"התוכן הוא המלך" | הצצה למושבי כנס אילת לעיתונות ה-16 | 17-20 בנובמבר 2024

רופאים במלחמה

בריאות ופוליטיקה | בין שיקולים רפואיים לתדמיתיים

הרפואה בישראל, ניצבת על פרשת דרכים. האם הסיבה לכך נעוצה במלחמת "חרבות ברזל" או שפשוט המלחמה והשסעים הפנימיים בחברה הישראלית רק העצימו את הבעיות שהחלו הרבה לפני "השבת השחורה".  כך למשל גל נטישה של רופאים מקצועיים בצד מחסור בתקנים להתמחותם של רופאים צעירים. רפואת הנפש אינה מצליחה לתת מענה מספק לנפגעים הרבים ולצד זה המלחמה מציפה סוגיות אתיות כמו הכנסת מצלמות בשידור חי למחלקות החטופים המשוחררים.

פריפרייה על המזוודות

תושבי הפריפריה, מצפון ומדרום הפכו לפליטים בארצם | האם דין הדרום והצפון כדין תל אביב?

תושבי הדרום והצפון שהרגישו כבר שנים כפריפריה ולא רק במובן הגיאוגרפי, הפכו בשנה האחרונה לפליטים בארצם, רבים מהם לא זכו לפיצוי הולם ולפתרון ממשי כשהם חוששים לשוב לבתיהם הנתונים עדיין תחת אש. חיים על המזוודות, אוכלים חסכונות, חרדים לעתיד ילדיהם ושוב ושוב שואלים, לפחות תאורטית: ומה עם היה צורך לפנות את תושבי תל אביב?

תקציב הישרדותי 

גזרות רבותי גזרות, או מה שהיה, הוא שיהיה?

סוכנויות דרוג האשראי הבינלאומיות מזהירות, לצדן גם שורה ארוכה של כלכלנים שמזהירים כי אל לה לממשלה להתמהמה באישור תקציב אחראי ומאוזן שיידע להתמודד עם מורכבויות השעה, תוך ריסון תקציבי חריף עד כדי הטלת גזרות כלכליות על הציבור. מנגד נראה שהממשלה לא ממהרת לשעות לאזהרות השונות ומנסה לקדם תקציב במובנו הצר, כלומר להעביר חוק תקציב כלשהו למען הישרדותה הפוליטית. 

חדשות מעמדה, ערוצים מפוזיציה וציוצים לכל עבר

האם האוביקטיביות מתה ונקברה סופית תחת  משטר הסינרגיה בין הרשתות החברתיות לתקשורת המסורתית?

בתהליך זוחל שנמתח לאורך שנים, "החדשות" עברו מהפך: מהבאת עובדות, נתונים וסיפורים ללא נקיטת עמדה ופרשנות מצדם של העיתונאים לחדשות שלעיתים נדמה שאין בהן דבר פרט להבעת דעה, ביקורת או שיקוף דעת מערכתי. האם חצינו את נקודת האל-חזור בהתרחקות מיסודות המקצוע, בדרך למות העיתונות המסורתית? 

מצבא ה' לצה"ל?

האם החרדים ייכנסו מתחת לאלונקה הביטחונית או שיעדיפו את הפלת ממשלה?

נכון לכתיבת שורות אלה וחרף איומי ה"גוועלד", האפשרות שהסיעות החרדיות יפילו את הממשלה על רקע  החלת חובת הגיוס לצה"ל בעקבות פסיקת בג"ץ נראית תיאורטית. אין אנו חוזים כעת בגלי גיוס המוניים של חרדים לצה"ל שכן מה שנחזה, אלה הן בעיקר מחאות רמות והפגנות זועמות מול לשכות הגיוס. עם זאת, האם בעקבות מלחמת "חרבות ברזל" החל שינוי עומק  בקרב החברה החרדית?

