"בעלי הרישיונות לשידורי חדשות מטעם הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו – חדשות 12 וחדשות 13 – מנהלים מאבק נגד חוק התקשורת" (שידורים) שיוזם שר התקשורת, "מכיוון שהחוק המוצע מבקש לאפשר לכל אדם לפתוח ערוץ טלוויזיה ולשדר חדשות ללא הגבלה, ללא חסמי כניסה ולהתחרות בערוצים המסחריים המשדרים חדשות, דבר שהם מתנגדים לו".
כך טוען השר קרעי
בתגובתו לעתירות לבג"ץ שהגישו עמותת "הצלחה לחברה הוגנת", ארגון העיתונאים והעיתונאיות, מועצת העיתונות והתקשורת בישראל ותגובתה לעתירה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה. קרעי הגיש היום את תגובתו באמצעות עו"ד יצחק בם ובתוך כך הוא מתעקש כי השינוי בדין שהוא יוזם "אינו נוח לחדשות 12 וחדשות 13, כי האינטרס שלהם הוא שהחוק לא ישתנה ותשרור חוסר ודאות רגולטורית".
"היעדר שינוי מגן על ערוצים 12 ו-13"
"היעדר שינוי מגן על ערוצים אלה מפני כניסה של מתחרים חדשים לשוק התקשורת המשודרת והיעדר ודאות רגולטורית מגביר את הסיכון של השחקנים המבקשים להיכנס לשוק השידורים", הוא טוען. לדבריו, אי הידיעה כיצד הרגולציה עתידה להיראות ואי הוודאות מעלות את הסיכון לו נחשף כל שחקן חדש המבקש להיכנס לשוק השידורים, מגביהה את חסמי הכניסה ומגנה על בעלי הרישיון הקיימים מפני תחרות.
בנוגע ליועצת המשפטית לממשלה, קרעי טוען כי עמדתה כפי שהיא מובעת בתגובה שהגישה לבג"ץ, תואמת לחלוטין את האינטרס של השחקנים הקיימים בשוק. במקביל היועצת המשפטית זוכה לסיקור חיובי ביותר בחדשות 12 ובחדשות 13, כאשר כתבי המשפט של ערוצים אלה משמשים למעשה כשופרות של היועמ"שית ואנשיה.
"סיקור חיובי ליועמ"שית משפיע על עמדתה ביחס לשינוי הדין"
קרעי מביע חשד כי קיימת השפעה הדדית בין הסיקור החיובי לו זוכה היועצת המשפטית לממשלה מהערוצים המסחריים בעלי הרישיון הקיים, לבין עמדתה ביחס לשינוי הדין הקיים, קצב הדיונים בהצעת החוק ומשיכת הזמן תוך הגברת אי הוודאות הרגולטורית. גם אם ברור שהדין הישן ישונה, לשחקנים הקיימים נוח שהשינוי ייכנס לתוקף מאוחר ככל האפשר ושאי הוודאות הרגלוטורית המרתיעה את השחקנים החדשים מפני כניסה לשוק, או מפני השקעה בפלטפורמות מתחרות, תימשך זמן ארוך ככל הניתן. תגובתה של היועצת המשפטית לממשלה משרתת בדיוק את האינטרס הזה, וזאת בעוד הסיקור של מערכת המשפט בערוצים 12 ו-13 משרת את האינטרסים של היועצת. תובע קפדני היה שואל, שמא יש כאן אבק של שוחד?
"הרגולציה הקיימת כיום מאבדת במידה רבה את הרלוונטיות שלה ותוך זמן לא רב, עם ההתקדמות הטכנולוגית, היא תהפוך לאות מתה – כל המשדרים יעברו לפלטפורמות אינטרנטיות ולא יהיה ביקוש לרישיונות שמחלקת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו", קובע קרעי בתגובתו.
"רגולציה כבדה מגנה על הדואופול"
עוד הוא מציין כי הערוצים המסחריים אמנם נתונים לרגולציה כבדה ביחס למבנה הבעלות וביחס לחובות בעניין שידורי חדשות והשקעה בהפקות מקור כמון גם ביחס למגבלות על פרסומות. אולם הרגולציה הכבדה היא גם מקור כוחם ועושרם של הערוצים המסחריים הקיימים. היא זאת שיוצרת חסם כניסה גבוה במיוחד לשוק השידורים המסחריים ומגנה על הדואופול של שני הערוצים מפני כניסה של שחקנים משמעותיים חדשים לזירה. לכן, חקיקה שתבטל את חסמי הכניסה, או תנמיך אותם משמעותית, מסכנת את היציבות של הערוצים.
