האם חוסר זהירות מצד עמית סגל וחדשות 12 חשפו את זהותו של מדליף המסמך?

ועוד המשיך וכתב: "זו הסיבה שבשלה חתמתי על עצומה בעד עיתונאי הארץ אורי בלאו כאשר זה נרדף בידי מערכת נקמנית. וזו הסיבה שבגללה טוב מאוד שענת קם שהדליפה אלפי מסמכים סודיים ביותר מפיקוד מרכז נשלחה לכלא על ההדלפה לאותו בלאו. ולכן אני מקפיד לחשוף תמיד מקורות למידת הסיכון שהם נוטלים. כך נעשה גם הפעם. לדעתי המידע שנחשף על האופן שבו התנהל השב״כ היה חיוני לציבור, ומי שהדליף זאת נטל על עצמו את הסיכון מתוך מה שהוא רואה כאזרחות טובה. 

זו הסיבה שבגללה אני מתנגד בתוקף לחוק פלדשטיין שיאפשר לכל עובד להדליף כל מידע ממערכת הביטחון ולקבל חסינות. מבחן הנכונות לשאת במחיר האישי הוא ההבדל הדק שבין מדינה דמוקרטית חזקה ובין אנרכיה, בין אור השמש כחומר חיטוי ובין סרטן העור. יש לי רק בעיה אחת עם חקירה של הדלפות מצד גופי האכיפה, והיא כאשר החקירה הזו מתבצעת באופן בררני. ויש לי רק בעיה אחת עם הגנה על מקורות מצד התקשורת, והיא כאשר היא מתבצעת באופן בררני. וכך, כמה צפוי, קרה גם עכשיו. חופש העיתונות והשמירה על מקורות הושלכו לאותה מגרסה שבה הושמדו ערכים ישנים כמו זהירות מארגונים חשאיים חזקים מדי ודורסניים מדי. היומרה ״לדבר אמת אל הכוח״ התחלפה שוב בדברור מביך לארגונים עתירי כוח שהשתמשו בו נגד יריבים אישיים ופוליטיים, כי לאחד מהם קוראים ביבי. קודם כל בחקירה המוזרה על השתלטות כהניזם על המשטרה. אפשר לסלוד מבן גביר ועדיין לא לתמוך בהתנעת חקירות סרק ללא ראיות ממניעים פוליטיים. 

אפשר לחשוב שבן גביר כהניסט כעמדה פוליטית לגיטימית (ולדעתי נכונה), אבל לאחר שהעליון קבע שהוא איננו והכשיר אותו לריצה, יש צורך בראיות לפני שמנהלים חקירת שטאזי נגד דרג מדיני ונגד משטרת ישראל. דמיינו חקירה דומה ללא ראיות של ראש שב״כ ימני על ״חדירת האחים המוסלמים לממשלת ישראל״ בזמן ממשלת בנט-לפיד-עבאס. גם אז זה היה מתקבל בשוויון נפש? יחשוב כל אחד, האם חקירה כזו, על מידע שלא סיכן את הביטחון, הייתה נפתחת לו המידע היה נחשף במשרד הביטחון על צעד שיביך את ישראל כץ, או במשרד ראש הממשלה על נתניהו. אבל כמו שלחברת החשמל יש חשמל חינם, לשב״כ יש שב״כ חינם. וכך רונן בר יכול לצוד בעצמו את מי שהדליף עליו. וכך היועמ״שית יכולה להתעלם שוב ושוב מהדלפות מסכנות חיים ומסכנות מבצעים ששינו את פני המלחמה, אבל לצלול שוב ראש לבריכה ריקה של הגנה על אנשי שלומה. מה שנחוץ לנו, כרגיל, הוא סטנדרט אחיד. נחוץ עד כאב".