אנשי "אנטי-עיתונות" ממנים תחתם אנשים כמותם או הופכים אנשים שפעם היו עיתונאים לקרנפים

מאז הלך והתדרדר האתר שהיה כבר מדורדר מאוד והפך לפח אשפה שבו סלבס מהסוג העלוב ביותר מספרים על ירידה במשקל, על עלייה במשקל, על חזרה בתשובה, על שמירת נידה, על גירושין דרמטיים, על קשיי כניסה להריון וכמובן על השנה הקשה ביותר שעברה עליהם.

לא הייתי טורחת לספר לכם על כל זה אלמלא מגזין "מאקו" השיק מדור חדש ששמו "סיבוב בחירות". ומה במדור? משפיען רשת ושחקן שאינו עיתונאי ומעולם לא עסק בעיתונות ולא ראיין פוליטיקאים "מראיין" פוליטיקאים. נשמע מוזר? בהחלט. עד כה אלה היו שם שניים – בני גנץ ואיתמר בן גביר. לא שאלו אותם שם שאלות קשות ולא עימתו אותם עם מחדליהם או עם תוצאות מדיניותם אלא פשוט נתנו להם לדבר. לשבח את עצמם, לטנף על אחרים ולהביע את דעותיהם מבלי לתת דין וחשבון על שום דבר. מיקרופון פתוח, תעמולת בחירות בחינם.

 

כשאני רואה את זה אני חושבת על האנשים שעובדים ב"מאקו" ומאפשרים לזה לקרות. האם הם מרוצים ממה שהפכו להיות והאם מבינים שהם משתפי פעולה? מה הם אומרים לעצמם כדי שיוכלו לחיות עם עצמם? אני מנחשת שעמוק בפנים הם מבינים, אבל לא מודים בכך בפני עצמם ובטח שלא בפני אף אחד אחר.

 

הדברים האלה לא קורים רק במגזין "מאקו" אלא כמעט בכל התקשורת הישראלית, והם כולם תוצאה ישירה של עידן נתניהו. ניאו-ליברליזם דורסני, העדפת הנראות על פני המהות, הרדידות על פני ההעמקה וההשתכשכות הבזויה במי המדמנה של הקונצנזוס המדומיין על פני הביקורתיות. והכל – כדי להתיישר עם רצונו המשוער של המשטר על מנת לשאת חן בעיניו.