אתר האינטרנט של אגודת העיתונאים משתדרג לפורמט חדש ואנו בתקופת הרצה שלאחריה האתר יונגש כנדרש

טוויטר כמזון מהיר: כיצד שיח על הדרת נשים הפך לגיבובי קללות ודברי בלע?

כתבת החוץ של חדשות 13, נריה קראוס הצליחה להתסיס את הרשת החברתית כשצייצה כי הופלתה על רקע מגדרי במטוס. הציוץ גרר תגובות אלימות, שגרמו נזק לחופש הביטוי, בשם חופש הביטוי

אם עד כה לא היו לי סיבות לחשוב שטוויטר מזיקה לאנושות, אתמול התבהר לי מדוע צריך להיגמל מהרשת החברתית הזאת, באותו אופן שהעולם חייב להיגמל מסוכר, סיגריות ומזון מהיר.

פרשת נהג האוטובוס, שדרש בחוצפתו מחבורת נערות בנות 15 לכסות עצמן ולעבור למושב האחורי, עוררה זעם ובצדק. ניתן להסכים עם אנשי ונשות התקשורת שהגיבו בזעם וגינו את מעשיו של הנהג בשל התפיסה כי חברה דמוקרטית מתוקנת נדרשת להוקיע כל מי שמתנהג בצורה פסולה שכזו. 

כיאה לרשת הטוויטר, המשקפת לכאורה מציאות אלימה וחסרת סובלנות, ציוץ של העיתונאית וכתבת חדשות החוץ של חדשות 13, נריה קראוס הצליח להתסיס את הרשת. השיח הפך במהרה לקיצוני וגרם לאנשי תקשורת לנבל את פיהם ול"צייצנים" רנדומליים להשוות חרדים לנאצים, בשעה ששאר משתתפי הדיון השתעשעו מהסיטואציה כאילו הייתה תוכנית ריאליטי.

זה קרה אתמול (ג') בצהריים, קראוס העלתה לחשבון הטוויטר שלה דיווח כי "חרדים בטיסה עכשיו מנסים להזיז אותי ממושב למושב, כי אני אישה". בהמשך ציינה כי זכתה יחס משפיל מחברת התעופה, שלא טיפלה במקרה כראוי לטענתה ואף איימה לבטל את הטיסה משום שהיא העזה להתלונן. התגובה  הראשונה לציוצה היתה של אבי רבינא מרדיו כל חי, שאמר כי הוא תומך בחרדים, שעל פניהם ניתן לראות "תמימות הטהורה". דבריו היו כמו גפרור שנזרק לחבית בנזין.

במקביל, דניאל עמרם, איש התקשורת העצמאי, העלה סרטון בו ראיין את החרדים שנכחו בטיסה והעידו כי ביקשו בנימוס מקראוס שתזוז ממקומה, כדי שהם שיוכלו לשבת יחד. משם כאמור, השיח הפך במהרה לקיצוני ואלים. כתב נוסף בחדשות 13 שיתף ציוץ של העיתונאי האמריקני יעקב שטרסברג, התומך בגרסתו של עמרם וכינה שטרסברג "כלומניק". במקביל, צייצנים נוספים שיתפו מיד תמונה של יהודה משי-זהב ורמזו במין הלצה כי קיים דמיון בין "התמימות" של החרדים מהמטוס לראש זק"א ז"ל, שנחשד בתקיפות מיניות. וכל זה, לווה בגידופים וקללות בעד ונגד דעתה של קראוס.

משתתפי הדיון הזה, כולל אנשי התקשורת, צריכים לעשות בדק בית על שהפכו דיון שיכול היה להיות מהותי למסכת של האשמות וגידופים בשפה נמוכה

כשסוערות  הרוחות, הסבלנות פגה. לא מן הנמנע שקראוס הופלתה על רקע מגדרי. מנגד, ייתכן כי לא היו דברים מעולם והיא חשה כפי שחשה נוכח המקרה באוטובוס ותחושת האפליה הגוברת כלפי נשים בישראל. לאור דבריה, הצודקים או לא, משתתפי הדיון כולם לרבות אנשי התקשורת, צריכים לעשות בדק בית על שהפכו דיון שיכול היה להיות מהותי למסכת של האשמות וגידופים בשפה נמוכה.

בכנס אילת ה-15 לעיתונות התארח באחד הפאנלים אור צלקובניק, מנכ"ל 103FM לשעבר ומנכ"ל חדשות  13 בהווה. הוא סיפר כי הבחין במהלך עבודתו בתחנה, שככול שפעל לייצר שיח מכותב יותר, כך עלו נתוני ההאזנה לתחנה. צלקובניק אינו היחיד שהבחין בנתון זה. לא מעטים בישראל חשים כי השיח ה חברתי אכן הקצין. אך נשאלת השאלה, כיצד הרצון לראות "דם" ברשת עשוי לעצב את השיח התקשורתי? יכול להיות שעיתונאי צעיר ב-2023 מבין כי הדרך היחידה למשוך קהל היא להקצין את דבריו השכם וערב על חשבון עיתונות איכותית המתבססת על עובדות ונתונים? כמובן שאין תשובה חד משמעית לשאלה. כיאה למציאות, שברוב המקרים אינה דיכוטומית.

המציאות המקבילה של טוויטר, זו הגורמת לנו להאמין שפרקטיקת "הכל או לא כלום" אכן קיימת, מסכנת את המרקם החברתי הישראלי, כפי שניתן לראות בימים אלה.

בשם הדמוקרטיה וחופש הביטוי, השיח המתלהם קורס לתוך עצמו ובכך פוגע ביכולת להקשיב האחד לשני. חוסר ההקשבה והרצון לנצח הם איום קיומי על הדמוקרטיה, שבשמה החברה הישראלית, זו מימין וזו משמאל מנהלות "מלחמת חורמה" האחת בשנייה, תחת חוסר ההפנמה שמהות הדמוקרטיה היא שיח ופשרות שמאפשרים להימנע מאלימות ושפיכות דמים חלילה.

היו שאמרו כי החברה הישראלית עלולה להידרדר למלחמת אחים יותר מאיי פעם. ואכן, אם "האטימות הסקטוריאלית" תימשך, לצערי, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מתדרדרים למצב הזה מהר משחשבנו.

מצאתם טעות בכתבה?

כתבות נוספות

דילוג לתוכן