השופט סולברג דחה את עתירת התנועה לאיכות השלטון נגד המינוי והשופטת גילה כנפי – שטייניץ הצטרפה לדעתו. לעומתם השופט חאלד כבוב הסתייג חלקית מההחלטה, כאשר ציין כי "לא ברור עד תום כיצד התגבשה עמדת השר בפן המשפטי, בפרט לנוכח הספק שעלה אצל היועצת המשפטית למשרדו באשר לחוקיות המינוי". לדעת השופט, "בעניין זה היה ראוי להוציא צו על תנאי".
המינוי לא נכלל בסדר היום
לפני כחודשיים הממשלה אישרה את הצעתו של קרעי למנות באופן זמני את מינס ליו"ר מועצת הרשות השנייה, בעקבות פרישתו מהתפקיד של עדן בר טל, שנקט במהלך זה לאחר שלא נענו דרישות השכר שהציג. ההחלטה לאשר את המינוי התקבלה בממשלה אף כי הנושא לא נכלל מלכתחילה בסדר יומה של ישיבת הממשלה השבועית וחרף חוות דעת שלילית של היועמ"שית בהרב מיארה שהונחה על שולחנה. בחוות דעתה ציינה היועמ"שית כי מינס אינה עומדת בתנאי הכשירות לתפקיד מ"מ יו"ר הרשות השנייה ועל כן לא ניתן מבחינה משפטית למנותה לתפקיד. מינס (42), מרצה למשפטים במכללה האקדמית אונו, מכהנת מאז 2018 במועצת הרשות השנייה.
לאחר שהתקבלה החלטת הממשלה למנות את מינס, שלח המשנה ליועצת המשפטית לממשלה מכתב לשר קרעי שבו הוא ציין כי ההחלטה למנות את מינס, חרף אי עמידתה בתנאי הכשירות הסטטוטוריים, התקבלה בחוסר סמכות וכי בהליך קבלת ההחלטה נפל פגם "היורד לשורשו של ההליך"; ובהתאם לכך דין ההחלטה להתבטל. בו ביום שלח שר התקשורת מכתב תגובה, שבו כתב כי החלטת הממשלה כבר התקבלה ועל כן היא מחייבת, "כל עוד לא בוטלה בהחלטת ממשלה אחרת או בפסיקה של בית המשפט".
"השר לא היה מוסמך למנות"
התנועה לאיכות השלטון טענה בעתירה אותה הגישה באמצעות עורכי הדין אריאל ברזילי ואורי הס, כי לא ניתן היה למנות את ד"ר מינס לתפקיד, מכיוון שהיא אינה עומדת בתנאים הקבועים בחוק החברות הממשלתיות (סעיף 60 א) ולכן מינויה נעשה "בניגוד להוראות החוק המפורשות והברורות". עוד טענה התנועה כי שר התקשורת "הוסמך למנות, באישור הממשלה, ממלא מקום הכשיר לתפקיד יו"ר מועצת הרשות". משכך, טענה העותרת, בהינתן שד"ר מינס אינה עומדת בתנאי הכשירות, הרי שהשר לא היה מוסמך למנותה, וממילא הממשלה לא היתה מוסמכת לאשר את מינויה.
ד"ר מינס, טענה, באמצעות עוה"ד יעקב בן שמש ואפי מיכאלי, כי אף אם תנאי כשירות המינויים בחוק החברות הממשלתיות אכן חלים על מינויים למועצת הרשות, ברי שהם חלים אך על מינוי של יו"ר קבוע; לגבי מינוי זמני, כך טענה, נקבע בחוק ברשות השנייה הסדר ספציפי, הגובר על ההסדר הכללי הקבוע בחוק החברות הממשלתיות.
