- 17.11.24
- סבר פלוצקר
אתר האינטרנט של אגודת העיתונאים משתדרג לפורמט חדש ואנו בתקופת הרצה שלאחריה האתר יונגש כנדרש
אתר האינטרנט של אגודת העיתונאים משתדרג לפורמט חדש ואנו בתקופת הרצה שלאחריה האתר יונגש כנדרש
במשך שנים רבות וארוכות, מדינת ישראל על שלל אירגוניה, בדגש על רשויות המס, התעלמו מתופעת הרבנים – מקובלים – מקבלים, שצצו, בכל רחבי הארץ, כפטריות אחרי הגשם. בעבור מי מקוראי שורות אלה, שאינו מבין במה דברים אמורים, יודגש, כי מדובר באנשים רגילים בשר ודם, שהכתירו את עצמם ל"רבנים ומקובלים", ובתהליך הדרגתי החלו לקבל קהל בביתם או במשרד, ששכרו לשם כך, תוך שהם מציגים עצמם כבעלי כוחות קבליים לכאורה, שברכתם מתקבלת אצל הקדוש ברוך הוא (הקב"ה). ברשות המיסים ובמשרד האוצר ידעו גם ידעו על התופעה ועל היקף ההכנסות האדירות שמכניסים אותם "רבנים". ידעו, ובכל זאת התעלמו מהתופעה. אגב, קבוצה לא מבוטלת מקרב פקידי האוצר, אנשי עסקים, חברי כנסת ושרי ממשלה, שבעצמם נהגו לפקוד את אותן "חצרות רבנים", כדי לקבל ברכה ועצה לקראת ההתמודדות בבחירות לכנסת או אנשי עסקים, שביקשו לקבל ייעוץ בטרם הגישו הצעה למכרז או נכנסו לשותפות כלשהי. בחלוף הזמן, ניכר כי הכנסותיהן של "החצרות" צמחו לממדים אדירים הנאמדים בסך מיליארדי שקלים, וזאת מבלי ש"הרבנים" שילמו לקופת המדינה, מסים כדין. רבים מ"המקובלים" עברו להתגורר בבתי פאר ולהתהדר במכוניות יוקרה מפוארות ומפנקות, כשנהג צמוד בשכר, משנע אותם מאירוע אחד לאחר, אגב גיוס מיליונים הנחזים כתרומות לעמותות, אולם בפועל, גם לכיסם הפרטי.
מבית שאן לנתיבות: סיפורו של הבבא סאלי והשפעתו על תופעת המקובלים
התופעה החלה בראשית שנות השישים של המאה הקודמת בעיירת העולם – בית שאן, שבה התגורר קשיש בשם מכלוף אלעסרי, שעלה לארץ ממחוז תאפיללת שבמרוקו. אלעסרי החל לקבל קהל והלכה למעשה הקים לו חצר קטנה בארץ חדשה. משפחת אבוחצירא המפורסמת, הגיעה אף היא ממחוז תאפיללת ואף שם – טרם עלייתם לארץ, נהגו רבני המשפחה להסתובב בכפרים תוך שהם מפזרים הבטחות או מעניקים ברכות,והציבור, שברובו היה עני ודל, תרם כספים לכיסיהם של המברכים והמבטיחים. תופעת ה"שנור" הייתה מנהג ייחודי למשפחת אבוחצירא. אלעסרי, שהיה מקורב לרב ישראל אבוחצירא (הבבא סאלי) פיתח את מיזם הברכות לכדי "התמחות" בכתיבת קמעות על קלף, אגב שרבובי מילים ופסוקים מן הקבלה. רוב הקהל שפקד אותו היה מיוצאי מרוקו, והשמועה אודות "החצר" הקטנה בבית שאן עשתה לה כנפיים בכל רחבי הארץ, וחיש מהר המקובל