דעיכת העיתונות המודפסת אינה רק משבר פנימי של שוק התקשורת, אלא גם איום ממשי על המשטר הדמוקרטי. זו מסקנתו של חוקר התקשורת פרופ' הלל נוסק, ממכללת עמק הירדן – כינרת. לפי ניתוח שערך ויוצג בכנס השנתי של האגודה הישראלית לתקשורת, הנערך היום (ראשון) באוניברסיטת בן גוריון, הוואקום שהותירה עיתונות הדפוס לא תורגם למרחב דיגיטלי דמוקרטי וחופשי יותר, אלא יצר זירה פגיעה ללחצים פוליטיים, חסרת שומרי סף אפקטיביים ודלה במשאבים המופנים לעיתונות חוקרת.
"העיתונות המודפסת אינה רק פלטפורמה טכנולוגית, אלא מוסד חברתי ופוליטי הממלא פונקציות חיוניות לקיומה של דמוקרטיה מתפקדת", נטען בניתוח. "ישראל, שבה נחלשת בהתמדה העיתונות המודפסת, כבר איבדה את מעמדה כדמוקרטיה ליברלית והורדה לדרגת דמוקרטיה אלקטורלית".
לפי פרופ' נוסק, העיתון המודפס מילא לאורך מאות שנים תפקיד מרכזי ביצירת סדר יום ציבורי משותף, בהנגשת מידע מאומת ובטיפוח דיון אזרחי מושכל. לדבריו, המעבר ממדיה מודפסת למדיה דיגיטלית, מבוססת אלגוריתמים תורם לפיצול השיח הציבורי, להעמקת הקיטוב הפוליטי, להיחלשות מנגנוני הפיקוח על השלטון ולירידה באמון הציבור במוסדות התקשורת.
מערכות מידע מותאמות להעדפות המשתמש
בעשורים האחרונים חווה עולם התקשורת שינוי עמוק הנובע מצריכת מידע באמצעות פלטפורמות דיגיטליות. החלשת המדיה המודפסת גורם לכך, לפי החוקר, כי במקום סדר יום ציבורי אחיד נוצרות מערכות מידע מפוצלות, המותאמות אישית להעדפותיו של המשתמש.
"העיתונות המודפסת סיפקה מרחב ציבורי שבו אזרחים יכולים לקיים דיון רציונלי וביקורתי בענייני ציבור",טוען נוסק. "לעומת זאת הסביבה הדיגיטלית משנה את המבנה הזה באופן יסודי. האלגוריתמים של פלטפורמות המדיה החברתית מעדיפים תכנים המעוררים תגובות רגשיות המגבירים מעורבות משתמשים, ובכך מעודדים את היווצרותן של 'תיבות תהודה סגורות' ('Echo Chambersׂׂ'), קיטוב פוליטי וכן תוכן רגשני ולעתים קרובות קיצוני, לצורכי רווח. הציבור אינו חשוף עוד למערכת עובדות משותפת, אלא מתבצר בתוך תיבות תהודה פוליטיות סגורות".
הרשתות תורמות להפצת מידע כוזב
עוד הוא מציין שהדפוס ועיתונות הדפוס הם נדבך מרכזי בעיצוב התודעה והחשיבה הרציונלית שהיא הבסיס למרחב הציבורי שבמרכז הדמוקרטיה הליברלית, בו מתקיימים דיונים על דרכים שונות למימוש המטרות של החברה במסגרת המדינה הדמוקרטית הליברלית. לפי נוסק, רשתות חברתיות תורמות לשחיקת הדמוקרטיה ולהקלת ההפצתו של שיח אנטי דמוקרטי, הפצת מידע כוזב (דיסאינפורמציה ומיסאינפורמציה), בצד ערעור נורמות דמוקרטיות.
הוא מצביע על כך שישראל משקפת באופן מובהק את המשבר המבני של העיתונות המודפסת: ירידה מתמשכת בשיעורי הקריאה של עיתונות הדפוס, לצד התחזקותם של ערוצי חדשות דיגיטליים ורשתות חברתיות. תהליך זה מלווה בצמצום מערכות החדשות, ירידה במספר התחקירנים והיחלשות ניכרת של העיתונות המקומית. לדבריו, הירידה החדה בצריכה ובהפקה של עיתונות מודפסת קשורה לשחיקה במדדי איכות הדמוקרטיה בעיקר דרך פגיעה בפלורליזם התקשורתי, ירידה בפיקוח על השלטון ("כלב השמירה") ועלייה בקיטוב החברתי.
