במסגרת רב שיח שהינחה אמש ד"ר יובל קרניאל, מומחה בתחום המשפט, התקשורת והטכנולוגיה, אמרה ד"ר עמית לביא דינור, כי התקשורת אינה מספקת תמונה מלאה, או אפילו חלקית, של המתרחש בתוך רצועת עזה. "יש התעלמות כמעט מוחלטת של מה שקורה ברצועה. אין סיקור של מצב התושבים החיים בעזה ומי שרוצה לדעת מה קורה בעזה, חייב לפנות לכלי תקשורת זרים, שם אכן מדווחים על כך".
עוד אמרה ד"ר לביא דינור: "יש פער עצום בין המציאות בעזה לבין מה שניתן לקרוא בעיתונות ובאתרים הישראליים. אני יכולה להבין שבתחילת המערכה בעזה, כשעוד היינו קרובים לטבח ה- 7 באוקטובר, העיתונאים והעורכים שלנו חשו צורך מעין פטריוטי להתגייס למען מטרות הצבא והמדינה, בגלל ההלם שאחז בכולנו. אבל הניתוק הזה מהמציאות בעזה נמשך גם עכשיו, בלי סיבה מקצועית ראויה".
רועי שרון, הפרשן הצבאי של כאן 11, אמר כי מיד לאחר פרוץ המלחמה, התקשורת היתה רחוקה מלהביא לצופים ולקוראים את התמונה המלאה אודות המתרחש בעוטף ובעזה. "היה כאוס מוחלט. שאלתי את עצמי איפה חיל האוויר? למה לא מפציצים ברצועה? התרשמתי שלצבא אין מושג מה קורה. באותו רגע מטרתי היתה להיות צינור הפוך, המעביר מידע מהציבור אל הצבא, במקום שאעביר מידע מהצבא אל הציבור, בניגוד לתפקידו הקלאסי של העיתונאי".
שרון המשיך וסיפר: "בהדרגה התחילו להגיע אלי סיפורים מזוויעים על מחדלים בהגנה על ישובי העוטף וחטיפות האזרחים והחיילים לשטח רצועת עזה – בצד סיפורי גבורה מצד התושבים והחיילים שהגיעו מאוחר יותר. התלבטתי אם לחפש סקופים ולעבוד כמו עיתונאי אמיתי, כפי שאני יודע, אבל לא חשבתי שזה הזמן לכך. האחריות שלי כאזרח וכלוחם היתה גדולה יותר מתפקידי העיתונאי, בטח בשלב הראשון של המלחמה".
עוד אמר שרון: "כעיתונאים ראינו את עצמנו חלק ממדינת ישראל ותפקידי לא היה לפרסם כשלים הקשורים למלחמה. רק כעבור שבועות אחדים הגישה הזו השתנתה והתחלנו לחשוף מחדלים וסיפורים כואבים. אבל לא הלכנו עד הסוף וגם היום, השיקול הלאומי הוא גורם שאני לוקח בחשבון. למשל, לא אפרסם ידיעה, גם בלעדית, שעלולה לחבל בעסקת שחרור החטופים".
בהתייחסו לדובר צה"ל אמר שרון כי ככתב צבאי הוא נאלץ להסתמך על דיווחיו ומסריו. "זה לא אומר שאני מאמין לכל מילה שלו. בליל המתקפה האירנית על ישראל אמרו שלא נפגע אף מטוס שלנו. זה נכון? אולי שיקרו? אבל אין לי ברירה, אני חייב לעבוד איתו, כמו גם עם דובר השב"כ".
מתן חודורוב, הפרשן הכלכלי של ערוץ 13, אמר אף הוא כי עם פרוץ המלחמה התקשורת התגייסה כדי לשמש פה לתושבים, ששאלו שאלות למכביר, כגון כמה זמן יימשך מצב הלחימה, מה יהיה עם החטופים או האם תהיה חזית לחימה אחת או שתיים. "ואולם בהדרגה התקשורת הפכה למתריעה בשער. פרט מלהורות לכוחות צה"ל להיכנס לתוך הרצועה, הצבענו על מחדלים ושאלנו שאלות קשות, בנחישות ולעתים גם בתוקפנות. אני, ככתב כלכלי, הצבעתי על הפגיעה במשק הישראלי, על הצניחה בהשקעות ועל התרחבות הקרע החברתי".
במסגרת האירוע העניקה האגודה הישראלית לתקשורת את פרס ספר התקשורת המצטיין לשנת תשפ"ד ע"ש פרופ' דן כספי המנוח, לפרופ אזי לב-און מבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל לאות הוקרה על ספרו "רצח תאיר ראדה ופרשת רומן זדורוב: ממסד, צדק אזרחים ורשתות חברתיות". הספר (בהוצאת ידיעות אחרונות-ספרי חמד) סוקר את הרצח, חקירותיו של זדורוב, הודאותיו וכן פותח צוהר למעורבות הציבורית למען זדורוב ברשתות החברתיות ובתקשורת. מעורבות שתרמה לזיכויו מאשמת הרצח לאחר שנשא לשוא את "עונשו" במשך שנים רבות.
