האופוזיציה שלא עשו דבר כדי למנוע מגנדי את הלגיטימציה הזו.
"ככל שהלגיטימציה לגזענות ולטרנספריזם הולכת ומתבססת", כך כתב, "גוברת הסכנה ללגיטימיות של הממשלה והשלטון. מי שאינו רוצה להגיע לרגע שבו ייאלץ להתקומם נגד שלטון שאיבד את הלגיטימיות שלו, חייב לעשות הכל כדי לבלום את ההכרה הציבורית לה זכו רעיונותיהם של גנדי, מאיר כהנא ודומיהם. זה הרבה יותר חשוב משינוי שיטת הממשל".
על ראש הממשלה בנימין נתניהו, כתב ליפשיץ בין היתר בטור דיעה שהתפרסם בעיתון "הארץ" בינואר 2019 תחת הכותרת
"מגן ישראל הוא לא": "בנימין נתניהו הוא אש"ף יח"צנות. הוא שכנע את תומכיו ואף רבים ממתנגדיו שהוא שליט פופולרי, נואם מזהיר והחשוב מכל – "מר ביטחון שאין בלתו, היחיד שיציל אותנו כשיצלצל הטלפון האדום, בלעדיו נהיה כילדים מפוחדים שתועים בעלטה שורצת שדים, טרור ונשק גרעיני".
"נתניהו עוד זוכה לתשואות נלהבות בליכוד, אבל רבים מהמריעים לכבודו מזייפים אורגזמה" | "עד קצה הגבול" – אסופת מאמרים מאת: עודד ליפשיץ ז"ל | צילום: יחס"צ
"התדמית הביטחונית היא בסיס כוחו של נתניהו"
"התדמית הביטחונית האולטימטיבית היא בסיס כוחו של נתניהו. והוא מודע לכך", כתב ליפשיץ. "בינואר 2016 שאל אותו פריד זקריה מרשת סי.אן.אן. איך ירצה להיזכר, והוא השיב: 'מגן ישראל. זה מספיק בשבילי'. מכאן כאילו אי אפשר לנצח את נתניהו בקלפי. אבל זו הערכה שגויה, והיא יוצרת בקרב מתנגדיו תבוסתנות שעלולה להגשים את עצמה".
במקום אחר במאמר כתב: "נתניהו עוד זוכה לתשואות נלהבות בליכוד, אבל רבים מהמריעים לכבודו מזייפים אורגזמה. הוא כשל במבחן התוצאה. יש להחליפו במנהיג שאינו חוזר בלי סוף, בבס בריטון סמכותי המלווה במבט מאיים, על אותה מנטרה שחוקה: 'ידעו כל אויבינו שנפגע קשות במי שיפגע בנו עד שיתחרט על כל פשעיו'. אנו זקוקים למנהיג אקטיבי, שפותר בעיות ביטחוניות ואינו מנציח אותן ואת המלחמות נגדן".
"הטראמפיזם מנצל חרדות מטרור ורוכב על גלי שנאת זרים"
במאמר אחר, שכותרתו "הטראמפיזם משתלט על העולם, ועלינו", אשר נכתב ביוני 2020 (המקור: ארכיונו של ליפשיץ), האחרון כתב, בין היתר: "עידן הרווחה הדמוקרטית מפנה את מקומו לעידן אפל של שליטים ימניים פופוליסטים ופשיסטים למחצה. הם עולים לשלטון על גלי הסתה פרועה נגד אויבים חיצוניים ופנימיים, אמיתיים ובעיקר מדומים. הם מנצלים חרדות כלכליות, חרדות ממהגרים וחרדות מטרור, בעיקר איסלאמי ורדיקלי. הם מפיצים גזענות ורוכבים על גלי שנאת זרים ומיעוטים, שנאת האליטות והממסד. שליטי ימין אלה מוליכים שולל את המתרוששים כשהם מבטיחים פתרונות קסם מיידיים לבעיות ולמצוקות הקשות שיצרו שליטים מהמחנה שלהם, כשצברו עושר אדיר בדרכי עושק פרועות. טראמפ הוא דוגמא בוטה לכך.
"היום עולים לצמרת שליטים דומים, כמו ארדואן בטורקיה, פוטין ברוסיה, נתניהו אצלנו וטראמפ בארצות הברית (…) האור דועך במהירות, גם אצלנו, וגובר החשש מעידן חושך. זה עצוב ומסוכן, אבל ייאוש אינו תוכנית פעולה. זו העת להתעשת ולצאת למאבק נגדי. אם יימצאו כאן מנהיגים ראויים ומלהיבים, תהיה להם עמדת פתיחה מבטיחה. תיווצר מסה קריטית רבת עוצמה שתעמוד מאחוריהם".