אלעסרי, שניחן בקול עבה ונמוך, אשר העניק לביקור אצלו נופך דרמטי ומעט מסתורי, הוסיף גם ברכה אישית וחיש מהר, המונים נהרו לחצרו כדי להצטייד בקמע שומר ומגן וכמובן כדי לזכות בברכתו הקולנית. הבוננזה של אלעסרי ארכה כשנים אחדות בלבד והחלה לדעוך, כשהבבא סאלי עלה לארץ בשנת 1964. תחילה לעיירה יבנה וממנה לאשקלון, שבה החל לקבל קהל. לאחר כשנתיים העתיק את מקום מגוריו לעיירה נתיבות ובה פתח חצר בדירתו הצנועה, שהייתה ממוקמת בבניין מגורים בן שלוש קומות. את בנו ברוך השאיר באשקלון, וזה נבחר מטעם המפד"ל כחבר מועצת העיר. הצטרפותו לקואליציה העירונית העניקה לו את תפקיד סגן ראש העירייה, ואולם את עיקר "תהילתו" הציבורית הוא קנה בזכות פרשיית שוחד שבגינה אף נשא בעונש מאסר. בנוסף לפרשיית השוחד, שמו של ברוך עלה לכותרות גם בשל פרשת אהבים מפוקפקת עם מזכירתו, איתה נהג להסתובב במסדרונות "הקסטל" ששימש כבית מפלגת המפד"ל בתל אביב.
במנותק מבנו ברוך, הבבא סאלי, נחשב למקובל מוערך ומוביל, וההמונים נהרו לנתיבות כדי לקבל את ברכתו. במרוצת הזמן, הפופולריות לה זכה תורגמה להצלחה כלכלית אדירה שבין היתר, קיבלה ביטוי גשמי בדמות ארמון, שהקים בעבורו בנו ברוך, לאחר שסיים לשאת את עונש המאסר שהוטל עליו. הבן הסורר הבין, שאפשר להוסיף להרחיק לכת ולהפוך את ה"חצר הקטנה" לאימפריה כלכלית, בעקבות הקהל הרב שזרם מכל קצוות הארץ. בינואר 1984 נפטר הבבא סאלי, ומייד בסמוך לכך, בנו העבריין החל לעטות גלימה ומצנפת כדי לשוות לעצמו מראה של קדוש או מקובל לכאורה. מאז ועד לכתיבת שורות אלה, כשהוא כבר בן 83, ברוך אבוחצירא ממלא את מקומו של אביו,ועסקיו פורחים ומשגשגים.
מי אמר שחסרים רנטגן, MRI, אולטרסאונד ו-CT בדרום?
כניסתו של הבבא ברוך לממלכת המקובלים, פתחה פתח להקמת עשרות חצרות ברחבי הארץ, כשכל אחד מהמקובלים – מקבלים החדשים אמר לעצמו, אם הבבא ברוך יכול, גם אנחנו יכולים. במקביל לצמיחתה של אימפריית אבוחצירא בנתיבות, הרב יצחק כדורי מקובל ידוע בקרב קהילתו הירושלמית, החל לקבל קהל תוך שבנו ונכדיו מקימים חצר שהחלה אף היא, לגלגל סכומי עתק. בנתיבות לבדה, החלו לצוץ עוד ועוד חצרות חדשות, שהתחרו ביניהן וכולן יחד, בחצרו של הבבא ברוך. ראש וראשון היה יורם אברג'יל, שהקים ישיבה ובמקביל החל לקבל קהל רב של מאמינים, שהחל לפקוד את החצר החדשה. אחריו, יעקב ישראל איפרגן פתח אף הוא חצר, אגב שינוי חד ומפתיע, שכן הוא היה מוכר כחילוני שלא חבש כיפה ושירת בצה"ל כאפסנאי. איפרגן, השתמש בדמותו וחזותו של אביו