צבא קטן, כבר הבנו, צבא חכם לא ראינו

במשך שנים טופחה מגמה לפיה ישראל יכולה להסתפק בצבא קטן ובעיקר חכם ואז, הגיע ה-7 באוקטובר 2023

בשלהי שנות ה-80 של המאה הקודמת יחל הרמטכ"ל דאז דן שומרון ל"צבא קטן וחכם". במגמה זו המשיכו גם הבאים אחריו והצבא צמצם בהדרגה פעילויות ומערכים שונים (אף שבפועל תקציבו הלך וגדל). לאמירתו של שומרון יוחסה לכאורה חשיבה אידיאולוגית, אולם מלחמת "חרבות ברזל" הבהירה לנו שלפחות עתה, חזון הצבא הקטן הוא בעיקר פועל יוצא בשל מחסור חריף בכוח אדם ולראיה הממשלה החליטה לאחרונה להחזיר לשירות מילואים פעיל את מי שכבר שוחררו בעבר והם מתחת לגיל 40. בהנחה שגודלו של צה"ל מוגבל ואינו יכול לגדול בהרבה מעבר לזה הנוכחי, מטרידה מאוד השאלה מה קרה לחלק השני בחזונו של הרמטכ"ל שומרון ז"ל.

לאן נעלמה המלחמה ביוקר המחיה?

בחסות ערפל הקרב, פסק השיח בעניין יוקר המחיה

גל התייקרויות בצד אינפלציה גואה שוטף את אירופה וארה"ב. התהליך אינו פוסח גם על ישראל, אולם בחלקת האלוהים הקטנה שלנו גורמים נוספים ויחודיים תורמים בתורם להאמרת המחירים. ריכוזיות, העדר תחרות אמיתית, רגולציה מיושנת ועלויות גבוהות במיוחד בשל מערך הכשרות של הרבנות הראשית וארגוני הכשרות הנוספים. מלחמת חרבות ברזל, לא מתנה את גל ההתייקרויות במשק שלא לומר החריפה אותו, אולם השיח אודות יוקר המחייה שבתורו אילץ את הממשלה לעסוק בכך הצטמצם שלא לומר נדם. האם זה עומד להשתנות או שמא רמת החיים של הישראלים פשוט צפויה לרדת בשל כך? 

ומה עם קבלת אחריות?!

”מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ” במבחן המציאות

אמירתו המפורסמת של השופט גדעון בן יואש (שופטים ז' יז'), נישאת בגאון מעל מגרש המסדרים בבית הספר לקצינים של צה"ל. זהו הערך לפיו מחונכים קצינינו וכך מצופה כי ינהגו מפקדי צה"ל: קבלת אחריות ומתן דוגמא אישית לפני הכל. למרות שהנורמה הזאת מושרשת בתרבות הישראלית ואף שישראל חוותה את האסון הגדול ביותר שאירע לעם היהודי אחרי השואה, קבלת האחריות אינה מובנת מאליה ומתברר כי היא נתונה במחלוקת.

אמריקה לאן פניך?

בשוך מערכת הבחירות הסוערת לנשיאות ארה"ב, נשאל לאן פניה של אמריקה והיחסים עם ישראל

בצד ההבדלים המהותיים בין ארה"ב לישראל, ישנם קווי דמיון מסוימים באשר לתהליכים ולמגמות המתרחשים בשתי המדינות והבולט שבהם – קיטוב חברתי גובר, הנובע מפערים עמוקים בין ערכים מתחרים ותפיסות עולם שונות ומנוגדות. בניגוד לישראל, ארה"ב אולי אינה מוקפת אויבים, אולם כשחקנית מרכזית בזירת היחסים הבינלאומית, דומה כי היא נחלשת בהתמדה. האם היא מבקשת להסתגר תוך ויתור על תפקיד השוטר של העולם? ואם כן, מה משמעות הדבר על ישראל?

עסקים ופוליטיקה

הילכו שניים יחדיו – האם לראשי הבנקים והקהילה העסקית מותר לנקוט עמדה פוליטית?