לפי הניתוח, נכון ל-2026, פחות מ-15% מהציבור הישראלי צורך חדשות דרך עיתון מודפס מדי יום, לעומת כ-40% לפני עשר שנים, כאשר עיקר הצרכנים הם בני 55 ומעלה או מהמגזר החרדי. לפי סקר של TGI, שהוזמן עבור ניתוח זה, מאז 2016 חלה שחיקה מתמשכת ומואצת בשיעור החשיפה הכולל לעיתונות מודפסת בישראל, מ-58% באותה שנה ל-47% ב-2018, ל-39.7% ב-2024 ול-34.3% חשיפה בלבד ב-2025. כלומר, בתוך עשור ירד שיעור הישראלים הנחשפים לעיתון מודפס ביום חול בכמחצית.
פרופ' הלל נוסק | צילום: יח"צ
"ישראל היום" – ראשון בתפוצת העיתונים
בראש שוק העיתונות המודפסת ניצב החינמון "ישראל היום" – 21.8% חשיפה ביום חול בשנת 2025; במקום השני "ידיעות אחרונות" – 16.1% ובמקום השלישי – "הארץ" – 5.65. בסופי שבוע תפוצת העיתונים גבוהה יותר.
"עיתונות מודפסת, מטבעה ההסטורי, החזיקה במערכות תחקירים ארוכות טווח", כותב נוסק. "המעבר לעולם הדיגיטלי דורש 'קליקים' ומהירות על פני עומק. ככל שירדו תקציבי עיתונות הדפוס בישראל, פחת מספר כתבי השטח והתחקירנים בתחומי הרשויות המקומיות. הדבר קשור ישירות לעלייה במדדי תפיסת השחיתות ולפגיעה בשקיפות הממשלתית".
לדבריו, היעלמותם הכמעט מוחלטת של המקומונים המודפסים בישראל בעשור האחרון, משליכה לרעה על טוהר התפקוד של נושאי משרה ברשויות המקומיות והמועצות האיזוריות. "ללא עיתון מקומי המופץ בתיבות הדואר, אין פיקוח על ועדות תכנון ובנייה, על איוש תפקידים בכירים, מכרזי פינוי אשפה או על תקציבי עיריות. מחקרים מראים כי באזורים בהם נסגרו מקומונים, חלה גם ירידה באחוזי ההצבעה בבחירות המקומיות בישראל".
"העיתונות המודפסת סיפקה 'שער אחורי' ו'שער קדמי' קבועים וכל קורא נחשף לאותם נושאים, גם אם לא הסכים עמם", הוא טוען. "המעבר לצריכת חדשות דיגיטלית מותאמת אלגוריתם (פיד מותאם אישית) הזניק את מדדי הקיטוב הפוליטי המקשים על הגעה לפשרות פוליטיות.
ירידה במיקום של ישראל
נוסק כותב שבמדדים בינלאומיים (כמו זה של ארגון "עיתונאים ללא גבולות"), מיקומה של ישראל חווה תנודות ובאופן כללי מגמות ירידה מאז 2016. החלשותם הכלכלית של גופי התקשורת המודפסת הפכה אותם לפגיעים יותר ללחצים מצד הון – שלטון וכן לחצים מסחריים בדמות ניסיונות השתקה מסחריים (תביעות השתקה). בהקשר זה יש הטוענים שקיומה של צנזורה צבאית מאז הקמת המדינה בימי שגרה כמו בימי מלחמה, מהווה פגיעה בסיסית בחופש הביטוי ובחופש העיתונות.
הניתוח מצביע על שורה של מקרי בוחן המעידים על תרומתה של עיתונות חוקרת מודפסת בישראל ותרומתה לדמוקרטיה. אחד מהם הוא סדרת תחקירי "ישראל היום" על מערכת הבריאות (2018 – 2021) שחשפה פערים תקציביים חמורים, מחסור במיטות אשפוז ותוחלת חיים נמוכה יותר בבתי חולים בפריפריה ביחס לאלה שבמרכזים העירוניים הגדולים. תחקירים אלה של העיתונאי רן רזניק מציגים את הדינמיקה הייחודית של עיתון (חינמי) מודפס כמעצב של סדר יום. ביסוד התהודה הרבה של התחקירים עומדת הנגישות הרחבה שמאפשרת העבודה בעיתון מודפס. כתוצאה מהתחקירים, ממשלות ישראל נקפו אצבע והיקצו תקציבים ייעודיים לחיזוק בתי חולים בפריפריה.