הקשיש והחל להציגו כ "בבא שלום", אגב הפצת דיוקנו של האב בסגנון תמונתו המפורסמת של הבבא סאלי. בדומה לברוך אבוחצירא, ששינה את מלבושיו לאחר מות אביו, גם איפרגן הבן, שינה את חזותו לאחר לכתו של "בבא שלום", אולם זה בחר בקוד לבוש שונה לגמרי. הוא החל ללבוש חליפות ולראשו הניח מגבעת. לסביבתו הקרובה צירף עוזרים ומשרתים, ואלה הדביקו לו את הכינוי "הרנטגן" בשל יכולותיו לחזות כביכול ולהבחין במחלות, או מה צפוי לאלה הבאים כדי לקבל את ברכתו. אחיינו של "הרנטגן" יגאל שריקי מאופקים ששירת כשוטר במג"ב התקנא מאוד בדודו ופתח גם הוא, חצר משלו וכך יצא שבצמוד לממלכת "הרנטגן" הוקמה לה גם ממלכת "האולטרה סאונד". עם הצלחה קשה להתווכח, ולכן זמן קצר לאחר מכן, הצטרפה לחגיגה גם ברוריה זבולוני – אחותו הירושלמית של הרנטגן. משראתה כיצד אחיה ואחיינה גורפים לכיסם סכומים נאים, פתחה גם היא חצר משלה, אותה החלו לפקוד במהרה, גם ראשי ארגוני פשע שראו בה סמכות ראויה לשמש כ"בוררת" בסיכסוכים ביניהם החלו לכנותה בתואר "הבוררת", אולם בהמשך למסורת המשפחתית, גם לאחות ברוריה הודבק כינוי שיווקי מעולמות המיפוי הרפואי וחיש מהר זו זכתה לכינוי: "הסי, טי". כמו אחיה ואחיינה גם היא החלה לקבל קהל, לברך את באי חצרה ולעשות לביתה. בזאת לא תם סיפורה של אימפריית איפרגן אגב שימוש בדימויים מעולם הרפואה. בקרית אתא התגורר חיים עמרם איפרגן. אחיהם למחצה של הרנטגן והסי.טי, דודו של האולטרה סאונד, וזה האחרון (שהלך לעולמו בשנת 2021, בשל הסתבכות מחלת הקורונה), החליט גם הוא לעשות כסף קל ופתח חצר בביתו שם החל לקבל קהל. מקורביו הדביקו לו את הכינוי "האם. אר. איי".
אם לא די בחלצי משפחת איפרגן וחצרות ה"רדיולוגיה" שבנתה, הרי שגם משפחת אבוחצירא התברכה בחצרות המתחרות זו בזו וכולן יחד בחצרו של הבבא ברוך. בניו של "בבא מאיר", אחיו הבכור של בבא ברוך, שנפטר בשנת 1983 (שנתיים לפני הבבא סאלי). פתחו חצרות משל עצמם. המתחרה העיקרי בבא ברוך, היה בבא אלעזר, שהתגורר בבאר שבע. תורמים כבדים החליטו לממן ולבנות בעבורו ארמון המשתרע על מגרש בגודל כ-2500 מטר ברחוב קפריסין שבעיר. מדובר במבנה בן שלוש קומות, שממרתפו נחפרה מנהרה החוצה את הרחוב הישר לתוך בית הכנסת ובית המדרש של הרב, שם מוקמה גם לשכתו, ובה קיבל את הקהל הרב,שבא לקבל את ברכתו. בקומה הראשונה בבניין, התגורר הרב יחד עם ילדיו. בקומה זו היה גם אולם מיוחד,שבו אירח תורמים לארוחות. בקומה השנייה נבנו חדרי אורחים בהם לנו תורמים חשובים, שהתארחו בשבתות ובחגים.