מה לגוף שתכלית קיומו במתן שירותים, ייצור ומכירת סחורות לשם הפקת רווחים לבין נקיטת עמדה פוליטית?  האם תיתכן בכלל דעה פוליטית לבנק, לחברת כרטיסי אשראי, לבית השקעות, למחלבה או למאפייה? השאלות עלו וצפו בשנה האחרונה מכיוונו של ערוץ 14 שטען ביחס לחרמות מצד חברות וגופים פיננסיים. השאלה התחדדה במהלך השביתה עליה הכריזה ההסתדרות כהזדהות עם המאבק להחזרת החטופים מעזה. מנגד, אולי פשוט מדובר בעידן של הסרת מסכות מעל שיקולים פוליטיים בניהול עסקים, שהיו מאז ומעולם, גם אם הוצנעו.

כפר הפשע והפרוטקשן

תוצאה של אכיפה סלקטיבית, מחסור באמצעים או חידלון?

בחסות המלחמה, פחתה תשומת הלב הציבורית לפשיעה הגואה בקרב הערבים בישראל. רצח מנכ"ל עיריית טירה והשלכת הרימון לעבר ביתו של ראש עיריית רהט, היו בבחינת תזכורות כואבת לא רק לאובדן החוק והסדר בחלק מהישובים בישראל, אלא גם לאובדן הריבונות ולפגיעה בסמלי השלטון ונציגיו. במקביל למבצעי אכיפה והחרמת כלי נשק לא חוקיים, שיעור פענוח התיקים ומקרי הרצח נמוכים למדי. האם זו תוצאה של אכיפה סלקטיבית? מחסור באמצעי אכיפה או חידלון? באיזו מידה, אופי ואופן הסיקור העיתונאי של אותם אזורים – תורם לתחושה שמדובר בשטח הפקר?

קבינט האולפנים

באנו בגלל החדשות ונשארנו כדי לנהל את סדר היום הציבורי

ברקע המלחמה, שידורי החדשות כבשו נתח הולך וגדל מזמן השידור בחודשים האחרונים. לאולפני הטלוויזיה מגיעים עוד ועוד מרואיינים, עד כי לרגע דומה כי אין מדובר בפאנל טלוויזיוני כי אם בקבינט צללים. יושבי האולפנים לוקחים את עצמם ברצינות רבה, משיאים עצות, מתווים מדיניות. האם בקבינט האולפנים, אכן מעוצב סדר היום הציבורי?

מלחמה ומשפט

האמנם התנגשות חזיתית?

בקרב ציבור גדול ישנה תחושה כי מערכת המשפט חיה בניתוק מהמציאות הביטחונית והחברתית בישראל. כך למשל, שופטי בג"ץ יצאו מן האולם והפסיקו דיון בסוגיית הסיוע ההומניטרי המוכנס לרצועת עזה, בשל התפרצות רגשות של משפחות שכולות. בצד זאת הפרקליטה הצבאית מתעקשת להעמיד לדין חיילים בפרשת "שדה תימן" ודומה שהוויכוח הישן אודות אופיה ומקומה של מערכת המשפט בחיינו רלבנטי אף יותר בעת מלחמה.

קרעיTV

האומנם הפחתת רגולציה או שמא פיקוח ממשלתי בתחפושת?

שר התקשורת שלמה קרעי, מבקש לשנות את מפת התקשורת האלקטרונית והמשודרת במדינת ישראל. בקליפת אגוז טוען השר: "פחות התערבות ממשלתית ופתיחה מלאה של השוק לתחרות", אולם עיון בהצעת החוק מעלה בקרב רוב גופי התקשורת בישראל, חשש למגמה הפוכה. כך למשל, החלפת שני גופי האסדרה הנוכחיים בגוף אחוד וחדש שמרבית החברים בו יהיו עובדי מדינה ונציגים שיבחרו שרים בממשלה ובצד זאת, החלפת ועדת המדרוג הנוכחית בגוף ממשלתי.

האם התקשורת נרדמה על משמרתה?

