- 28.09.23
אתר האינטרנט של אגודת העיתונאים משתדרג לפורמט חדש ואנו בתקופת הרצה שלאחריה האתר יונגש כנדרש
אתר האינטרנט של אגודת העיתונאים משתדרג לפורמט חדש ואנו בתקופת הרצה שלאחריה האתר יונגש כנדרש
הדיון בעתירות נגד תיקון חוק-יסוד השפיטה התקיים במעמד חסר תקדים של כלל שופטי בית המשפט העליון. כ-15 שעות דרמטיות שהמחישו את גודל השבר בחברה הישראלית וחוסר האמון המסוכן בין הממשלה לבית המשפט. שני המחנאות סללו יחד את מסלול ההתנגשות שאליו דוהרת ישראל בדיון שהועבר בשידור חיי, לעיני כל. אולם בשעה שבחדר הדיונים העמוס מקיר לקיר היו עסוקים להציג עמדות צודקות מאין כמותם, עיתונות המיינסטרים ניסו להציג דווקא את המשותף והמחבר בין שתי הקבוצות. אין זה אומר שסדר היום התקשורתי היה חף מאג'נדה, אבל הקו המשותף היה ברור: ישראל היום וידיעות אחרונות חותרים לפשרה ופיוס. בהמשך ניווכח כי היו כאלה שבלבלו את המונח "פשרה" עם "דה-לגיטימציה". היה מי שרצה להתפשר, והיה מי שרצה להכניע, בגלוי או במוסווה.
קרב מבטים בדרך לפשרה שלא הייתה
יום הדיונים נפתח בישראל היום תחת כותרת המשנה: "גנץ מחכה לנתניהו, נתניהו מחכה לגנץ. היום הדיון הדרמטי בבג"ץ על עילת הסבירות, ובינתיים נמשכים הניסיונות להגיע לפשרה. גורם במחנה הממלכתי: לא די בנכונות מצד נתניהו, שידאג גם להסכמות מצד השותפים". רוצה לומר, שני מנהיגים יושבים זה מול זה ומנהלים קרב מבטים, בראש השולחן יושב ראש הממשלה, בנימין נתניהו. מולו יושב יו"ר כחול לבן, בני גנץ. כל אחד מקווה שיריבו ימצמץ ראשון. הם יודעים שאם אחד מהם יישבר, השני יגיב מיד. הם נראים מתוחים, כמו שני ציידים שנקלעו לקרב פנים אל פנים כנגד רצונם. הם היו רוצים להפסיק את הקרב, אך הם מבינים שצעד קטן לכיוון היריב יתפרש ככניעה מצב הפלגים הקיצוניים בגוש הפוליטי שלהם.
כתב הכנסת של ישראל היום, אמיר אטינגר תיאר את קרב המוחות בין גנץ לנתניהו והמחיש בכתיבתו כי העם מחכה לפשרה שתסיר את סכנת המשבר החוקתי העומדת בפתח דלתה של החברה הישראלית. הוא המשיך עם דיווח קריצה לימין המתון ואומר גורמים בקואליציה מספרים כי השופטים "עדיין עשויים לכתוב פסק דין שיקבע כי באופן עקרוני הם יכולים לבטל חוקי יסוד, כך שאין משמעות לריכוך במסגרת פשרה".
במאמר דעה שפתח את הגיליון של ידיעות אחרונות, בן דרור ימיני תקף את המערכת הפוליטית ופתח את דבריו במשפט: "ספטמבר השחור מתחיל היום עם הדיון הבלתי סביר על הסבירות. יום אחד מצטרך לתת את הדין וחשבון לעצמנו איך הגענו למצב להידרדרות הזאת", כתב.
"איך נכנסנו לצרה הזאת בעיניים פקוחות. איך אנשים שהיינו אמורים לסמוך עליהם, גם אם אנחנו חלוקים עליהם פוליטית, הם דרדרו אותנו לדיון הזה, שכבר לא משנה מה ייאמר בו ומה יוחלט בעקבותיו. משום שרק דבר אחד ברור: אף אחד לא ינצח".
ימיני מכנס את המציאות הישראלית לכדי פיסקה מדויקת להפליא שממחישה את המצב הקטסטרופלי שישראל נמצאת בו. אך ימיני כמו ימיני, מוסיף קורטוב של תקווה: האופטימיות הזהירה של המשפט הבא, בא לידי ביטוי בכך שהאדם שביצע את הביטוי לא מתייאש. הוא מבין שהמיעוט הקטן הוא חזק, אבל הוא גם מאמין שהרוב הגדול של האנשים בחברה עדיין יכול להשפיע על המצב: "הנה עיקר הביעה, מעטים מובילים אותנו להרס העצמי הזה. בכל סקר אפשרי, ולמרות כל המחלוקות, יש רוב ברור ויציב שתומך בפשרה. אבל אבין 20% – 30% אונסים את השאר".
תחת הצורך האקוטי לפשרה, הכותרת של יורי ילון, אבי כהן ואפרת פורשר, מוצאת את האשמים במצב הפוליטי: "המוחים: ניאבק בכל מתווה חד-צדדי". הכותרת הזו השתלבה מצוין עם כתבתו של אטינגר, שהסתיימה בציטוט של לפיד "אני בעד הסכמות רחובות, אבל מה שאנחנו רואים עכשיו זה ניסיון לשבש את הדיון החשוב ביותר בתולדות בג"צ". היא מוקמה מיד בסוף כתבת הראשית, שממנה עשוי להתפרש כי המחאה וגם ראש האופוזיציה, לא מעוניינים בפשרה, אלא הכרעה. "הספין החדש של הסכמה בין הנשיא לרה"מ הוא מהעלובים שנראו פה, חובה לגנוז את כל החקיקה המשפטית". לצד זאת, המסר לגורמים הקיצוניים בממשלה מפי בכיר בקואליציה, מייצר מצב שוויוני בשוק הדעות של ישראל היום: "בן גביר רוצה לפרק את הממשלה? נראה אותו".