תחקיר מקיף ורחב יריעה שכותב שורות אלה, פרסם בשעתו בעיתון "הארץ", חשף את מעלליו של אלעזר אבוחצירא, שבשנת 2010 היה בחשבונו האישי סכום בסך 680 מיליון שקל. בעקבות התחקיר נפתחה חקירה בשלוחה הדרומית של היחידה הארצית לחקירות הונאה, ובסיומה צוות החקירה המליץ לפרקליטות מחוז הדרום להעמידו לדין. פרקליטת מחוז הדרום בעת ההיא, איסקה ליבוביץ' החליטה, שיש להעמידו לדין, אולם התערבותו של שר המשפטים דאז מאיר שטרית (שנולד באותה עיר המחוז במרוקו שבה נולד גם אבוחצירא), הובילה לכך שפרקליטת המדינה משכה את התיק אליה, ולאחר מכן החליטה לסוגרו. כך לפחות הודה בפני אלעזר אבוחצירא בעת פגישה, שבה ביקש שאפסיק לכתוב עליו ועל מעלליו, תוך שהוא מתפאר בכך שהוא דאג, שיסגרו לו את התיק, חרף העדויות הרבות, שגבה צוות החקירה שגילה גם מעשה מרמה והונאה של אבוחצירא כלפי חסידיו וכלפי רשות המיסים. בשנת 2011 נרצח אלעזר אבוחצירא באמצעות סכין שננעץ בליבו על ידי אשר דהאן שנמנה בין חסידיו. במשך זמן רב דהן שלשל לכיסו של אבוחצירא סכומים ניכרים בתמורה לברכות ובעיקר עצות שבסופו של יום התבררו לו ככאלה שגרמו לנזקים כבדים. על רשות המיסים מוטלת החובה לבחון את הפעילות בחצרו של פנחס אבוחצירא, בנו ויורשו של אלעזר. כיצד מועברים כספים ושכר בין האחים פנחס ועמרם אבוחצירא? כמו כן עליהם לבדוק היקף ההשקעות וסכומי הכסף, שהתקבלו לאחר הירצחו של האב ועד לרגע זה.
כמיטב המסורת המקובלים-מקבלים, גם ארבעת אחיו של אלעזר הקימו לעצמם חצרות. דוד אבוחצירא שכיהן כרבה הראשי של נהריה, החליט להתפטר מתפקידו כדי להקים ישיבה בשם "אביר יעקב" ובצידה הקים חצר בה הוא מקבל קהל רב. כך עשו אחיו המתגוררים באשדוד. יקותיאל, רפאל והאח הקטן ישועה ורחמים. כל אחד מהם משלשל לכיסו כספים רבים. מדובר כאמור בהכנסות הנאמדות בסך מיליוני שקלים בשנה לכל חצר. אלעזר אבוחצירא לבדו גלגל בחשבונו הפרטי בבנק דיסקונט בבאר שבע ובחשבון בנק נוסף בז'נבה שבשוויץ סכום גדול ממיליארד ושלוש מאות מיליון שקלים. את מקומו ירש כאמור בנו פנחס אבוחצירא המתגורר אף הוא בארמון בו התגורר אביו.
קצינים, פוליטיקאים וראשי רשויות: המדריך להצלחה בחצרות הרבנים
בישראל מתנהלות עשרות חצרות של מקובלים-מקבלים המכניסים לכיסם מאות מיליוני שקלים בשנה. מדובר בפעילות כלכלית,שחלק לא מבוטל ממנה מתנהל ללא כל רישום, כלומר "בשחור" ,וזאת אגב הזרמת כסף מזומן או שווה ערך אחר לכיסם של אותם מקובלים – מקבלים – מתחזים לקדושים בעלי יכולות וכוחות ניבוי וחיזוי, שברכתם תביא למזור ורפואה לאותם חסידים הפוקדים את חצרותיהם. לפי אותה אמונה, שיש בה משום עבודת אלילים, בואך מעשי מרמה והונאה, הרי שהיה צריך להעמיד את עם ישראל בשורה לפני אותם מקובלים – מקבלים – מתחזים ,כדי שיברכו את הכל ובכך יבואו על פתרונן כל הבעיות הרפואיות, הביטחוניות, האין אונות, הפרנסה ועוד בעיות יום יומיות אחרות ובא לציון גואל. אלה שמדובר בעושק, מרמה והונאה הנעשים בריש גלי וללא מורא.
