כשנה וחצי לפני שאריאל שרון שקע בתרדמת למשך שמונה שנים וממנה לא קם, כתבתי בטור שלי ב"הארץ" על התרשמותם של נוכחים בישיבות הממשלה בנוגע למצבו הרפואי והתפקודי של ראש הממשלה אז: הוא נרדם מול עיניהם, לא היה בעניין, לא ממוקד, מנמנם רוב הזמן, וממש היה צריך לדבר בקול רם כדי להעיר אותו שיאמר דבר מה. הם חשו מבוכה כי זה לא נעים לראות את ראש הממשלה נרדם מול עיניך בעיצומו של דיון.
למחרת הפרסום קמה סערה גדולה של הכחשות אותה הובילו ניצן חן, אז כתב הערוץ הראשון, הפובליציסט יואל מרקוס ז"ל שפרסם ב"הארץ" מאמר שבו פסק כי מצבו של שרון מצויין ויוסי ורטר, אז הכתב לענייני מפלגות של "הארץ" שהגדיל לעשות וקבע מיהם אותם נוכחים שהדליפו לי את המידע מישיבות הממשלה.
"שיא של התבזות"
מרקוס וורטר ואנוכי, עבדנו באותו עיתון, כלומר, הם רשמו שיא של התבזות וחוסר קולגיאליות בכך שלא דיברו איתי לפני שקבעו שאני משקרת, ואחד מהם אף הגדיל לעשות והחליט מיהם מקורותי.
כן, היה בידי מידע רפואי מוכמן אודות מצבו הגופני הקשה של ראש הממשלה שרון. מידע מדויק ואמין, ומאחר והציבור לא היה שותף לו, חובתי כעיתונאית היה לפרסמו ולהתריע.
מצבו הרפואי של ראש ממשלה, על אחת כמה וכמה בגיל מתקדם, רלוונטי תמיד. זו זכות הציבור לדעת. וכך גם היום, במיוחד לאור העובדה שראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו וממשלתו פעלו בשנת 2023 לשנות את חוק הנבצרות ולצמצם עוד יותר את האפשרות לגילוי מצבו הרפואי האמיתי, כולל החרגת בדיקת פוליגרף למי שמושתל בגופו קוצב לב.
מה שכן, אני שמחה שב"הארץ" כיום לא כותבים נגד פובליציסט העיתון אורי משגב שבידיו חומר רב אודות נתניהו, הנדרש כיום לקבל החלטות על מלחמה ושלום (לרבות ניסיונות ההסתרה של מחלתו והטיפולים שעבר) וכבר לא תרים אחר מקורותיו. אבל הפסוק "הזהרו מן הצבועין" נכון תמיד.
אגב, ההכרזה שפורסמה בערוץ 14 ולפיה נתניהו נכנס לרשימת "100 האנשים הבריאים בעולם" היא מקבוצת הפייסבוק של אוהדי נתניהו, "נתניהו ימין חזק".