מקרה בוחן נוסף הוא תיק 4000 – תחקיר "הארץ" על פרשת "בזק – וואלה (2015 – 2019). פרשה זו, כותב נוסק, מבטאת את הניגוד החריף ביותר בין המדיום המודפס לבין זה הדיגיטלי. החשד המרכזי בתיק 4000 הוא מתן הטבות רגולטוריות לחברת "בזק", שבשליטת שאול אלוביץ', תמורת הטיית הסיקור לטובת ראש הממשלה בנימין נתניהו באתר "וואלה", שהיה אז בבעלות קבוצת בזק. הכתב החוקר גידי וייץ ב"הארץ" היה הראשון לחשוף כיצד עורכים וכתבים ב"וואלה" הוכפפו ללחצים פוליטיים כדי לצנזר כתבות ביקורתיות.
אתר פגיע ללחצי הבעלים
סיפורו של "תיק 4000" ממחיש את הניגוד המבני: אתר 'וואלה' התבסס על מודל כלכלי המבוסס על טראפיק ממומן פרסומות ללא קהל מנויים נאמן, מה שהפך אותו לפגיע לחלוטין ללחצי הבעלים. מנגד, "הארץ", כמודל עיתונות מינויים נהנה מעצמאות פוליטית וכלכלית. הכתבות של וייץ הובילו לפתיחתה של חקירת משטרה שהפכה לסעיף השוחד המרכזי בכתב האישום נגד נתניהו.
מסקנתו של הכותב: דעיכת העיתונות המודפסת אינה רק משבר פנים ענפי של שוק התקשורת, אלא איום ממשי על המשטר הדמוקרטי וכי קיים קשר ישיר בין היחלשות המודל הכלכלי של עיתונות הדפוס לבין ירידה במדדי הדמוקרטיה הדיונית והחרפה של הקיטוב הפוליטי בישראל.
"הוואקום שהותיר הדפוס לא תורגם למרחב דיגיטלי דמוקרטי חופשי יותר, אלא יצר זירה פגיעה ללחצים פוליטיים חסרת שומרי סף אפקטיביים ודלה במשאבים המופנים לעיתונות חוקרת", כותב נוסק. לדבריו, מקרה הבוחן הישראלי ממחיש כיצד שוק קטן וריכוזי הופך את העיתונות הכתובה לפגיעה במיוחד, וכיצד קריסת המודלים המסורתיים מנוצלת לערעור הליגיטימיות של העיתונות כולה.
מרחב ציבורי ביקורתי ורציונלי
"העיתונות המודפסת אינה רק פלטפורמה להעברת ידיעות, כתבות ובמה לדעות, אלא מוסד חברתי ופוליטי הממלא פונקציות חיוניות לקיומה של דמוקרטיה מתפקדת", הוא מסכם. "האתגר המרכזי של הדמוקרטיות במאה ה-21 אינו רק התאמתן לטכנולוגיות חדשות, אלא שימור התנאים המאפשרים את קיומו של מרחב ציבורי משותף, ביקורתי ורציונלי.
במרכזו של כנס האגודה הישראלית לתקשורת תהיה הרצאתו של פרופ' מור נעמן מאוניברסיטת קורנל-טק, מומחה למדעי המידע, רשתות חברתיות ובינה מלאכותית. בין הנושאים שיידונו במושבי הכנס: השפעות ה-7 באוקטובר על התקשורת, הזיכרון וההנצחה; תפקידה של העיתונות בעידן הדיגיטלי; דיפלומטיה ציבורית ותקשורת בעת משבר; השפעת האלגוריתמים על צריכת תוכן; תקשורת פוליטית ופופוליזם; חדשות כזב (פייק ניוז), דיסאינפורמציה ומבצעי השפעה; אינטראקציה בין בני אדם לבינה מלאכותית.