כאמור בין הפוקדים את חצרות המקבלים – מקובלים – מתחזים, נמנים גם קצינים בכירים במשטרה ובצבא ואליהם מצטרפים גם פקידים באוצר וברשות המיסים. בארבעים השנים האחרונות גם ראשי רשויות, שרים וחברי כנסת, נוהגים לפקוד את אותן חצרות כדי לקבל ברכה וחיזוק לפני התמודדותם בבחירות. אנשי עסקים רבים נמנים בין חסידיהם של חלק מהמקובלים ולעיתים עולה כי "התרומות" ניתנות מכספי חברות הציבוריות הנסחרות בבורסה ולא מכיסם הפרטי של התורמים. נראה כי מעשים פסולים אלה נעלמים מעניהם של גופי החקירה וגורמי אכיפת החוק במדינת ישראל ומכאן שיש לתהות האם הדבר נובע מכך שבכירים באותם גופי ממשל, נמנים בין החסידים הפוקדים את אותן חצרות.
אחרית דבר: חצרו של פנחס אבוחצירא מגלגלת כיום סכום הנאמד בסך מיליארד וחצי ₪. יודגש כי סכום זה אינו כולל את הנכסים הרבים, שרכשו האב והבן. דוד אבוחצירא מנהריה מגלגל כיום כ-800 מיליון ₪ ובן אחותו של אלעזר אבוחצירא, יאשיהו פינטו מאשדוד, המתגורר כיום במרוקו, מגלגל סכום הנאמד ביותר ממאה מיליון ₪. הרנטגן ישראל יעקב איפרגן מגלגל סכום הנאמד במיליוני שקלים אחדים, אולם לטענתו הוא נקלע לבעיות כלכליות והוא מצוי כעת בחוב בסך 41 מיליון ₪ לרשות המיסים, הטוענת לסכומי עתק שאותם הכניס איפרגן לכיסו. בתוך כך יודגש, שרק נכסיו הידועים והגלויים מוערכים בכ17 מיליון ₪.
בשנים האחרונות, רשות המיסים החלה לבדוק את חצרות המקובלים ולדרוש מהם תשלומי מס בגין שרותי ייעוץ והענקת ברכות. אחת הטענות של אותם מקובלים – מקבלים היא שהכספים המשולמים להם, ניתנים כמתנה, ומשום כך, הם פטורים מתשלום מס. מדובר בטענת סרק ויש לחייב את החצרות בתשלום מס מלא ולא בסגירת התיקים באמצעות תשלום כופר מזערי ביחס להכנסות האדירות, כפי שקרה במקרה של אלעזר אבוחצירא, שבעקבות התחקיר שפרסם כותב שורות אלה בעיתון הארץ, הוא נדרש לתשלום שומה בסך כ-100 מיליון ₪ אולם באמצעות משא ומתן, שניהלה רשות המיסים מול עו"ד יעקב וינרוט, שייצג את אבוחצירא, הגיעו הצדדים להסדר לפיו, האחרון ישלם כ-20 מיליון ₪ ומתוכם יתרמו כחמישה מיליון ₪ לגופים התנדבותיים שאבוחצירה קבע את זהותם. מדובר בכניעה מבישה לשרלטן ונוכל שעשק והונה את חסידיו ובאי ביתו ולא פחות מכך, באכיפה בררנית ואי שוויון בפני החוק.
מצאתם טעות בכתבה?
כל הזכויות שמורות © אגודת העיתונאים בתל אביב – בית סוקולוב