מה חלקה של התקשורת הישראלית בהפתעת שבעה באוקטובר 

השכם וערב, התקשורת המסורתית מבקשת לברר ולהבין את הסיבות שהובילו לכשל הגדול בגילוי מבעוד מועד של תוכניות  חמאס לפלוש לישראל, לרצוח בדם קר, להתעלל, לאנוס ולחטוף אזרחים ממיטותיהם. התחקירים גם מבקשים להצביע על הכשלים המבצעיים בהדיפת המתקפה לאחר שהחלה. גם אחרי מלחמת יום הכיפורים, התקשורת התמקדה בעיקר בממשלה ובצבא ומעט מאוד בעצמה. האם  כשלה בסימון הסכנות הצפויות או שהדברים טבעו בין גליה הסוערים של סערת ההפיכה המשפטית?

יורדים מהבמות ו"עולים על הבריקדות" 

לאחר שנים שבהן אומנים ביקשו להתרחק מפוליטיקה, דומה שהמגמה התהפכה

במשך שנים רבות מרביתם של אמני הבמה בישראל, ביקשו להתרחק מפוליטיקה, בשל חשש לתדמיתם ולהצלחתם  בקרב קהלים גדולים ומגוונים. אמנים שבכל זאת הביעו דעה פוליטית מעת לעת בסוגיות שנויות במחלוקת, זכו לא פעם למחאות, חרמות וגינויים חריפים. אולם, נראה המאבק ברפורמה המשפטית ולאחר מכן המחלוקות בזמן המלחמה, שינו את המגמה כשיותר ויותר אומנים החלו להתבטא פוליטית, מעל הבמות וברשתות החברתיות.

רדיו ארצי לכולם

האמנם תם זמנו של הרדיו האזורי?

איך יישמעו תחנות הרדיו האזורי שברצות השר קרעי, יהפכו באחת לארציות? האם תהיה לכך השפעה על תוכן השידורים? האם מיקומן הגיאוגרפי של התחנות ישתנה ורובן תשדרנה מאזור המרכז? במה יתבדלו התחנות אלה מאלה? דומה שחזון הרדיו האזורי לא נגע רק לעניינים מסחריים, כי אם גם עקרוניים, כמו למשל עיסוק בענייני האזור והשמעת קולם של התושבים וענייניהם ברמה התקשורתית. האם כל זה אכן עומד להשתנות?

המנכ"לים מגיבים לקרעי

מרדיו אזורי לארצי: פלורליזם או דרוויניזם? 

עד היום, תחנות הרדיו הארציות היו בבעלות ציבורית והתחנות האזוריות – בבעלות פרטית. חוק התקשורת שהשר קרעי מבקש לקדם, מבקש לחולל מהפכה בתחום: הפיכת תחנות הרדיו האזוריות לארציות, אגב עידוד תחרות ערה על אותו נתח פרסום. האם מדובר באמת בפלורליזם תקשורתי כפי שטוען השר או שאולי בדרוויניזם שסופו בדילול מפת התקשורת הישראלית?

משחק הכיסאות של עיתונאים ודוברים

האם נחצו הקווים בין המקצועות הדומים?

זה היה כנראה עניין של זמן, אחרי שדוברים ויועצים אסטרטגיים הפכו לחברי פאנל בערוצי הטלוויזיה, שיתברר כי ישנם גם עיתונאים שבפועל  מחלטרים על הדרך כדוברים או כמובילי קמפיינים ברשתות החברתיות. לפי פרסום בהארץ, מגיש מהדורה מרכזית ברדיו חרדי ובערוץ הכנסת, עסק בייעוץ לשר איתמר בן גביר. תחילה המגיש הכחיש, אחר כך הפסיק עבודתו בכלי התקשורת, אולם הסוגיה נותרה על השולחן: האם נחצו הקווים בין המקצועות הקרובים – דוברות ועיתונות? אילו השלכות יהיו לכך על שני הצדדים.

• פנל נוסף שתוכנו טרם נקבע – יוקדש לסוגיות בביטחון הלאומי ומשטרת ישראל
• יתכנו שינויים בנושאי הפנלים ובתוכנם | ט.ל.ח