תחנת גלי צה"ל לא תיסגר

כ"ץ וגנץ ושניהם יחד כמו קודמיהם בעשרות השנים האחרונות רצו ועודם רוצים לסגור את תחנת הרדיו, הצבאית. כמותם היו גם רמטכ"לים שרצו להיפרע מכאב הראש שנקרא גלי צה"ל. איש איש וסיבותיו. מאהוד ברק שאיים כי "כל מה שלא יורה יקוצץ" ועד בני גנץ שהיה מתעצבן מכל שאלה שנשאל בעניינה של תחנת השידור, כרמטכ"ל או כשר ביטחון. "מדוע הרמטכ"ל או שר הביטחון צרכים להתעסק במה ששידרו או אמרו באיזה תוכנית ששודרה בגלי צה"ל, מה בין העיסוק בתכנים הפוליטיים המשודרים בבוקר טוב ישראל ולביטחון ישראל? זו הסחת דעת" תגובות בנוסח הזה פחות או יותר, היה משמיע בכל עת שנשאל בענייני גלי צה"ל.

מה בין ביטחון ישראל לשידורים?

אי אפשר לדחות בביטול גמור את הטענה הגנרית של הרמטכ"לים ושרי הביטחון לדורותיהם, לפיה העיסוק בענייני שידורים ובמיוחד שידורי אקטואלה, פלורליזם תרבותי או שמירה על הדמוקרטיה הישראלית, אינם נמנים על משימתו העיקרית של צה"ל, קרי ביטחון מדינת ישראל ושמירת גבולותיה מפני אויבים מן החוץ. בנוסף לכך גם אי אפשר להתעלם מהמודל הייחודי והאנומלי (שאינו מתקיים בדמוקרטיות אחרות בעולם, באמצעותו פועל גוף שידור ציבורי בחסות הצבא. אחרי שעמדנו על שתי הנקודות המהותיות לעניין זה, יש לזכור ששר הביטחון הוא קודם כל איש ציבור ועל כן, הוא מחויב "להגדיל ראש" ולראות את ההשלכות הנוספות, הנגזרות ממהלך סגירתו של כלי תקשורת ציבורי.

בשורת "הסגירה" היא המסר

את החלטתו של הביטחון מהבוקר, להדמים את שידורי גלי צה"ל החל מאחד במרס 2026 ולשמר את שידורי גלגל"צ שעושים נעים בגב ואולי גם "רון בלב", יש לראות כחלק ממכלול מהלכי הממשלה לפגיעה בעיתונות החופשית והגבלת חופש הביטוי במרחב הציבורי. מדובר בצבר רב של חוקים שרובם באו לעולם כהצעות חוק פרטיות כדי להמנע מהצורך בקבלת חוות דעת משפטית  מאת הייעוץ המשפטי לממשלה כמקובל בחקיקה ממשלתית. בנסיבות אלה שני הטיעונים לסגירת התחנה תחת השאלה מה בין שידורי האקטואליה לביטחון ישראל הופכים לתירוץ רצוץ שכן, גם אם התשובה היא שלילית, השאלה עדיין תקפה ציבורית ועל כן מחייבת מענה הולם בדמות יצירת מנגנון אסדרה חלופי להמשך פעילותו של גוף התקשורת החשוב לפחות כפי שהדבר בא לידי ביטוי בנתוני ההאזנה לתחנה ואגב זאת נכתבו גם בדו"ח ועדת הבדיקה שהגישה את המלצותיה לבקשת שר הביטחון.

המהמורה המשפטית והציבורית

באפריל 2022, חיבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מאיר לוין חוות דעת נרחבת בדבר הדרך המשפטית האפשרית לסגירת גלי צה"ל. ככלל הוא סיכם שחרף העובדה שהקמת התחנה הצבאית הייתה בדרך של החלטת ממשלה (מיום ב07.09.1950  – לפיה "הממשלה החליטה לאשר הקמת שירות שידור לצה"ל בתאום עם קול ישראל למשך שנת ניסיון אחת" (שלא נבחנה בדיון נוסף בהמשך), אפשר שסגירתה של התחנה תתאפשר גם כן בדרך של החלטת ממשלה, אולם הדבר כרוך בקשיים משפטיים בשל נסיבות נוספות הנובעות מצעד זה ועל כן, "דרך המלך לסגירת התחנה תהיה באמצעות חקיקה ראשית של הכנסת". מבחינה ציבורית ומהותית "הנסיבות הנוספות" עליהן עומד לוין הן לב האירוע. קרי, פגיעה בחופש הביטוי והזכות המהותית לחופש ביטוי במדינה דמוקרטית. מכאן, שהעניין אינו בשאלה "מה בין ביטחון ישראל לשידורים?" כי אם מה בין דמוקרטיה לקיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית והדבר אינו יכול להיות זר לסדר יומה של  ממשלת ישראל ועל כן, גלי צה"ל לא תיסגר, אבל אולי תשנה מעט את דרכה ותמצא לה אכסניה ציבורית שאינה חלק מצה"ל או מערכת הביטחון.