שמחה רוטמן – נואם ומתעלם
נחום ברנע היה העיתונאי הראשון ואולי היחיד לנבא את ממשלת נתניהו הראשונה לאחר עימות הבחירות המפורסם בו נתניהו נראה צעיר, אידאולוגי ונחוש מתמיד לנצח את ראש הממשלה שמעון פרס, איי שם ב-96. מעניין לדעת, האם ברנע חזה את היום בו ידונו בבית המשפט על כוחו של בית המשפט. מה שבטוח, העיתונאי הוותיק מבין כי מדובר בתמונת מצב מלאת סתירות פנימיות: "ביטול עילת הסבירות קורא תגר על עצם תפקידו של העליון כבית־דין גבוה לצדק. למעשה, השופטים נקראים להכריע בגורל עצמם. זה לא מה שאנחנו מייחלים לו מבית משפט, אבל אין לנו פורום אחר".
בניגוד לכתב המשפט של ישראל היום, נתנאל בנדל, שכתב כי רוטמן הקפיד להתעלם משאלות השופים, שאפשרו לו בגדולתם לעשות זאת, חילק את השופטים לשתי קבוצות, האחת "שמרנים" והשנייה "אקטיביסטים", מונח הלועג לשופטים ליברליים ומחלק את שתי הקבוצות לטובים ורעים באופן מוחלט, ברנע במאמרו הדגיש את המורכבות שעומדת מאחורי הניסיון המטופש לקעקע את המציאות בצבעי שחור ולבן: "נהוג לחלק את השופטים לשניים – שמרנים וליברלים. המונחים מבלבלים: השופטים המכונים שמרנים חותרים בדרך כלל לשינוי, ברוח הימין; השופטים המכונים ליברלים נוטים לשמר את הקיים, ברוח המרכז הפוליטי". באמירתו זו הוא מציג מורכבות ובכך מאפשר חשיבה ביקורתית המייצרת דיון פורה. אולם בהמשך, עושה ברנע את אותה הפעולה שעשה בנדל כשיצר דיכוטומיה בין טוב ורע מוחלט. ברנע לעג לפוליטיקאים ולנציגי הממשלה והציג אותם כרשלנים ולא רציניים. בהמשך, הוא ירד לפסים אישיים: "ח"כ רוטמן שהוכיח שהגיע לריב, נציג הממשלה במובמך שניסה להרשים ונציג הכנסת ברט שבהרבה מילים הבהיר שאין לו מושג למה התכוון המחוקק. אבל החוצפה של רוטמן – הוא דיבר בשם הרוב, בשם העם. נדמה לי שאני הייתי היחיד באולם שצחק: מה לרוטמן, יהודי משיחי, מנותק, זר לחברה הישראלית וזר לערכיה. את מי הוא, סמוטריץ' וסטוק מייצגים, לבד מהאלמנט הקיצוני בהתנחלויות. מה הוא יודע על סדר היום, על המצוקות ועל הצרכים של העם שהוא מדבר בשמו".
"שני מנהיגים יושבים זה מול זה ומנהלים קרב מבטים, בראש השולחן יושב ראש הממשלה, בנימין נתניהו. מולו יושב יו"ר כחול לבן, בני גנץ. כל אחד מקווה שיריבו ימצמץ ראשון. הם יודעים שאם אחד מהם יישבר, השני יגיב מיד"
מי ציטט את מי?
המונח "תועמלנים" הושמע לא אחת כלפי התקשורת הישראלית, המוזיל את העבודה העיתונאית והופך אותה לעבודה יחצ"נית בחסות פטרוניהם הפוליטיים של גופי התקשורת השונים. המונח הזה לא פסח על אף גוף תקשורת בישראל. נאמר זאת בזהירות, הכינוי הפוגעני מגיע מהציפייה מעיתונאים להיות אובייקטיבים. ציפייה שאינה ריאלית. דוגמא בולטת לכך היא האופן שבו מסקרים דיון דרמטי בישראל. האם ניתן לסקר באופן אובייקטיבי 15 שעות דיון לכדי כתבת שער אחת?
ידיעות אחרונות: הציגו 17 ציטוטים, שהציגו את הטיעונים באופן יחסית שוויוני. בנוסף, לכל ציטוט, הם הציגו ציטוט תגובה מצד אחד לאחר:
ישראל היום: הציגו עשרה ציטוטים, שבעה מתוכם היו של עמדות השופטים המרמזים כי הם מתנגדים לתיקון חוק יסוד השפיטה:
החודשים הקרובים הם נקודת מפנה עבור ישראל. שופטי בג"צ יעמדו בפני דילמה קשה: האם לאפשר למשבר החוקתי להימשך, או למצוא פתרון יצירתי שיחזיר את המדינה למסלול? כפי שכתב ברנע במאמרו, ניתן להבחין בנטיות הפוליטיות של שופטי העליון בהערות הביניים שלהם. באותו אופן, ניתן להבחין בעמדות של גופי התקשורת בתכנים שהם מציגים, ובעיקר, בתכנים שהם לא מציגים.
מצאתם טעות בכתבה?
כל הזכויות שמורות © אגודת העיתונאים בתל אביב – בית סוקולוב