"גם אם נניח שבשוק יש מקום רק לשני ערוצים מסחריים, כי עוגת הפרסום קטנה ועלויות ההפקה הן גבוהות, מי אמר שאם ישתחרר השוק מהרגולציה הכבדה וחסמי הכניסה, שני הערוצים הקיימים ימשיכו למשול בכיפה ולא יבואו במקומם שניים אחרים, המשמיעים, אולי, קולות שונים מאלה הנשמעים באולפנים כיום?
"ניסיון למנוע מן הכנסת לחוקק בעוד הדיון בהצעת החוק בעיצומו, מהווה השתלטות עוינת על ההליך הדמוקרטי" | שר התקשורת, ד"ר שלמה קרעי | אילוסטרציה באמצעות Gemini
"רוצים למשוך זמן, כדי ליצור אי ודאות רגולטורית"
"לכן לערוצים הקיימים יש אינטרס להאריך את חייה של הרגולציה המכבידה ואת חסמי הכניסה לשוק השידורים ככל האפשר, כל עוד השידורים הלינאריים נותרים רלוונטיים. בה בעת, יש לערוצים האלה אינטרס, כי הליך החקיקה של הרגולציה החדשה יימשך זמן ארוך ככל האפשר, על מנת להאריך את תקופת אי הוודאות הרגולטורית, מכיוון שאי הוודאות מרתיעה שחקנים חדשים מפני כניסה לתחרות בשוק".
קרעי מתייחס לארגוני העיתונאים המייצגים את העיתונאים העובדים בחברות החדשות וטוען כי מבחינתם האינטרס העליון הוא שימור החובה לשדר חדשות ולקיים חברת חדשות נפרדת ושל החובה לממן אותה. "לצד השיח הנעלה על חופש הביטוי, אובייקטיביות, איזון, מקצועיות ויתר ססמאות נשגבות, האינטרס של העיתונאים בחברות החדשות הוא שתמיד יהיה מישהוא שיממן אותם בלא קשר לאיכות תוצריהם. לעיתונאים בעלי רמת איכות ירודה, השינוי שיבטל את החובה להחזיק ולממן בסכום קבוע וגבוה חברת חדשות נפרדת, אינו נוח.
"הרגולציה הקיימת לא תהיה רלוונטית"
"מעל כולנו מרחף הסיכון כי בהיעדר אסדרה שתתאים את עצמה לעידן הטכנולוגי החדש, שאנו כבר נמצאים בו עם רגל וחצי, עידן שבו כל השידורים ייעשו על גבי פלטפורמות אינטרנטיות והרגולציה הקיימת לא תהיה רלוונטית, היצירה המקומית תיפגע וכשלי שוק תחרותיים ו/או משפטיים יתעצמו ויחזקו מונופולים קיימים על פני מגוון דעות ושחקנים חדשים".
בהתייחסו למשבר שנוצר בין היועמ"שית לבינו ברקע מאמציו לקדם את חוק התקשורת (שידורים) החדש, טוען קרעי בתגובתו כי "לא השר ולא משרד התקשורת שברו את הכלים מול הייעוץ המשפטי לממשלה. מנכ"ל משרד התקשורת פנה שוב ושוב למשנה ליועצת המשפטית בבקשה לנצל את הזמן לשיח וגישור על הפערים. המשנה ליועצת מצידה ניתקה מגע ואף הורתה, ליועצת המשפטית של משרד התקשורת לנתק מגע ולא לשתף פעולה עם השר והמנכ"ל בעבודה על הצעת החוק וזאת מבלי להצביע על מקור חוקי כלשהו להוראה זו. שבירת הכלים, כל כולה היתה של הייעוץ המשפטי לממשלה".
"טענת היועמ"שית מוזרה מאוד"
בנוגע לטענת הליבה של היועמ"שית ולפיה נפל פגם בהצעת החוק, משזו הובאה לוועדת השרים לענייני חקיקה בלי שזכתה לאישורה של היועמ"שית, קרעי מגדיר את טענתה זו כ"מוזרה עד מאוד". לדבריו, היועצת המשפטית לממשלה היא פקידת ציבור שסמכויותיה לא מוקנות לה מתוקף חוק מסמיך. "כיצד איפה היא הגיעה למסקנה שהצעת חוק ממשלתית טעונה את אישורה ובלא אישורה אין לקדמה?"
שר התקשורת גם מוחה בתגובתו על הפיכת בית המשפט העליון כמפקח על סדר יומה של הכנסת והליכי החקיקה בה. "גישה זו", הוא טוען "מגמדת את הכנסת ופוגעת בפונקציה הליבתית שלה. היא אינה עולה בקנה אחד עם אופייה של ישראל כדמוקרטיה פרלמנטרית ועם האיזון החוקתי בין שלוש הרשויות. מקומה של ביקורת שיפוטית, ככל שיימצא לה מקום, הוא לאחר השלמת החקיקה ולא במניעתה". טענות היועצת המשפטית לממשלה והעותרים אינן מכוונות כלפי חוק שהושלם, אלא מבקשות למנוע מן הכנסת למצות את סמכותה ואת הפונקציה שלה כמחוקקת. העותרים והיועצת מבקשים לפגוע בלב תפקוד הכנסת – למנוע את הדיון, למנוע מבית המחוקקים את הדבר שלשמו הוא נוצר".
המתאבן והמנה העיקרית
בתגובה שהגיש, קרעי מפגין את יחסו המזלזל והעוקצני מעצם הגשת העתירות נגד החוק שהוא יוזם. כן הוא תוקף את הדרך שהשתרשה לבירור עתירות נגד מדיניות ממשלת ישראל ה-37 והחלטותיה: "ניתן לכנותה סעודה בשתי מנות", הוא טוען, ומסביר:
"תחילה, בתור מתאבן, מוגשות לבית המשפט עתירות מטעם ארגוני החברה האזרחית, או אזרחים שונים. עתירות אלה, לעתים מבוססות יותר, לעתים מבוססות פחות עובדתית ומשפטית, אך המשותף להן, שהן נשענות על חוות דעת של הייעוץ המשפטי שנמסרו לממשלה, או על מידע בדבר חילוקי דעות בין היעוץ המשפטי לבין הממשלה ומהוות למעשה הזמנה ליועצת המשפטית להציג לבית המשפט עמדה לעומתית לממשלה. העתירות שבענייננו, נתמכות על ידי מכתבים מאת אנשי הייעוץ המשפטי לממשלה, שנשלחו לאורגנים של הממשלה ולא ברור (ואולי די ברור) כיצד הגיעו לידי העותרים".
"המנה העיקרית באה בתגובה של היועצת המשפטית לממשלה, אשר מצטרפת לעתירות עם כל כוחו ועוצמתו של מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה, אשר יש לו נגישות עדיפה למידע, כוחות ומשאבים בלתי נדלים. התגובה של יועצת המשפטית לממשלה אינה מהווה תגובה ביחס לעתירות, כמו אלה שבענייננו, אלא עתירה נוספת התוקפת את עמדת הממשלה ואת עמדת השר, הפעם על ידי גיוס כל המידע והמשאבים העומדים לרשות אנשי הייעוץ המשפטי והפרקליטות נגד הממשלה הנבחרת.
"עתירות מוזמנות ומתואמות"
"העובדה שהעתירות מתבססות (גם) על מכתביהם של אנשי היעוץ המשפטי, וההצטרפות של הייעוץ לעמדת העותרים, עלולה ליצור בעיני המתבונן את הרושם כי מדובר בעתירות מוזמנות ומתואמות עם אנשי הייעוץ המשפטי. אם כך הדבר – מדובר בהתנהלות החוטאת לתפקידו של הייעוץ המשפטי".
לסיכום טוען קרעי, כי עניינן של העתירות אינו בחוק שנחקק, אלא בהצעת חוק המצויה בעיצומו של הליך חקיקה פרלמנטרי. "טרם גובשה נורמה מחייבת, טרם נאמרה המילה האחרונה של הכנסת, ואין לדעת מה יהיה נוסחו הסופי של החוק – אם בכלל יתקבל. הסעד שהעותרים מבקשים – עצירת ההליך והחזרת הצעת החוק לשולחן הממשלה – אינו ביקורת שיפוטית על תוצר נורמטיבי, אלא התערבות ישירה במהלך עבודתו של בית הנבחרים של המדינה ובסדר יומו.
"התערבות מוקדמת מסוג זה חורגת מעקרונות הכבוד ההדדי בין הרשויות, פוגעת בעקרון השפיטות המוסדית, ומעבירה את מרכז הכובד מן ההליך הדמוקרטי אל הפורום השיפוטי", הוא טוען. "ניסיון למנוע מן הכנסת לחוקק בעוד הדיון בהצעת החוק בעיצומו, מהווה השתלטות עוינת על ההליך הדמוקרטי. לפיכך, דין העתירות להידחות על הסף מחמת היותן מוקדמות, בלתי בשלות וכן בהיעדר כל עילה להתערבות שיפוטית".
בג"ץ 47996-10-25
בג"ץ 54363-10-25
בג"ץ 19886-12-25
